This browser does not support the video element.
לא התכוונתי לדבר שוב על הנושא הזה, אבל קיבלתי יותר מאלף תגובות על הדברים שאמרתי בנושא הפגיעות במגזר שלנו, שבהרבה מהן היה נרטיב זהה, שמחייב אותי להתייחס שוב לנושא. אני רוצה לדבר הפעם אל הנפגעים והנפגעות, אל בני משפחתם וגם אל פוגעים ופוגעות.
אודה על האמת: במשך שנים ארוכות אני עצמי לא ידעתי ולא הבנתי מה המשמעות של פגיעות, ודווקא לכן חשוב לי כל כך להתייחס שוב לנושא הזה ולהבהיר אותו. אני רוצה גם לבקש את סליחת הנפגעים והנפגעות שלא הייתה לנו שימת הלב לזעקתם וסבלם, אם בגלל בורות, אם בגלל חוסר מודעות, אם בגלל טיפשות, אם בגלל פחד ואם בגלל חשבונות אחרים. לא משנה מה הסיבה, המציאות היא שהתעלמנו מהייסורים הנוראים ומהבכי השקט של כל כך הרבה נשמות טובות ומתוקות.
חכמינו אומרים: 'גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם'. זה הזמן לעשות תשובה, להביא שיקום ורפואה לעולם. זמן לעשות תיקון על הפשעים המחרידים שהשתוללו כל כך הרבה שנים".
נקודה ראשונה: מודעות
לדבר עם כל ילד, בכל גיל לפי מה שמתאים לו. מוכרחים לדבר עם ילדים וילדים על הגוף וקדושתו. לאף אחד אין זכות לקחת את הפרטיות שלך. הגוף שלך הוא מתנת האלוקים לך. בצלם אלוקים עשה את האדם ואין לאף אחד ואחת רשות לחצות את הגבול לפגוע במקומות פרטיים.
ובפירוש לספר להם: זה יכול להגיע מכל אחד ואחת. מבן דוד או דודה. קרוב משפחה, אח, אחות, רופא, מטפל בייביסיטר, מחנך, ראש ישיבה, משפיע גבאי של ראש ישיבה - מאדם מאוד דתי וחרדי, במחנה קיץ, מקווה או בבית המדרש - זה צריך להיות מסר מהדהד.
מוכרחים לחנך אותם מה עושים פרקטי אם מישהו רוצה לנגוע בך: הדבר הראשון הוא לברוח ולהתרחק. אף פעם לא להיכנס לחדר לבד עם מישהו בלי לשאול את ההורים. ואם אתה תקוע לבד עם מישהו - להרים צעקה ואחר כך לספר להורים.
פה בארצות הברית אומרים כל המומחים שאחד מכל חמישה ילדים וילדות עוברים התעללות במשך כל שנות גידולם. בצורה כזו או אחרת. בואו לא נקטין את התופעה ונקבור את הראש בחול.
נקודה שניה: פתיחות
בהרבה מאוד מקרים העובדה שילדים חשים בושה או אשמה - גורמת להם להסתרה שיכולה להימשך שנים ארוכות.
עלינו לתת לכל ילד וילדה את תחושת הביטחון לחלוק בצורה הכי גלויה, בלי כל שמץ של שיפוטיות והרגשה שלא נאמין להם. ההורים צריכים להיות שם עבור הילד ולהגיד: נאמין לך, נחבק אותך, לא נשפוט אותך ולא נאשים אותך.
נקודה שלישית: בריאות וקדושת הגוף.
אסור לדבר אל הגוף במונחים של ריחוק כאילו הוא מוקצה מחמת איסור. המגיד ממזרעיטש כתב לבנו 'המלאך': "נקב קטן בגוף הוא נקב גדול בנשמה". עלינו לזכור את בריאות הגוף שלנו.
אין סיבה להרגיש נבוכים מהגוף שלנו. בריאות הגוף היא לא מילה גסה - היא עבודת ה'. פיתוח נכון של ההיבט הזה עשוי לשפר באופן משמעותי את ההרמוניה הנכונה בין גוף לנפש. כך נאפשר לצעירים להיות מודעים לגוף שלהם.
נקודה רביעית: ביקורתיות
לעיתים הפוגעים מנצלים את מעמדם הסמכותי לפגוע. עלינו לחנך את ילדנו ליותר ביקורתיות. העבודה שאנחנו מושפעים מפלוני - אין בכך לקדש את כל מעשיו.
נקודה חמישית: ליצור פורום רציני ואחראי
כל נער ונערה, רב ומנהל, יידע: במקום הזה השליטה לא תינתן למושחתים. אלוקים יהיה בעל הבית בפורם הזה. המוטו שלהם יהיה "ארץ אל תכסי דמי" - הזעקה של הנגעים והנפגעות לא תיקבר באדמה.
נערה שנפגעה, איפה תתלונן היום? אפילו רבנים ומנהלי מוסדות יכולים לעיתים להגיד 'עוד שנתיים שידוך', 'יהיה לך שידוך מקסים. תשתקי'. 'הכל יהיה יפה'. היא עוברת משבר ומפסיקה לאכול.
האם ידינו לא שפכו את הדם הזה?
לפעמים אמא יודעת שיש סיכון לבת שלה, מה תעשה? תספר ואז תבודד את כל המשפחה? הרי יצעקו עליהם "מוסרים"?!
פיקוח נפש ממש זה להעמיד בתוכנו אנשים יראי שמים, בלי חטא, ובלי אג'נדה - פורום שיכלול את טובי המומחים מכל ההיבטים, שיעסקו בנושא הרגיש הזה.
אם צריך פרסום - שיפרסמו את שמות הפוגעים ואם צריך ללכת למשטרה אז שילכו למשטרה בלי חטא.
זה קידוש ה' הכי גדול להגיד לפני כולם שאנחנו לא מפחדים להקיא את העוול ואת הפשעים ואת השחיתות ובפרט שהם עטופים בקדושה ודת.
הענקנו רשות שזה יעשה חורבן בנפש ילדינו. הענקנו לעצמנו ולתלמידנו פירוש מעוות שהכל צריך להיעשות מתחת לשטיח - לא עוד.
אנחנו צריכים להעדיף את פירושו של 'בעל התניא': חילול ה' פירושו לעשות 'חלל'. אל תחשבו שה' לא רואה את כל מעשי ההתעללות.
חילול ה' זה גם בפנימיות הלב שאנחנו מאמינים שה' לא נמצא ולא מסתכל. איזה כלון זה שבשם איסור 'לשון הרע' אנחנו מרשים לשפיכות דמים להימשך.
האם יש קידוש ה' יותר גדול לגלות מקרים כאלה?
ומילה לפוגעים
ולאלה שמתעללים ופוגעים ויש להם דחף לפגוע:
אתם גם רוצחים את עצמכם. "שופך דם האדם - באדם דמו יישפך". רחמו על נפשכם. יש לכם נשמה קדושה. אתם ראויים לחיים טובים יותר. לא חיים שבהם אתם יודעים בעומק הלב שרצחתם נפשות יקרות.
אני מדבר כאן לכל מי שמרגישים דחף להתעסק בדברים כאלה - יש בכולנו יצרים אפלים, אבל יש עזר כדי לא להגיע למצב הזה.
וגם אם עשיתם את הדבר הזה - יש תשובה: לבקש מחילה, לשלם פיצויים ולהציל את עצמכם. יש מומחים גדולים שיכולים לעזור לכך. תצילו את העתיד שלכם ואם יש צורך - תקנו את העבר.
ולבני המשפחה של המתעללים:
הכאב הוא נורא אך אסור בתכלית להאשים את הנרצחים - הקורבנות. זה חוצפה נוראה. לא מספיק מה שהם עברו - עכשיו מאשימים אותם?
אף אחד נורמלי לא מאשים אישה בחטאי בעלה, אבל אלא שמגיעים - ובשם רחמנות - מלמדים את המשפחה להכחיש הכל ולהעלים את הנפגעים - הם מזיקים למשפחה. זה קשר שקרים.
בן או בת של מתעלל ונעמדים באומץ ואומרים אני מתבייש במה שאבי עשה ונפל לבאר שחת - אבל אני רוצה להשתמש במצב הזה 'ללמוד וללמד לשמור ולעשת' ומה אפשר לעשות לשמור על חברה נקייה יותר - העם ילטף אותם באהבה, בחיבה ובכבוד.
שנפסיק לשקר לעצמנו ולעולם.
כמה מילים לנפגעים והנפגעות
התקופה משתנת. יש תחיית המתים.. מוכנים לראות את האמת, להסתכל עלייכם בעיניים. אני אומר לכם - אנחנו נאמין לכם. לא נזרוק אתכם לבור פעם שניה. אבל תדברו, אל תשתקו, תצעקו - אנחנו נאמין לכם.
אנחנו מתחbנים: דברו. גלו את האמת. תנו לנו את ההזדמנות לשוב בתשובה שלימה.
תזכרו שקיבלתם כלי יפה מאלוקים. אף אחד לא יכול לפגוע בכם.
תדעו תמיד: אתם לא אשמים. לא עשיתם כלום להיות ראויים להתעללות הזאת. אתם הגיבורים שלנו. אתם תלמדו את הדור שלנו איך להשתקם.
• הוכן לפרסום בידי ארי טננבוים, כיכר השבת. כל הזכויות שמורות.
הצגת כל התגובות