להכין ילדים לבית הספר ולצאת מהדלת בבוקר תמיד מרגיש כמו כאוס. הורים רבים מצפים שמכיוון שזה נעשה כל יום, לא תהיה צורך להזכיר לילדים לשים גרביים, לצחצח שיניים ולאכול ארוחת בוקר. אך ללא ספק, בכל יום, ילדים זקוקים לתזכורות.
החלק המתסכל ביותר הוא בדרך כלל כשצריכים לצאת מהדלת. ילדים נעים לאט במיוחד כשצריכים להגיע למקום כלשהו בזמן. בגלל קוצר הזמן, הורים רבים נמנעים מלקנות נעליים עם שרוכים שהילדים צריכים לקשור ומוסיפים עוד כמה דקות ליום. כשסוף סוף מחליטים לקנות נעלי ספורט עם שרוכים, הורים לעתים קרובות מפריעים למאמצי הילדים לקשור את הנעליים בעצמם ופשוט עושים זאת בעצמם כדי להמשיך.
נראה אירוע שגרתי וחסר משמעות? זה עלול לא לצאת טוב בטווח הארוך. הורים רבים נמצאים במצב שבו הם צופים בילדיהם מנסים לעשות משהו, ומתוך תסכול פשוט עושים זאת עבורם. זו התנהגות נפוצה. אבל מחקרים מציעים שהתנהגות זו עלולה לגרום לילדים לוותר בקלות. מחקר אחד, לדוגמה, גרם להורים וילדים לעסוק במשימת הרכבת פאזל וביקש מההורים לדרג עד כמה הילדים שלהם מתמידים במשימה. נמצא כי הורים שנטו להשתלט על המשימה ולהחליף את העבודה של ילדיהם בכך שעשו אותה בעצמם, הילדים שלהם הם אלו שהתקשו בהתמדה במשימה לאורך זמן (Leonard et al., 2021).
במחקר המשך, אותם חוקרים מצאו שהתערבות ועשיית משימות של ילדים עבורם גם מפחיתה את ההתמדה של ילדים במשימות אחרות שאינן קשורות. במחקר שנערך לאחרונה, ילדים בני 4-5 קיבלו שוב פאזלים קשים מאוד. אבל הפעם, עבור חלק מהילדים, חוקר נכנס לעזור לפתור את הפאזלים על ידי שאילת שאלות ומתן רמזים, אבל לא על ידי פתרון הפאזלים עבור הילדים או אפילו נגיעה בחלקים. עבור ילדים אחרים, במקום לעזור, החוקר פשוט השתלט ואמר "זה קשה, למה שלא אעשה את זה עבורך?".
לאחר סיום הרכבת הפאזלים, הילדים קיבלו קופסת עץ עם צעצוע בפנים כדי לשחק איתה. מה שהילדים לא ידעו, שהקופסה הייתה למעשה מודבקת בדבק ובלתי ניתן היה לפתוח אותה, אבל החוקר אתגר אותם לנסות ולהוציא את הצעצוע בכל זאת.
הילדים שהחוקר הרכיב עבורם את הפאזל התמידו פחות בפתיחת קופסת העץ מאשר הילדים שהיה להם חוקר שעזר להם רק במתן רמזים והכוונה (Leonard et al., 2021). המחקר למעשה לימד אותנו שעשיית משהו עבור הילד לא רק תגרום לו לוותר על אותה משימה, אלא גם תגרום לו להיות פחות מתמיד בכלל - במשימות שאינן קשורות כלל לזו שבה היתה ההתערבות!
אז התערבות גורמת לילדים להיות פחות מתמידים. איך נוכל לגרום להם להיות יותר מתמידים?
מחקרים מציעים שלראות מבוגרים משקיעים מאמץ בפתרון בעיות עשוי לעזור. במחקר שנערך על ידי אותה קבוצת חוקרים, ילדים בגיל הגן קיבלו את אותה קופסה בלתי אפשרית שהשתמשו בה במחקר הקודם וצפו בחוקר (1) מצליח לפתוח אותה ללא מאמץ, (2) מצליח לפתוח אותה עם הרבה מאמץ, (3) מוותר ללא מאמץ, (4) או מוותר אחרי הרבה מאמץ.
ילדים התמידו הכי הרבה כאשר המבוגר ניסה קשה והצליח; עם זאת, הילדים שהתמידו המעט ביותר היו אלו שראו את המבוגר מוותר, ללא קשר אם הדגים מאמץ או לא, ומחקר נוסף הראה שזה נכון אפילו לגבי תינוקות. בסך הכל, עובדה זו מדגימה שכאשר ילדים יודעים שמשהו הולך להיות קשה, הם מתמידים יותר כאשר הם רואים מבוגר מנסה קשה ומצליח. אבל כאשר הם רואים מבוגרים נכשלים בלי לנסות, ילדים כלל לא מנסים.
מחקרים גם מראים שילדים מתמידים יותר כאשר מבוגרים מקיימים את מה שהם דורשים מהילד. במילים אחרות, כאשר מבוגרים אומרים משהו כמו, "אתם יודעים מה הדבר הכי טוב לעשות כשמשהו קשה? לנסות כמיטב יכולתכם ולא לוותר", וכך במחקר המשך שבו ילדים שמעו מבוגרים מדברים על חשיבות ההתמדה ואז המשיכו להצליח במשימת הקופסה, ילדיהם היו המתמידים ביותר (Leonard et al., 2020).
המוסר של הסיפור הוא, אם רוצים לגדל ילדים שעושים דברים בעצמם, קודם כל צריכים לתת להם לעשות דברים בעצמם, גם אם זה כואב לצפות בכך כי אין זמן ואין סבלנות. כאשר לא נותנים לילדים לקשור את הנעליים בעצמם, זה נותן להם את המסר שהם לא יכולים (ולא צריכים) לעשות זאת בעצמם, ואז הם מפסיקים לנסות. בנוסף לכך, זה עלול לתת להם את המסר חלילה שאין אמונה ביכולתם לעשות דברים בעצמם, מה שגורם להם לוותר בקלות רבה יותר על משימות אחרות, במיוחד אם הם חושבים שמישהו עוד יעשה זאת עבורם.
מלבד לתת לילדים לעשות דברים בעצמם, הדגמת התמדה חשובה גם כן. אכן, כאשר ילדים רואים מבוגרים מתמידים ומצליחים, או מדברים על כמה חשוב לא לוותר, הם ילכו בעקבותיהם, גם אם זה לוקח להם זמן רב, כוחנו בפינו ובמעשינו.