אקטואליה בפרשה עם הרב אליעזר שמחה וייס: סיפורם של שני מאזינים גדולים

יתרו שמע על קריאת ים סוף כמו עמלק וכל שאר העולם. למה לייחד את יתרו? כי יתרו שמע את המסר בצורה אחרת מאחרים. אנשים אחרים שמעו ולא עשו דבר בנידון. יתרו שמע, הקשיב והשתנה בגלל זה, יתרו היה מאזין טוב.

ביום הראשון לביקורו של יתרו אצל חתנו היהודי, הוא רואה את התורים הממתינים להישפט כאשר משה לבדו שופט אותם כל היום. יתרו טוען בפני משה שההתנהלות הזו לא טובה שכן היא מתישה אותו ואת האנשים, המשפחה שלו מתגעגעת אליו, והמצב לא טוב. אבל יתרו לא רק מעביר ביקורת, הוא ממשיך ומציע למשה פתרון כיצד לתקן את הבעיה (לשכור שופטים אחרים וליצור היררכיה של מערכת בתי המשפט).

יתרו הוא לא היחיד בשיחה הזו שאנחנו יכולים ללמוד ממנו בנושא ההאזנה. משה מילא תפקיד משמעותי מאוד בעניין. משה קיבל את הביקורת והקשיב ליתרו, ללא הפרעה, חשב על הרעיון שלו, ביקש מהקב"ה רשות ליישם אותו, ובסופו של דבר ביצע. אף אחד לא אוהב לקבל ביקורת, במיוחד לא ממחותנים, אבל משה הקשיב כל הזמן, הוא יכול היה להגיב באופן דיפלומטי ולטעון שהאופן בו פעל הוא האופן שה' אמר לו לפעול על פיו, אבל משה לא הגיב כך.

משה רבנו היה מאזין טוב.

לחותן ולחתן היה דבר אחד משותף, שניהם היו מאזינים טובים, היכולת שלהם להקשיב מעבירה מסר חשוב, אם נוכל לשדר שהמילים לא רק נכנסות לאוזנינו אלא מתקבלות, דבר זה יכול לפתוח ערוצי תקשורת חדשים. ולא רק בין אנשים אלא גם בדברים רוחניים כמו שכתוב ששמיעת האוזן היא אחת ממ"ח דרכים לקניין תורה.