הכל החל לפני כשנתיים. ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, הוזמן לקונצרט חזנות שגרתי יוזמת המחלקה העירונית למורשת ישראל בעיריה, תחת שרביטו של אמן התזמור והחזנות היהודית, רפי ביטון. שם נחשף ליאון לראשונה לתופעה המוזיקלית המרשימה. מפגישת מסדרון קצרה בבנייני האומה, בה אמר ליאון לביטון "בוא תפתח מקהלה ירושלמית", נולד מיזם מוזיקלי יוצא דופן - "קולות מן השמים- ירושלים".
כוונתו של ראש העיר יחד עם הפרוייקט היחודי של רפי ביטון היתה ליצור פלטפורמה נגישה לנערי ירושלים להתמקצע בתחום השירה והתפילה ברמה הגבוהה ביותר ובכך לגדל דור של בעלי תפילה, חזנים וזמרים שיובילו בשנים הבאות את היכלי התפילה ואולמות הקונצרטים.
שבתות חזנות אינן תופעה חדשה בנוף הירושלמי, אך סוף השבוע האחרון היה אירוע ייחודי של התרחשויות מוזיקליות יוצאות דופן. האירועים החלו בקונצרט בבנייני האומה ביום חמישי והמשיכו בתפילות השבת בבית הכנסת הגדול במרכז העיר.
מבחינתו של רה"ע החידוש הגדול בפרוייקט סוף השבוע היה שילוב הכוחות של בתי המלון סביב הצורך הגדול בעידוד תיירות הפנים הכל סביב הבאתם של אלפי איש להשתתפות במופע ומשם לתפילות, עובדה שכאמור מילאה עד אפס מקום את בתי המלון במרכז העיר.
בית הכנסת אירח מגוון עשיר של פייטנים, חזנים, בעלי תפילה - מרוקאים, ירושלמים, חב"דניקים וחסידים, מהארץ ומחו"ל, מהעיר ומהפריפריה. היה זה בליל מרשים של 'עמך בית ישראל' שיצר פסיפס אומנותי בלתי נשכח של תפילה, זעקה, רגש ותחנונים, שבקעו מליבות כל המשתתפים.
רפי ביטון, אמן ומוזיקאי מהיוצרים הבולטים בנוף המוזיקה היהודית-ישראלית העכשווית, משלב בייחודיות יוצאת דופן שירה וניצוח במגוון הרכבים וסגנונות. כבר עשרים שנה הוא משמש כמורה דרך, מחנך ומגדל דור של מוזיקאים שהחלו כילדים וכיום משמשים בהרכבים ווקאליים מובילים, באולמות הקונצרטים ובבתי כנסת ברחבי העולם.
אנסמבל "קולות מן השמים" (ע"ש שושנה זילברשטיין), פרי יצירתו המקורית של ביטון, הינו הרכב מקהלתי המשלב ילדים ומבוגרים. ההרכב קנה לעצמו הצלחה רבה בקרב חובבי הז'אנר, ובשנים האחרונות פרץ וכבש את מיטב הבמות בארץ ובעולם.
המקהלה מתייחדת בכך שהיא מביאה לקהל מגוון עשיר של לחנים, ניגונים ויצירות מכל קצוות הסקאלה המוזיקלית - החל מאריות אופרה, דרך שירי עם ומולדת, שירים עבריים (ולעיתים אף לועזיים), וכלה בשירים חסידיים, נוסטלגיים ועכשוויים. הכל עובר דרך "מקווה הטהרה" של רפי ביטון באופן כזה שגם מי שאין אוזנו חדה דיו, משתרש הדבר בליבו כאילו שמע זה עתה ניגון מבית אבא, גם אם מקורו האמיתי מבית אבבה.
מבנהו הייחודי של בית הכנסת הגדול בירושלים נוצל עד תום על ידי ביטון למקסום החוויה המוזיקלית. האקוסטיקה ומבנה בית הכנסת אפשרו יצירת מספר מוקדים, בהם השכיל מנצח המקהלה להעמיד בזמנים שונים במהלך התפילה פעם ילדים צעירים ופעם סולנים מבוגרים, ובכך יצר אלמנט הפתעה מתמיד כשהקולות בקעו בכל פעם ממקום אחר.
ביטון יצר תוכנית מוזיקלית עמוסה שהחלה בקבלת שבת מוקדמת ותפילת ערבית שנמשכו כשעתיים וחצי, ותפילת שחרית שארכה כחמש שעות - למעשה קונצרט מוזיקלי של שבע שעות וחצי. ההתייחסות לתפילה כקונצרט נבעה מהעובדה שמבחינת ביטון, היחס לתוכנית המוזיקלית היה כשל קונצרט לכל דבר, עם תוכנית מסודרת ושיאים מתוכננים לשמירת העניין. ביטון יצר קטעים מוזיקליים ייחודיים ששילבו קטעי חזנות קצרים וקטעי שירה בהם עשה שימוש בלחנים של מוזיקה חסידית, ישראלית ולועזית.
אצל ביטון המופע הוא תפילה והתפילה היא מופע, הכל תחת כותרת אחת משותפת של עבודת ד' מנקודת מבטו היחודית.
כל רגע הביא עמו הפתעה חדשה. ביטון החזיק את הקהל דרוך לאורך כל התפילה, כשבכל רגע יכלה לצוץ הפתעה מוזיקלית חדשה. מדי פעם שלח לבימת החזן את ילדי המקהלה או אחד החזנים לדואט עם החזן הראשי של בית הכנסת הגדול, צבי ווייס, שהיה פשוט נהדר. לעיתים שלח את הילדים אל קדמת הבמה ויצר אפקט מרגש במיוחד כשקולותיהם של הילדים המוכשרים נשמעו לפתע מכל קצוות בית הכנסת.
החזן הראשי צבי ווייס, ששימש כחזן המרכזי בכל התפילות, ביצע עבודה מצוינת והשתלב בצורה מושלמת עם כל הקטעים המורכבים של ביטון. אלה שילבו פעמים רבות את המקהלה הגדולה והמשובחת על הבימה, את הילדים שניצבו לעיתים על בימת החזן, ועוד חזן או שניים ששרו מתוך הקהל - הכל בהרמוניה מלאה וללא תקלות.
בשבת שכזו לא מבזבזים זמן. הכל פעל בדייקנות של שעון. בשעה 16:30, לאחר תפילת מנחה כשבית הכנסת היה מלא מפה לפה, עלו ארבעה נערים מחניכיו המוכשרים של רפי ביטון אל בימת הקריאה בתורה. בהוראת ביטון הם פצחו בניגון השמיימי 'ידיד-נפש' בלחנו של המלחין יוסי גרין, ניגון אותו הנציח אברהם פריד באחד מתקליטיו הראשונים.
משם המשיכה התפילה לשרשרת ביצועים מרהיבה: "לכו נרננה" בלחנו המדויק של ברמן, וניגון מודז'יץ "ויאתיו" בביצוע המקהלה המלאה.
תכנית קבלת השבת שזרה חידושים מפתיעים בין המסורות: "ישמחו השמים" הותאם למנגינת "הנרות הללו", ו"אוהבי ה'" בוצע במנגינת ה"תניא" של יוסי גרין. רגע בלתי נשכח היה כאשר סולן מילדי המקהלה ביצע את "בחצוצרות" במנגינת "הללויה" של ליאונרד כהן, וכן "הבה נרימה" שבוצע על ידי המקהלה המלאה.
השילובים היצירתיים המשיכו עם "משה ואהרון" בלחן של לאה הימלפארב, שהתחבר ל"כי אורך ימים". הקהל הוקסם במיוחד מביצוע "קול ה' יחיל מדבר" בלחן טורקי מסורתי מפי צמד ילדי המקהלה, ומ"אנא בכח" במנגינה צרפתית עתיקה בביצוע סולן צעיר והקוורטט המלא.
"לכה דודי" היה למסע מוזיקלי מרתק בפני עצמו: הבתים התנגנו במנגינת "מה ידידות מנוחתך" בביצוע הקוורטט ובכל פזמון הוחלפה המנגינה ב"בלה צ'או" האיטלקי.
ו"מקדש מלך" שולב במנגינת "באב אל וואד" בשירה של הקהל כולו והמקהלה. הסיום המרשים הגיע עם "בואי בשלום" בלחן הפזמון "בואי רוח ים" לשיר של נורית הירש - דרישת שלום.
תפילת ערבית הציגה שילובים מרתקים נוספים: "המעביר בניו" בהשראת "Go Down Moses", "ובצל כנפיך" בשילוב "אדרבה" של יוסי גרין, ו"ויכולו" במנגינת "מנוחה ושמחה" עם הפזמון "רק תפילה אשא".
בתפילת שחרית הצטרף הזמר והפייטן משה לוק, שביצע בקולו הייחודי מספר קטעים מוצלחים מאוד בליווי המקהלה.
בין הביצועים הבולטים: "אין ערוך לך" במנגינת "ניגונים", "וכולם מקבלים" של ורדיגר בעיבוד משולב לשירו של אביתר בנאי, "אל אדון" בשילוב מנגינת "אבבא", ו"אהבה רבה" בהשראת ברברה סטרייסנד עם חתימה בניגונו הפופולרי של נפתלי קמפה למילים "בעבור אבותינו".
"שירה חדשה" קיבל פרשנות דרמטית בסגנון "פאנטום האופרה", ו"אב הרחמים" שולב במנגינת "שלג על עירי".
ברגע מרגש במיוחד שר הקהל יחד עם המקהלה את 'ממקומך' במנגינה החדשה-ישנה של מודז'יץ בשילוב 'על כפיו אותו יביא' - שילוב ששילהב את הקהל לשיר שוב ושוב.
לפני הקריאה בתורה נעמד המנצח המיתולוגי של בית הכנסת הגדול, מר אלי יפה, לצד החזנים וביצעו יחדיו את היצירה 'אב הרחמים' בדואט מרשים.
עד שהתארגנו לקריאת התורה כבוד ראש העיר מר משה ליאון עלה לשאת כמה דברי ברכה וציין בדבריו את עובדת היותה של ירושלים בכלל ובית כנסת הגדול בפרט כמקום האולטימטיבי לתת במה ל"גאון המוזיקלי הזה - רפי ביטון".
בעליות לתורה כובדו אישי ציבור רבים: ראש העיר משה ליאון, שר הבריאות אוריאל בוסו, שר העבודה והרווחה יואב בן צור, וראש ישיבת מרכז הרב הרב יעקב שפירא. הפייטן הנודע יובל טייב הנעים בקולו בפיוטים המקובלים בעדות המזרח בעת עליית הנכבדים לתורה.
שיאו של האירוע הגיע בתפילת מוסף. החזן הצבאי הראשי שי אברמסון הרעיד לבבות עם "אבינו שבשמים" במנגינות "הדרך אל הכפר" ו"סול זים", והמשיך במי שברך מרגש לחיילי צה"ל בשילוב "אל ארץ צבי" ו"אקסודוס". החזן צבי וייס הוביל את "אב הרחמים" בלחן מלבסקי, ולצידו הקהל כולו פיזם את 'קהילות הקודש שמסרו נפשם' - ובלב כולם עלו המראות מיישובי העוטף...
בניגוד לאירועי חזנות אחרים בהם החזנים הם העיקר והמקהלה והמנצח משמשים כתפאורה בלבד, במקרה זה היה ביטון הכוכב המרכזי של האירוע, כשכל המשתתפים, כולל החזנים והשמות הגדולים, היו חלק ממופע הגדול שלו. יצויין כי בשבת זו אפילו לא פורסמו מראש שמות כל החזנים המשתתפים, וכך זכה הקהל להפתעה כשהחזן הצעיר צבי ברקוביץ הרעים בקולו במבחר קטעים.
עם החזרת ספר התורה להיכל נעמדו כל החזנים לדואט ארוך ומרשים של 'ובנוחה יאמר'. בתפילת המוסף ביצעו החזנים לסירוגין קטעי חזנות שונים, ובקדושת כתר שוב הרעימה המקהלה במנגינה הנוסטלגית של "קול ברמה" האגדי של פרחי לונדון, בלחנו של יוסי גרין. את התפילה הארוכה, שהסתיימה בשעה מאוחרת, חתם דואט מדהים של שלושת החזנים בקטע הידוע 'אמר רבי אלעזר'.
בסיכומו של דבר נאמר:
רפי ביטון הצליח לשבור את הגבולות שבין תפילה למוזיקה, וליצור חוויה כוללת, שבה כל רגע הוא הפתעה חדשה. עשרות חזנים, פייטנים ואמנים שיתפו פעולה תחת ניצוחו, אך ביטון היה ללא ספק הכוכב המרכזי.
סוף השבוע הזה הוכיח שירושלים ממשיכה להיות מרכז תרבות וחזנות, מקום שבו מוזיקה ותפילה חוברות יחדיו ליצירה ייחודית, המאחדת את כל חלקי העם ומעניקה חוויה רוחנית שאין שנייה לה.