- "אתה פנאטי".
- "ולמה אתה חושב כך"?
- "אתה יודע מה, זה לא רק אתה זה כל הדתיים, כל הדתיים כאלה".
שתקתי. לא שלא היה לי מה לענות, כן? היה גם היה. אם כך למה באמת שתקתי? הלא אני לצערי אינני טיפוס השומע עלבונו ושותק. שתקתי כיון שאני גם עצלן וגם מורגל בהתפרצויות ממין זה ועם השנים למדתי שאם נותנים להן את הזמן הן חולפות מאליהן. כזה אני אגואיסט. גם אגואיסט וגם פנאט. חוץ מזה, אגלה לכם את שעל ליבי, אני פטריוט. לא מתבייש לומר, שתקתי כיון שנפגשנו בחו"ל ולא נעים לריב ככה ליד כולם, בכל זאת אחים לעם אנחנו. אבל... כשנגיע הביתה... עוד באוטובוס בדרך לנקודת הבידוק של james Richardson הוא עוד ישמע ממני. לא לא צריך שמות כשהוא ישמע אותי הוא מיד ייזכר.
בואו נתחיל עם העובדות. ישבתי בסוכתו של חברי, על השולחן נחו להם ארבעת המינים למנוחת לפני הצהרים. הוא הגיע לביתו של חברי כדי לתקן צינור במה שניתן לכנות "זכר" לבריכת השחיה מאחורי הבית. כשראה את הסוכה בחצר עזב את הכל ונכנס. אני ישבתי על כסא תחת הסכך ואספתי מידע יהודי מתוך ספר.
- "כן בבקשה" שאלתי באדיבות ניו יורקית את הדמות הישראלית המתולתלת והלא מוכרת, "אפשר לעזור"?
- "אה.. לא.. אני הplumber (שרברב בלע"ז) באתי לתקן את הצינור של הבריכה".
- "תגיד מה זה?" כך הפלאמר כשהוא מצביע על בד הסוכה היהודית סינית.
- "רק אל תגיד לי שאתה לא יודע", עניתי.
ואז זה התפרץ. כמו משום מקום. כמו הר געש וכמו שרק יהודים יכולים לצעוק וברגע שזה עובר להם להסתחבק כאילו כלום לא קרה.
- "אתם שפויים? (כך במקור, עם דתיים תמיד זה בלשון רבים) יש לך מושג כמה עולה הסוכה הזו? לא אלללל תענה לי. יש'ך מושג כמה עולה כאילו הבית הזה ליד הסוכה? אמרתי אאאל תענה לי. הולכים קונים בית בואן מליין אנד אאף ויושבים לי בסוכה של פיפטי באקס, הרסתם ת'מדינה הרסתם.
ואז הגענו בשלום למעמד החתימה המוזכר בראש דבריי.
- "אתה פנאטי, אתם פנאטיים". סיים הפלאמר את הרצאתו המלומדת והלך למלאכתו.
נגעתי בעצמי שוב ושוב כדי לבדוק האם אני באמת פנאטי ולהגיד לכם ת'אמת אני אכן כזה. איזה מזל שהוא לא ראה אותי "נוטל" את ארבעת המינים. לכו תדעו איזו הרצאה הוא היה נותן לי על הניסיון ליצור קשר אלחוטי עם "אומגה 4" ועל הפגיעה בצומח המוגן למטרות דתיות .
למען האמת, זה אכן נראה קצת מוזר. בית ששווה מיליונים (היה שווה) ליד סוכה לנצח מייד אין צ'יינה, בית ממוזג ליד סוכה הנתונה לחסדיו של הסתיו הניו יורקי. אני חייב להודות שזו נקודת פתיחה לא פשוטה. אבל אם הפלאמר של חברי הטוב היה מריח את פנימיות הסוכה אני מבטיח לכם: הוא היה דוחה את התיקון של הצינור עד אחרי שמחת תורה.
מעגל שלושת הרגלים
לחג הסוכות אנו מגיעים כשבאמתחתנו הלאומית נחים להם שני רגלים, חג הפסח וחג מתן תורה. חג הפסח לימד את העם היהודי על מציאות הבורא, על השגחתו ועל אחדותו וזאת על ידי התבוננות בלידתו הקיסרית הדרמטית והמסובכת של "גוי מקרב גוי". עם יהודי חלש וצעיר נולד מתוך האימפריה המצרית החזקה והותיקה.
חג מתן תורה לעומת זאת, לימד את העם היהודי על תכלית לידתו ובריאתו. "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" קבע רבנו סעדיה גאון. חג השבועות מורה על העובדה המופלאה כי הגורם היחידי המאחד אותנו כאומה הינו תורת ישראל. לא מדינת היהודים - שאינה כוללת את יהודי התפוצות, לא צה"ל - שאינו כולל את החרדים. מה שהפך לאומה את האוסף האנושי הבלתי אפשרי שחנה למרגלות הר סיני זו התורה בלבד. תורה זו לא ניתנה במערות לאדם בודד ולא נמצאה בידי שרלטן כלשהו לאחר מאות שנים. תורת ישראל ניתנה לעם היהודי ישירות מאת הבורא ולדור הראשון בכך הפכנו מערב רב, לעם. ולא סתם עם, "עם סגולה".
מעתה לא נדרש מן היהודי להאמין בתורה ובמקורה האלוקי אלא ללמוד את ההוכחות הרבות המאמתות אותה. בכך שונה היא מן הדתות האחרות ועל זאת גאוותנו. החדרת התורה והמצות אל דעתו של האדם נעשית בעזרתו של חג מתן תורה. חג הסוכות זה כבר סיפור אחר לגמרי.
תולדות החוצפה היהודית
בחג הסוכות אנחנו חותמים על הצהרת אמונים לבוראינו ולתורתו. זה כבר סיפור אחר לגמרי, זהו מסלול למיטיבי לכת בלבד. חג הסוכות מהוה מעין "בדיקת מאמץ" לאמונתו של היהודי. עד כמה הוא מוכן "לשלם" בשבילה, עד היכן הוא מסוגל לצעוד בכוח האמונה ועד כמה הוא מסוגל לסמוך על אבינו שבשמים.
כששמע פרעה את תחזיתו האופטימית של יוסף בדבר הפיכתה של מצרים מממלכה בינונית לאימפריה כלכלית החזקה בתבל העתיק, לא יכול היה הוא להיוותר אדיש ובפרץ של התרגשות אמר תוך שהוא מצביע על יוסף "הנמצא איש כזה אשר רוח אלוקים בו". אל תחשבו שבכך הפך פרעה לבוחר ש"ס (לא אמרתי אגודת ישראל כי לפי המידע המצוי בידי מצרים זה איזור בחירה של הגרעין הקשה של ש"ס) ממש לא, מניין לי? משום שכשהגיע משה רבנו לפרעה בבקשה האלוקית וההיסטורית "שלח עמי ויעבדוני" פרעה מתנער מאחריות בטענה שהוא לא מכיר את אלוקי העברים.
חצוף הפרעה הזה לא? רק אתמול קיבל מיליונים מה' של היהודים וגם אמר תודה ופתאום לא מכיר אה? וישמן... ויבעט?
לא. אל תחשבו שמנהיג העולם העתיק היה כה טיפש. פרעה הכיר היטב את הקב"ה, הכיר כמו שהרבה מנהיגים לא הכירו.... אלא שלא הסכים עם העובדה שהאלוקים גם מבקש ולא רק נותן. גם כשמנהיג מפלגה אנטי דתי המומר לתיאבון ולפפריקה שומע שהמפלגה שלו הצליחה להכניס לכנסת ה – 13 חמישה עשר מנדטים הוא צועק מול מצלמות הטלוויזיה "יש אלוקים" וזאת למרות שניהל נגדו קמפיין שלילי לאורך כל הדרך.
כשאלוקים נותן כולם עומדים בתור גם המאמינים וגם הכופרים, השאלה מי נותר לעמוד בתור כשאלוקים מבקש קצת בחזרה. כשיוסף מודיע על המיליונים שהקב"ה עומד להשקיע במצרים פוצח פרעה בשיר האמונה אולם כשמשה מבקש לשחרר את עם העבדים בשם ה' מסרב פרעה לשחררם בטענה כי הוא אינו מכיר אותו. אין הוא מכיר אלוהים שלוקחים במצרים קיימים רק אלוהים שנותנים.
חג הסוכות מורה לעם היהודי כי לאחר שנוכחנו במציאותו של הבורא ובאמיתות תורתו, אנו מחויבים לו ולה. מחויבים לא רק בזמנים בהם הוא מתגלה לעינינו בדמות טוב ומיטיב אלא אף בזמנים בהם נראה הוא כנוטל. בזמנים אלו יוצאים אנו מחג מתן תורה הגלוי והמאיר ובאים אנו בשעריו של חג הסוכות הסתווי והמכוסה. ימי חג הסוכות הם ימים בהם הדעת כושלת מזדקנת וכבר אין בה הכוח לשאת בחיקה את המאמין. באותו רגע צריך היהודי לטפס מקומת הדעת אל הקומה שמעליה קומת ה"למעלה מן הדעת".
לאחר שביקרנו בחג מתן תורה הדעתני אנו נדרשים לטפס אל חג הסוכות האמוני. מחג הדעת לחג למעלה מן הדעת.
הדוגמא הקלאסית ללמעלה מן הדעת הינה עקידת יצחק. לאחר שנגלה הקב"ה לאברהם אבינו אמר לו אברהם:"נשבעתי שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך, אמר לו: אמור, לא כך אמרת לי ספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך? אמר לו: הן, אמר לו: ממי? אמר לו: מיצחק, אמר לו: כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, עכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה, וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה תהא נזכר להן עקדתו של יצחק, ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח ותסלח להן ותפדם מצרתן".
אמונה למעלה מן הדעת הינה אמונה העומדת בסתירה למידע הנקלט בחמשת החושים. היכולת לראות את השחור ולומר שהוא לבן. היכולת לחבר בין "אתמול אמרת לי כי ביצחק ירא לך זרע" ומצד שני להאמין בציווי "והעלהו לעולה". בין ההבטחה כי "אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" ובין "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו". זו היא האמונה שלמעלה מן הדעת.
בחג הסוכות אנו יוצאים מבית הקבע לסוכת עראי ולא, לא בימי הפסח החמימים אלא בימי תשרי הקרירים, זאת כדי ללמד על "למעלה מן הדעת" שבחג זה. הן אמת, לפי ההיגיון יש להתגורר בבית המפואר ולא בסוכה הדלה. לפי אותו היגיון קר יש לצאת לסוכה בימי החום ולא עם בוא הקור. לפי ההיגיון מי בכלל צריך סוכה, אלא שחג הסוכות מלמד על האמונה המוחלטת על ההתמסרות הטוטאלית לבורא.
אבל... רק רגע... לפני שאתם מסכימים עם קריאת ה"פנאטיים" הנצחית חכו רגע עוד רגע אחד. חשבתם פעם למה רק את מצות הסוכה אנחנו מקשטים?.
נוי סוכה
"מה זאת אהבה?", שאלתי בפתיחה של ההרצאה? אחד המשתתפים הרים את ידו וענה "לאהוב זה לתת". אמירה זו יש בה אולי משהו מן האמת אבל אין היא עומדת במבחן המציאות. אנחנו לא נותנים כי אנחנו אוהבים. פעמים רבות אנו נותנים למרות שאיננו אוהבים אלא שמחויבים אנו. נתינה המורה על האהבה הינה נתינה שתנאי קודם לה, שתבוא מתוך רצון חפשי ולא מתוך מחויבות. כשאנו מבצעים פעולות למען הזולת תתעורר בו אהבה אלינו רק כאשר ירגיש כי פעולה זו אינה בתחום המחויבות החברתית, ההורית או הזוגית.
פעולה הנובעת מתוך מחויבות גם אם חיובית היא אפשר כי היא נטולת רגש, לעומת זאת כאשר נעשית היא ללא מחויבות ברור לכל כי מתוך רגש חיובי היא באה ועל כן מלמדת היא על אהבתו של הנותן למקבל.
קישוט הסוכה מעיד כאלף עדים כי מצב זה של אמונה מתוך הסתר אינו מעשה שנעשה בדיעבד אלא ששמחים אנו באמונה זו שלמעלה מן הדעת בדיוק כמו בדעת עצמה. נאמנים אנו לבורא בימי ההסתר בדיוק כמו בימי הגילוי ולראיה אנו מקשטים את סמל ההסתרה. אנו מקשטים את הסוכה.
יש פנאטיים ויש פנאטיים. על הראשונים אמר שלמה המלך "פתי יאמין לכל דבר". אמונה עיוורת המבוססת על סיפורי עם או על אמונה לאיש אחד הינה אמונה פנאטית, מאידך אמונה ללא סייג גם בימים שהמציאות החומרית טופחת על פניה אלא שהיא מבוססת על מפגש בלתי אמצעי עם הבורא, אמונה כזו הינה פנאטיות מלומדת – אהבה. בני זוג המגלים חיבה זה לזו רק בימים בהם הם בטוחים בזוגיותם אינם אוהבים בהכרח. בני זוג השומרים אמונים זה לזו גם בימים קשים אוהבים הם. אוהבים פנאטיים.
לכן חברים, חג הסוכות ממוקם כרגל האחרון בין שלושת הרגלים. חג הסוכות ייחגג רק על בסיס חג מתן תורה וחג הפסח אחרת הוא באמת חג פנאטי.
חבל... הפאלמר כבר סיים לתקן את הצינור. טוב, אם תראו אותו תגידו לו שבלי האמונה ה - צ.א.ס.ק.ה. לא הייתה אוכלת... טוב לא משנה.
חג פנאטי ושמח.