חילול שבת עבור מומר וגויים
אמור חז"ל במסכת יומא "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". למעשה נפסק בהלכה שגם במקרה כשברור שהניצול לא ישמור שבת, מצווה לחלל שבת כדי להצילו, כי זו מגמת התורה, להוסיף חיים. ולכן, מחללים שבת גם על שוטה שפטור מן המצוות, וכן מחללים שבת על הצלת חולה מחוסר הכרה שעומד למות, כדי לקיים אותו עוד שעה אחת.
וכן כתבו הראשונים שמחללים שבת כדי להציל עובר שברחם אמו, גם כשהוא בן פחות מארבעים יום וכן מחללים שבת על תינוק שנולד טרם זמנו. ואף שבעבר היה ברור שהוא לא יחיה, ולכן לא חיללו עליו את השבת כדי להצילו.
מעיקר הדין אסור ליהודי לחלל שבת עבור גוי, שכן מותר לחלל שבת רק עבור מי שנצטווה בעצמו לשמור שבת. וכן כתב המ"ב סק"ט שישראל בעל עבירות לתיאבון כל זמן שאין כופר בתורה נראה דמחללין עליו שבת כדי להצילו אבל אם הוא להכעיס אסור להצילו אף בחול וכ"ש דאסור לחלל עליו שבת בפיקוח הגל או בשאר רפואה
אולם למעשה הלכה זו מתקיימת רק כאשר יש שם גוי שיכול להציל את חבירו. אבל כאשר אין שם גוי שיכול להצילו, צריך היהודי לטפל בגוי, גם כאשר הדבר כרוך בחילול שבת. שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. נמצא שהצלת הגוי בשבת בכלל פיקוח נפש.
הגרש"ז אוירבך (שש"כ פ"מ הע' מב) הביא בשם החתם סופר (יו"ד סימן קלא) שבמקום איבה שיש בו חשש סכנת נפשות מותר להציל אף כשעובר על איסור דאורייתא וכיון שבזמנינו אם ימנע להציל הדבר עשוי להתפרסם מיד לכל העולם ודאי שיש בכך סכנה גדולה וכן אם הזדמן לרופא מקרה של פיקוח נפש של גוי כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ד עט) שהוא חייב לטפל בו משום שאם לא יטפל בו הוא סכנת נפשות לישראל. וכ"פ בשו"ת יביע אומר (ח לח) ועוד רבים מהפוסקים.