מי מאיתנו לא מכיר את אותה תמונה שמעטרת את מזרח בית הכנסת בכל אתר ואתר, אותו תרשים קליגרפיה מוקפד בצורת מנורת המקדש ומילותיו של נעים זמירות ישראל משתרגות בינות לקני המנורה.
מזמור ס"ז שבתהילים 'למנצח בנגינות', אותו מזמור שנאמר בכל הזדמנות אם בשחרית או במנחה ואם לאחר עשיית מצווה כמו ספירת העומר הנאמרת מ"ט ימים וכנגדה מ"ט תיבות שבמזמור למנצח בנגינות [חוץ מהפסוק הראשון: "למנצח בנגינות מזמור שיר", המהווה רק פתיחה].
מקורות רבים יש לאותה סגולה נפלאה אך נדמה שהמקור המפורסם ביותר הוא ממרן בעל החיד"א. וכך הוא כותב בספרו מדבר קדמות (מ"ד כ"א): "הראה הקב"ה לדוד מזמור זה כתוב על טס של זהב עשוי בצורת מנורה ודוד המלך היה הולך עם מזמור זה הכתוב בצורת מנורה ומנצח את כל אויביו".
והוסיף החיד"א בספרו עבודת הקודש (כף אחת אות כב) שמצא בסידור ספרדי ישן שכל מי שרואה את המנורה בכל יום ומכוון בה מעלה עליו הכתוב כאילו הדליק המנורה ומובטח לו שהוא בן עולם הבא ולא יקרה לו שום מקרה רע ויצליח בכל מעשיו.
וכבר כתב האבודרהם (שיר של יום ד"ה ויש מקומות' ו): "במקצת מקומות אומרין אותו בכל יום מפני שנקרא מזמור המנורה והקורא אותו בכל יום נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבית המקדש וכאילו מקבל פני שכינה כי תמצא בו ד פסוקים כנגד שבעה קני המנורה וגם יש בו מ"ט תיבות כנגד מנין הגביעים והכפתורים והפרחים והנרות שבשבעה קני המנורה".
עוד הוסיף בשו"ת בנין אב (ו ב) שכשאומרים פרק זה בצורת המנורה יש בכך להזכיר את הדלקת הנרות במקדש שהיא העדות שהשכינה שורה בישראל ועם ההדלקה יש לזכור להכניס את השכינה בתוכנו כהכנה של רזה הדבר אשר תעשר ובכך נחשב האומר פרק זה בצורת המנורה כאילו מדליק הנרות במקדש וכאילו מקבל פני השכינה'.