איך נגדל ילד עצמאי מבלי להפוך אותו לבוס המשפחתי?

אבל רגע - בצד ההפוך, יש את המנכ"ל בגודל חצי מטר שקונה לבד כל מוצר שמתחשק לו במכולת, שמתעקש שהוא חייב להפעיל את הבלנדר לבד. ועד גיל חמש, הוא מתכנן את טיול התרמילאים היחיד שלו באירופה. הילדים האלה עצמאיים עם "אני" גדול, מתנודדים קרוב בצורה מסוכנת לקו הזה שבו אתם תוהים לעצמכם אם הם בכלל צריכים אתכם.

אז איך בדיוק אנחנו מייצרים איזון בין "לא יכול לעשות" ו"יכול לעשות הכל ואחר כך קצת"? איך מגדלים ילדים עצמאיים שאינם עצמאיים מדי? כך תצעדו על הקו הדק הזה של גידול ילד שמסוגל אך עדיין מכיר את מקומו כילד.

התחילו בקטן אך עקבי: צעדי תינוק לעצמאות

תנו להם משימות קטנות: חשבו על משימות כמו ארגון צעצועים במקום, ניגוב שפיכה או נשיאת הצלחת שלהם לכיור. עם כל הצלחה קטנה, הם יקבלו ביטחון עצמי. זכרו: הילד שלכם לא יתחיל לנהל את חשבון הבנק שלכם מחר, אבל הוא עשוי פשוט לשלוט בנעלי סקוטש עד השבוע הבא.

היו המעודדים שלהם, לא המנהלים שלהם: הנחו אותם, תנו תזכורות עדינות, אבל אל תיכנסו למאבקי כח. בדיוק כמו שמאמן כדורגל לא היה משחק במקום השחקן, אל תשרכו את הנעליים עבור הפעוט כשהוא מסוגל (גם אם לוקח לו שנה לעשות את זה נכון).

הציבו אפשרויות בחירה מוגבלות

במקום לשאול, "מה היית רוצה ללבוש היום?" נסו: "האם תרצה את החולצה האדומה או הכחולה?" זה מעצים אותם בלי ההצפה המשתקת של ההכרעה בין כל הבגדים שבבעלותם. חוץ מזה, שמירה על בחירה מוגבלת עוזרת לכם להימנע מסכסוך על רקע הרצון של הילד ללבוש מכנס קיצי ביום חורפי או מכנס קרוע ששייך מזמן לפח. כך גם הם מכירים בסמכות ההורית שלכם- אתם נותנים להם בחירה, אך מתוך ההיצע שאתם נתתם.

תנו להם לבחור בין בננות או תפוחים, אפשרו להם לבחור בין שני סיפורים לפני השינה. הסבירו על ההשפעה שלקבלת ההחלטות. כך הם ילמדו להחליט מבלי להפוך אותם לבעלי הבית.

עודדו אחריות תואמת גיל

הקצו משימות "מבוגרות": ילדים אוהבים להיות אחראים על משהו. זה יכול להיות עריכת שולחן, השקיית צמח או הצעת מיטה. התחילו בקטן, אבל היו עקביים עם זה. אמנם, "להשקות את הצמח" אומר אולי להתמודד עם 'אמבטיה לרצפה' בהתחלה, אבל התמדה במשימה- מעצימה.

למדו אותם את הערך של התמדה: ילדים אוהבים משימה כשהיא קלה, אבל המיומנות האמיתית היא להישאר עם משהו שהוא קצת מאתגר. אם הם מתוסכלים, עודדו אותם לנסות פעם נוספת לפני שאתם מתערבים. הם עשויים להפתיע אתכם - ואת עצמם.

מודל עצמאות (ללא כפייה)

הראו להם באמצעות דוגמה: תנו להם לראות אתכם פותרים בעיות, מנסים דברים חדשים ומנהלים משימות מבלי להביע תמיד תסכול. הראו להם את השמחה בעשיית דברים בעצמכם. סביר להניח שהם יקבלו את תחושת הסיפוק שלכם ויחקו אותה.

בשלב מסוים, קחו צעד אחורה. אנחנו לא צריכים עוזר קטן שעוקב אחרינו כדי להעתיק כל מהלך. ילדים זקוקים לניסיון משלהם, לטעויות ולפתרונות שלהם. אם הם משתמשים ביותר מדי דבק בשביל להדביק דף פשוט, תנו ​​לזה לקרות - הם יבינו מתי הנייר שלהם נדבק לכל דבר, כולל לפרצופם.

למדו אותם לבקש עזרה (זה לא תבוסה!)

נרמלו את "אני צריך עזרה" כסימן לחוזק, לא לחולשה: ילדים צריכים לדעת שעצמאות אינה אומרת לעשות הכל לבד. למדו אותם שלבקש עזרה כשהם זקוקים לה הוא למעשה חלק מהיותם עצמאיים. אתם רוצים ילד שמרגיש בטוח ביכולות שלו, אבל שיודע גם מתי לומר, "אמא, אני צריך עזרה".

למדו אותם לעבוד לצד אח או חבר, לתת להם לחוות גם נתינה וגם קבלת עזרה. מיומנות חברתית זו תהיה בעלת ערך לאורך כל החיים, החל ממשחקי ילדות ועד פרויקטים במקום העבודה.

אל תדלגו על מחסום הכרת תודה

עזרו להם לזהות מתי לומר "תודה": עצמאות היא לא רק לעשות בעצמם אלא גם לזהות ולהעריך כשאחרים נותנים יד. הזכירו להם לומר תודה כשמישהו עוזר - זו מחווה קטנה שעושה הרבה ביחסים בינאישיים.

עודדו "רגעי עבודת צוות": עצמאות אינה פירושה בידוד. אם הם יעזרו לך לקפל כביסה או לסייע בהכנת ארוחת ערב, הם יכולים לראות שעבודה משותפת שווה לא פחות. וכשהכל יסתיים, שבחו את המאמצים שלהם ותגרמו להם להרגיש כמו שחקן צוות - לא זאב בודד.

לחגוג את הסוג הנכון של עצמאות

שימו לב והכירו במאמץ, לא רק בתוצאה: ייתכן שהילד שלכם לא מקפל בגדים בדייקנות, אבל אם הוא מנסה? שבחו את הניסיון. הזכירו לו שהמאמץ קובע, זה ימנע ממנו לוותר על מאמץ בפעם הבאה.

פנו מקום לכישלונות: טעויות הן חלק מהצמיחה, אז כשהפרויקט שלהם לא עובד או שהם שופכים תוך כדי מזיגת חלב, אל תעשו מזה עניין גדול. פשוט, "אופס, זה קורה לכולם. בואו ננקה את זה ביחד!" עושה פלאים. בדרך זו, הם לא מיואשים מהשגיאות שלהם, ומסכימים לנסות שוב.

אז, כן - לגדל ילד להיות עצמאי מבלי להפוך אותו למבוגר בגודל חצי מטר זה איזון. כך יהיה לכם ילד שיכול לשרוך את הנעליים שלו ועדיין מעריך חיבוק מאמא.