פגשתי יהודי יקר לפני מספר שנים, אשר פתח בדבריו כך: "אני חייב לספר לך את סיפור חיי בקצרה ובעיקר איך בסוף יצאתי מגלות לגאולה. איך הצלחתי לצאת מהתהום שהייתי בה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אני בן חמישים וחמש. בגיל עשרים התחתנתי, היינו נשואים חמש שנים ללא ילדים ואז התגרשנו. עברתי סבל גדול שנים רבות, עשרים שנה נשארתי גרוש, ורק בגיל ארבעים וחמש התחתנתי שוב. ברוך השם אני נשוי היום באושר ועושר, אב לשלושה ילדים מתוקים ושובבים שהשם חנן אותנו בהם.
גדלתי בבית שבו המושגים: אהבה, רגש, חיבוק פשוט לא היו קיימים. הוריי לא היו אנשים רעים חס וחלילה, הם לא פגעו בי אף פעם מילולית, אבל בקטע הרגשי היה מחסום גדול.
אבי, איך שהוא, כן מדי פעם היה מראה קצת רגש. פעם בחצי שנה, לערך, היה אומר מילה טובה או נותן חיבוק קטן, אבל אצל אימי המושגים האלו לא היו קיימים כלל. לא זוכר שקיבלתי אי פעם מאימא שלי מילה טובה, חיבוק או נשיקה.
אפילו לשאול בשלומי, להתעניין בי, לא זכיתי ממנה. שום שאלה על המבחנים שלי, על התחביבים שלי, על הלימודים שלי, כלום!
גם היחסים בין הוריי לא היו זוהרים במיוחד. הם היו רבים ביניהם לא מעט. אומנם כשהם היו רבים, הם היו נכנסים לחדר שינה כדי שלא נראה, אבל היינו שומעים היטב את הקולות והברקים בסלון הבית.
למרות כל מה שעברתי עם הוריי הייתי בחור מאוד טוב, הייתי מתמיד ושקדן והיה לי שם מאוד טוב.
לקחתי את כל הכאב והשקעתי את כולו בלימודים בישיבה.
קיבלתי שידוך מאוד טוב, אבל כנראה שהייתי בחור טוב מבחינה רוחנית, אבל מבחינה רגשית משהו היה נעול חזק.
אני לא אכנס לכל מה שעברתי באותן חמש שנות נישואין. אבל דבר אחד היה לי ברור אחרי הגירושין, שכל הרגש והאהבה שלא קיבלתי מאימי ומריבות הוריי השפיעו לרעה על נפשי ועל הזוגיות שלי, עד שלאחר חמש שנים התגרשתי.
באמת, איך אדם שלא קיבל בחיים חיבוק מאימא שלו, מילה טובה מאימא שלו, יכול לחבק ולאהוב אחרים?!
אבל הסיפור של הסבל שלי רק התחיל.
כעסתי מאוד על הוריי שרק בגלל מה שעברתי איתם התגרשתי. במקום ללכת לטפל בעצמי ולעזור לעצמי נכנסתי ליותר ויותר אומללות. כעסתי על ההורים שלי, כעסתי על עצמי, כעסתי על כל העולם, עד שנכנסתי לדיכאון קשה שבו הרגשתי חושך גדול שלא הרגשתי אף פעם בחיי.
מפה ושם כל מה שעברתי גרם לי להידרדרות רוחנית מאוד קשה. במשך כמה שנים היה קצת קשה להגיד עליי יהודי ירא שמיים.
לאחר כמה שנים ברוך השם התחלתי להתאפס בחזרה להתחזק ברוחניות ולחזור לעצמי.
אבל המשבר הבא קרה כשהתחלתי שוב להיפגש פגישות שידוכים.
משום מה רוב הבחורות לאחר פגישה, מקסימום שלוש פגישות, אמרו שאני בחור טוב אבל זה לא מתאים לסגנון שלהן.
כך התהלכתי בלב שבור. עוד חודש, ועוד חודש, הלב שלי שבור לרסיסים, מרגיש בודד ולבד, רואה חברי ילדות שלי שכבר מחתנים ילדים ואף רואים נכדים, ואני נפשי יוצאת כמעט מאליה מרוב צער.
יום אחד נפגשתי עם בחורה מסוימת וממש רציתי אותה, חשבתי שהיא בחורה מאוד מיוחדת והיא יכולה מאוד להתאים לי.
אבל גם היא בסוף אמרה, לא. הייתי כל כך שבור ומרוסק, הייתי חייב לדעת בכל מחיר למה היא לא רצתה אותי? במה אני לא בסדר שהיא לא רצתה אותי?
בדרך לא דרך נודע לי שהיא אמרה עליי שאני אדם מאוד טוב, אבל מבחינה רגשית אני נראה מאוד סגור ומופנם.
כל הגירושין שקרו בגלל בעיית הרגש שלי צפו ושוב זיכרונות ותחושות קשות עלו בי.
באותו לילה על מיטתי בכיתי מאוד. אמרתי להשם: 'מה יהיה איתי? מה אני אעשה? כמה סבל אני יכול לעבור? תרחם עליי!'
באותו לילה הרגשתי שאני מתחיל לחזור שוב לדיכאון שחוויתי לאחר הגירושין שלי ושאני עוד רגע קט קורס נפשית.
אבל דווקא מאותו זמן שבו הייתי שבור לגמרי התחילה אט אט הישועה, ממש מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. היה לי חבר טוב שאחרי הגירושין שלי היה מדבר ומעודד אותי, הוא כל הזמן הסביר לי על ההבדל בין סבל לאומללות.
הוא היה מסביר לי שוב ושוב, אתה עברת ילדות לא קלה, התחתנת, התגרשת. נכון, זה כואב, זה שורף את הנשמה.
לסבול אתה מספיק סובל, אבל תפסיק לאמלל את עצמך!
אל תאשים את כולם, אל תישאר בסבל שלך, תלך לטפל בבעיית הרגש שלך שבגללה התגרשת.
תחזור לכולל, תלך לעבוד, אל תישאר בבית, תצא קצת לטייל עם אנשים.
כשהוא היה אומר לי את זה הייתי מתרגז ואומר לו בכאב רב: 'שאני אלך לטיפול? שההורים שלי ילכו לטיפול!' ואז הוא היה מסביר לי בעדינות: 'מה זה יעזור עכשיו שההורים שלך ילכו לטיפול, מה שקרה קרה. כרגע חשוב שאתה תטפל בעצמך ותנסה לא להיות כמו ההורים שלך'.
בכל דרך שהיא הוא ניסה להסביר לי שיש בעולם הזה סבל, אין כמעט אדם שלא מתמודד עם קשיים. (כמובן שיהודי מאמין שכל מה שקורה איתו זה לטובה ויש לזה מטרה ותכלית) אבל כמעט כל אדם מתמודד בעולם הזה, אחד פחות אחד יותר, 'אדם לעמל יולד' יש לכל אחד עמל שהוא צריך לעבור בעולם הזה.
אנשים שמתמודדים עם קושי וסבל שואלים את עצמם: 'מה אני יכול לעשות אפילו משהו הכי קטן כדי לשפר את המצב שלי?' הם לא נכנסים לאומללות.
כי תמיד יש מה לעשות כדי להקל מהסבל ולשפר את החיים לטובה.
גם אדם שהחליט ללכת לטיפול אבל הוא לא יישם את הדברים, יתרגל, יעשה פעולות שהוא צריך לעשות, הוא יישאר בסבל. נכון, הוא צודק, אין לו כוח, הוא לא מסוגל, אלף תירוצים אחרים, במקום לשאול את עצמו שאלה אמיתית האם אני עושה כרגע פעולות לצאת מהסבל שלי או שאני בוחר באומללות.
באותו לילה החלטתי החלטה אמיצה שאני יוצא מהסבל ולא נשאר באומללות, אני מתחיל לטפל בעצמי בכדי שאוכל לחיות חיים תקינים ושמחים.
גם אחרי ההחלטה שלי היו לי ירידות, עליות, ושוב ירידות ושוב עליות. היה לי קשה לטפל בעצמי, לחשוף את הרגש שלי, היה הדבר שהכי פחדתי ממנו, אבל לאט לאט התחלתי להיות פתוח מבחינה רגשית התחלתי יותר לחייך, להחמיא, לחבק, להרגיש וגם יותר לאהוב.
לאחר טיפול ארוך הרגשתי אדם אחר לגמרי. לאחר שנה התחתנתי שוב אומנם בגיל ארבעים וחמש אך אף פעם לא מאוחר. אין ייאוש בעולם כלל.
מרדכי, תספר את הסיפור הזה לאנשים. גם מי שיגיד לך: 'אין לי כוחות לעשות כלום, אני לא יכול' שיזכור תמיד שיש לו שתי בחירות: האם להישאר בסבל ובאומללות, או לחלץ את עצמו.
גם אחרי שהחלטתי לא להיות באומללות ועשיתי פעולות כדי לצאת מהסבל, אל תחשוב שהסבל נעלם לגמרי עדיין היו לי קשיים והתמודדויות ועד היום יש לי קשיים והתמודדויות אבל כמובן לא באותה רמה כמו פעם. אבל אני היום אדם מאושר ושמח, אני נשוי באושר יש לי ילדים קטנים וחמודים. פשוט יש לי חיים.
אני רק מנסה לדמיין מה היה קורה אם הייתי נשאר באומללות שלי על כל העולם, יכול להיות שהייתי נשאר גרוש עד היום.
באותו לילה שצעקתי להשם: 'תעזור לי', הרגשתי כאילו השם עונה לי: 'נכון, אתה סובל. אבל יש לך את האופציה לקחת אחריות על החיים שלך, שיהיו לך חיים יותר טובים. תבחר לצאת מהסבל ולא להיכנס לאומללות'. למה אתה עובר מה שאתה עובר? יש לכך את הסיבות שלי והכול לטובה".
תזכרו תמיד - אין ייאוש בעולם כלל. תמיד יש דרך לשפר את המצב, תמיד יש תקווה. ולא לשכוח - יש בורא עולם והכול ממנו והכול לטובה.
מאחל לכל עם ישראל שבת שלום, שבת של אהבה אמונה ותקווה.
לתגובות: machon.rot@gmail.com
הצגת כל התגובות