הטעות החוזרת של אויבי ישראל לאורך ההיסטוריה בהבנה מוטעית של עומק הקשרים והאחדות בעם ישראל, הן בימי פרעה והן כיום מול החמאס.
באור ראשון של חג שמחת תורה, ארגון חמאס תקף את מדינת ישראל באכזריות חסרת תקדים. ישראל נתפסה לא מוכנה, המכשול הביטחוני נפרץ, יישובים ובסיסים נלכדו, שטח נכבש, וסבלנו אבדות הרסניות. וכולנו תפילה שההתקפות אלו דווקא יסמנו את תחילת ההתמוטטות של החמאס, זאת למרות שראשי החמאס לא העריכו את האמת שבאחדות הישראלית. אם הם לא צפו תרחיש כזה, נראה שהם טעו בחישוביהם.
טעות אסטרטגית של הארגון חמאס
חמאס טעה בהבנתו של עומק הקשרים של אחווה ואחדות בתוך ישראל. למרות שהוא צפה בוויכוחים פנימיים סוערים שהיו בתוך העם בחודשים האחרונים. חמאס חשב שהמאבקים הפוליטיים, בעיקר סביב רפורמות משפטיות, יעמידו בסכנה את המשכיות הממשלה ואת הסדר החוקתי. חמאס ראה איך מילואימניקים ובכירים השעו את שירותם בצה"ל במסגרת המחאה והניח שאפשר להביס את עם ישראל .
למרות זאת, חמאס לא הבין נכון את עומק הקשרים ההדדיים והסולידריות של העם היהודי בארץ וברחבי העולם, הקשר אמיץ התגבר בזמן קצר מאוד על כל הוויכוחים והמחלוקות. במצבי משבר וחירום כפי שאנו רואים היום. עם ישראל התלכד באחווה גדולה מאחורי מטרה משותפת – התגייסות מעשית ורגשית למען הנפגעים, סיוע לחיילים ולמשפחותיהם. ואף גרם להקים במהירות ממשלת אחדות בין בעלי דיעות שונות.
כפי שאנו למדים בפרשה, גם לוי אבי שבט הלוי הבין חשיבות טיפוח האחדות והאמפתיה בקרב בניו. בפרשת "וארא" הופיעו פרטים נוספים אודות משפחות ראובן, שמעון ולוי. השל"ה הקדוש מתייחס לשינוי בלשון בתיאור של משפחות ראובן ושמעון, וגם בתיאור של משפחת לוי. בפסוקים שמתארים את משפחות ראובן ושמעון נאמר "אלה ראשי בית אבותם בני ראובן וגו'" ובני שמעון וגו' וכשמדובר בשבט לוי נאמר "ואלה שמות בני לוי" (שם טז).
השל"ה מסביר כי שבט לוי, ראה את חירות אנשי השבט וצאצאיו בעוד בני דודים משבטים אחרים משועבדים למצרים. לכן, קרא לבניו שמות המרמזים על הסבל העתידי של בני דודיהם, ובכך ביטא אמפתיה וסולידריות עם גורלם. "קהת" מתרגם ל"חושך", "מררי" מתייחס ל"מרירות", ו"גרשון" מציין את "גרות ומצב של גלות". כך, בדרך זו, הוא טיפח אמפתיה וקירבה במשפחתו, וקווה שצאצאיו לעולם לא יעזבו את אחיהם הנרדפים. לכן, הכתוב מדגיש בפסוק "ואלה שמות בני לוי" (שם טז).
הענין הוא כי שבט לוי למעשה לא היו בגלות כמו שבטים אחרים, ולוי ורצה להשתתף בצרת הצבור למרות שבניו לא השתעבדו, מה עשה? קרא שמות לבניו על שם הגלות. דהיינו, שם גרשון על שם (עי' שמות כב, כ) כי גרים הם בארץ לא להם. ושם קהת, על שם שיניהם קהות. ושם מררי, על שם (שם א, יד) וימררו את חייהם, זהו שאמר ואלה שמות בני לוי: ומכאן ילמוד האדם להשתתף בצער הציבור אע"פ שאין הצרה מגעת לו [השל”ה – שני לוחות הברית וארא]
הרב יונתן אייבשיץ, בספרו תפארת יונתן, מסביר למה פרעה, באופן בלתי מוסבר, שחרר את שבט לוי מעבדות. האסטרולוגים חזו כי השבט שיוליד את המנהיג שיגאל את ישראל (משה רבנו) הוא שבט לוי. פרעה סבור שרק מי שמשתתף בצערם של העם ומרגיש את כאבם יכול להובילם בנאמנות הראויה. לכן, פרעה שחרר את הלוויים מעבדות, בביטחון שכך יינתקו קשרי הסולידריות שלהם עם שאר השבטים. אך פרעה המעיט בערכם ובתכונותיו של משה רבנו, אשר ראה בו רק את הפן שלו כנסיך מצרים שלא מחובר לסבל של עמו. משה, מצדו השני, בחר להתמסר לעמו כנשיא נאמן ומנהיג מוביל. הוא זרק את חיי הפריבילגיה שלו, בהסכמה לסיכון חייו, ובחר להשתתף בסבלם של עם ישראל. זאת בתחושה של אימוץ ונכונות לסבול יחד איתם את סבלם, ולהתייסר בייסורים משותפים. מנהיגותו והאמפתיה שלו, "נושא בעול עם חברו", התבררו כמכריעות, והפריכו את הנחת העבודה של פרעה- שהפריבילגיה תפריע לגאולה.
אלה ראשי בית אבותם בני ראובן בכור ישראל הנה נראה הטעם שלא שעבדו מצרים בשבט לוי היה כי פרעה ראה בקסם כי משבט לוי יקום המושיע ופרעה חשב מי שאינו בצרה אינו יכול להושיע כי נוצר תאנה יאכל פריה מי שסבל גלות יהיה אח״כ לראש ולכך לא שעבד בשבט לוי כלל ולא יוצדק להקים משבט לוי מושיע וזהו היה טענת ישראל ג״כ ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה "אלה ראשי בית אבותם בני ראובן בכור ישראל" וגו' )ו יד(. ביאור נפלא אי' בתפארת יהונתן, הנה נראה הטעם שלא שעבדו מצרים בשבט לוי היה, כי פרעה ראה בקסם כי משבט לוי יקום המושיע, ופרעה חשב מי שאינו בצרה אינו יכול להושיע, כי נוצר תאנה יאכל פריה מי שסבל גלות יהיה אח"כ לראש, ולכך לא שיעבד בשבט לוי כלל ולא יוצדק להקים משבט לוי מושיע. וזהו היה טענת ישראל ג"כ ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה שהם בעבודה רבה ושבט לוי חפשי מכל ואיך יתכן שהוא יתנשא ויבחר ה' בו למושיע, וזה טענת משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה. (תפארת יונתן ע' נח)
בני ישראל יירשו אמפתיה עמוקה מאבותיהם, והיא חורגת מהרגיל. לוי הטביע תכונה זו במשפחתו – ממש די.אן.איי סימפטיה וערבות הדדית המשתלשלת גם לצאצאים ולאחיהם המדוכאים בכל דור. אמפתיה זו קיימת ונאמנה עד היום.
כפי שאנו רואים שוב כיום, בדומה לפרעה, חמאס צפו בטעות שסכסוכים פנימיים יחלישו את תגובת ישראל. אולם, הם המעיטו בקשר הרגשי העז ובנחישות שישראלים מפגינים כאשר הם תחת התקפה. מידת הפגנת "נושא בעול עם חברו" במשבר.
בימים מאתגרים אלו, בואו נלמד מהדוגמה של משה רבנו. כמותו, נרגיש את סבלם של אחינו ואחיותינו במצוקה ונקל את הקושי בנוכחותנו, בעזרתנו, באמפתיה שלנו ובנחישותנו. ונקיים את המצווה "ואהבת לרעך כמוך" – לאהוב את הזולת כמונו. עם ישראל חי, עוד אבינו חי!