בין שלל עבודות הניקיונות לפסח, האזנתי בשקיקה לנאומו של אחד המרצים הבכירים במגזר החרדי, המתגורר בארה"ב. המרצה הנ"ל, שבעצם נקרא 'משפיע', הרחיב בשיחה בעניין קדושת ליל הסדר וההכנה הראויה לכך.
בתוך דבריו, קלטה אוזני משפט שאמר בחכמה, וזה תמצת לי את כל ההכנות לקראת חג הפסח. וכה אמר: "הלכות המובאים בספר 'שולחן ערוך', מיועד רק לגרי צדק... לנו, לכל בני העם היהודי יש מסורת אבות, מה שראינו בבית ההורים, כך אנו נוהגים, וזאת נוריש הלאה לדורות הבאים".
והמשיך המשפיע הנ"ל, והרחיב בשיחה יקרה, אשר חשבתי מיד להעלותה עלי כתב, למען יעמוד למשמרת ימים רבים, ויהא לתועלת הכלל.
וכך הוא אמר: "הנה רואים אנו, יש ילדים יקרים, אשר מיד אחרי הנישואין עוזבים בזעם את כל החומרות שראו בבית ההורים, בועטים בכל דבר שבקדושה, וכל דבר שיש עליו הכשר כלשהו, מכל קצווי תבל מכניסים המה לבתיהם, תוך שהם שותים מכל הבא ליד במהלך החג, בזמן שבבית אביו שותים רק מים שאובים ששמרו למשמרת בגיגית מלפני החג מסוננים ומנופים עשרים פעמים".
"ממה זה מגיע? למה היה רע להם בכל החומרות שראו בבית אביהם, שקיבל מורשה מדור דור?", על זה ענה המשפיע, כי "הפחד שהחדיר בהם אביהם כבר מאמצע חודש שבט, הפחד והצעקות במי שהעז לאכול עוגיה בחדר הילדים בחודש אדר, ומתחילת חודש ניסן מי שהעז להיכנס עם נעליים לתוך הבית, מי מדבר בכלל באם עלה בדעתו לאכול לחם או בייגלה ברדיוס של הבית, אבוי לנפשו האומללה, גם הילדים וגם האשה סבלו מנחת זרועו, נו 'משהו חמץ' יזעק הלה בזעם, אך לא יודע שבמשהו חמץ הנ"ל, הוא מחסל דורות שלמים שלא ירצו להיזכר בכלל מההכנות לפסח".
"הם כל כך יקרים, הילדים" - חבל להפקיר את הנשמות היקרות, הרי בל יעלה בדעתך להפקיד אותם בבנק לכמה שעות?… מכיוון ששום בנק – מזרחי או מערבי, לאומי או בינלאומי – לא יסכים לעיסקה, וה"פועלים" ישארו בבית, פשוט תעסיקו אותם בדרך נכונה, בדעת ובתבונה, מתוך רצון טוב להאהיב עליהם את "ערב פסח" בבית, ללמד אותם לשאת בעול, וליהנות איתם יחדיו.
על אף שערב פסח הוא זמן לחוץ, עמוס בעבודות, הספקים, משימות, תוך כדי הילדים בין הרגליים, מנסים לעזור (או שלא), מה שהופך אותו לזמן עם סיכון מוגבר להיכנס למאבקים ומריבות עם הילדים.
גם אם אתם רואים ילד שמתקשה ומתרגז עם משימות פסח או כל מטלה אחרת בבית, אל תיכנסו למאבקים עמו, דברו אליו בנועם ואל תצעקו. גם אם הבחנתם שהוא נכנס עם עוגיה לחדר שינה, התאפקו, עדיף לכם לנקות עוד כמה דקות מאשר להותיר לו צלקת לכל החיים.
תחמיאו לילדים, תחבקו את הילדים בימים אלו, ורק ככה תזכו שהם יזכרו אתכם לכל החיים, ויעבירו מורשתכם הלאה לצאצאיהם.
והמשפיע ממשיך בטיפ להורים: "תכניסו את הילדים שלכם לאתגר ניקיון הבית, וזה יעזור לכם לשמור על הקיים, אבל הכל מתוך נועם ורצון. למשל, שהילדים יסמנו עם דף ומדבקה על כל חדר שכבר נוקה לפסח, שהם יהיו האחראים עליכם, כן, כמו שאתם שומעים, שהילדים ישמרו עליכם מלהכניס חמץ... הם ירגישו חלק בלתי נפרד מהמטלות והמשימות שיש בבית. ירגישו שהם שותפים מלאים לכל, למה ששלהם באופן אישי, וגם למה ששייך לכולם. וכשמישהו שותף למשהו, עובד, טורח, מתאמץ, יהיו לו הרבה יותר אכפתיות והבנה כמה חשוב לשמור על מה שטרחנו עליו.
"כשמישהו אחר אחראי על הניקיון והסדר, פחות אכפת שייהרס, כי אותו מישהו יעבור שוב וינקה... אבל אם לילד ברור שהאחריות היא שלו, ואם הניקיון לא ישמר הוא פשוט יצטרך לנקות שוב, הוא מן הסתם ידאג לא להסתובב עם חמץ, ואפילו לדאוג שהאחים הקטנים ישמרו על הקיים.
"תנעימו את האווירה בבית, הדליקו מוזיקה חסידית עם ניגוני החג, תמיד נעים יותר לעבוד בקצב הצלילים ואפשר גם לשיר ביחד. וגם, תמיד תחפשו מטלות קטנות לילדים הקטנים, הכניסו אותם לאווירה מתוך שמחה, כגון להעביר סמרטוט על המקרר, על הארונות במטבח, על הספה, לסדר פיג'מות לאמבטיה, להחליף מצעים, להוציא משחקים מתחת לספריה, למיין שקיות קניות לארונות, לפנות את שולחן השבת, לטאטא חדר אחד, להחליף שקית אשפה באמבטיה. והעיקר, לא לשכוח להחמיא להם על הביצוע, מה שייתן להם דלק להמשך…".
מסופר על הרה"ק בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ, שפעם אחת, בשל טרדות ערב החג, התערבבו מצותיו שנאפו ונשמרו בהידור רב משעת קצירתן ועובר לאפייתן בערב פסח אחר חצות, במצות פשוטות. אמו, הרבנית הצדקנית מרת ציפורה ע"ה, נזפה במשמשים שגרמו לכך.
כששמע זאת ה'אהבת ישראל' חייך וסיפר שאצל אחד הצדיקים הכינו את צורכי הפסח, ופתאום קפץ על המצרכים תרנגול מהחצר. אחד מבני הבית כעס ונזף במשמשים שלא נזהרו כראוי.
למשמע הנזיפות יצא הצדיק מחדרו ושאל לסיבת הכעס. ענה האיש ש'תרנגול של חמץ' קפץ על מצרכי הפסח. אמר לו הצדיק: "חז"ל אמרו שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, ואתה מספר לי על תרנגול חמץ?!"...
המסקנה היא - אל תהרגו את הילדים, אל תוציאו מהם את שמחת החג בכח, זכרו - אולי השנה ניצחתם אותם בצעקה, אבל הפסדתם דורות של מסורת.
חג פסח כשר ושמח!