המשגיח זעם ורתח על הבחור שהבריז מתפילת ר"ה, אך זה מה שבסוף הציל אותו

היה זה בראש השנה, כשכל הבחורים מתפללים בהתרגשות רבה. יום בו נברא העולם, יום בו שופטים אותנו מה יהיה איתנו בשנה הבאה ויום המלכת השם בעולם.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

אני, שלא כ"כ הייתי מחובר לתפילה, יצאתי באמצע תפילת מוסף של ראש השנה להתרעננות קצרה בחדרי שבפנימייה, ישבתי על המיטה בחדר, בוהה בתקרה. אחרי כרבע שעה, המשגיח, שככל הנראה שם לב לכך שה'תכשיט' לא במקומו זמן רב, בא לחפשני בחדרי.

כשראה אותי הוא ממש התרתח, בפנים אדומות הוא החווה בידו במחזורו על המילה: 'המלך'! שוב ושוב, 'המלך'! 'המלך'! והמשיך לסמן לי בידו תנועות אזהרה שפירושן ברור: 'אתה עף מהישיבה'.

כל כך נשברתי, עד שבקדיש שאחרי מוסף, כשכולם שרו, מעיניי זלגו דמעות.

ראש השנה עבר, התקשרתי להוריי. דיברתי עם אבי ז"ל שהיה לי איתו קשר חם ומיוחד, מיד הוא הרגיש לפי הקול שלי שמשהו לא טוב איתי.

אבי ז"ל חוץ מאבא היה בשבילי כמו חבר קרוב, היינו מדברים שיחות נפש ארוכות, סיפרתי לו כמובן מה קרה בישיבה בראש השנה.

אבי שהיה מקצוען בקשרים חברתיים ידע תמיד לקרוא את המפה נכון. הוא שמע את הבכי שלי, את השבירה שלי, ובעיקר רצה להציל את האמונה וההתניה שלי עם השם יתברך.

הוא אמר לי בקול, תוך כדי שהוא חוזר אחרי המשגיח 'המלך', 'המלך', וחזר על המילה הזו שוב ושוב. נכון, המלך אוהב אותך ואתה בנו אהובו, בנים אתם להשם אלוקיכם. במסכת בבא מציעא (קיג:) אומר אביי כי התנאים רבן שמעון בן גמליאל, רבי שמעון, רבי ישמעאל ורבי עקיבא כולם דוגלים בכלל: "כל ישראל בני מלכים הם", ויש לדבר אף נפקותות הלכתיות.

אבי שהיה חכם והכיר אותי ואת הקושי שלי בתפילה, הבין אותי ותמך בי על שנפגעתי בראש השנה בישיבה.

אבל בעיקר לאבי היה חשוב שאזכור שהמלך בראש השנה זה לא המלך המפחיד, אלא המלך שהוא רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד.

אבי בחכמה וברגישות, למרות הקשיים שהיו לי בישיבות, אף פעם לא שפט אותי, לא העיר לי, לא אמר לי מוסר. רק נתן לי להבין כמה אני כן בסדר וכמה אני כן טוב בכל מעשה, אף הקטנטן ביותר, שאני עושה.

אבי הכניס לי בלב שנקודת המוצא הראשונה שצריכה להיות לי מבחינה דתית היא, להרגיש את אהבת השם שהוא שמח ומחובר איתך תמיד ובכל מצב.

למרות שעברתי תקופות של קשיים ופיתויים בכל מיני מצבים, גם כשהייתי נופל תמיד היה לי להיכן לחזור. תמיד הרגשתי שיש לי אלוקים. אבא שתמיד אוהב אותי. אעשה תשובה על חטאיי וקבלה על העתיד ואני חוזר למי שאוהב אותי וחומל עליי".

ישנם אנשים שבזמנים האלו של אלול תשרי, או בשמם האחר "הימים הנוראים" [הנקראים כך בלשון הפוסקים החל מהיום הראשון לסליחות], הם לחוצים, עצבניים, ושרויים בפחד גדול. במקום לעשות את ההפך - לפתוח את הלב ולהרגיש את השם יתברך איך הוא אוהב ומרחם עליך, רוצה בך וחושק בך תמיד.

זהו המלך שמכתירים בראש השנה - המלך שאתה מכתיר אותו ועושה את הציוויים שלו אוהב אותך ולא יעזוב אותך אף פעם.