"העברת הלפיד: היסוסו של משה והאחריות להעביר את דרך החיים של התורה" (פרשת צו)
הצלחתנו בהשארת חותם בר-קיימא על הדורות הבאים תלויה בהעברת ידע נכון של ערכים מסורת ומוסר. אחריות כבדת משקל זו רובצת על כתפיהם של הורים, מורים ומדריכים, המשמשים כשומרי המורשת.
התורה, באמצעות ניואנס מוזיקלי נדיר המצוי בפרשת צו -השלשלת, שופכת אור יקרות על חשיבותה העילאית של משימה נשגבת זו.
בפרשתנו יש פסוק המתאר את משה רבינו, מעביר בהכנעה ובחרדת קודש את עול הכהונה לאחיו הגדל אהרון, בתהליך זו הוא מכין קרבן מיוחד. המילה "וישחט" מסומנת בשלשלת, טעם (סימן נגינה) נדיר ומיוחד המורה על היסוס, אי-ודאות ומאבק פנימי עמוק.
"וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית" (ויקרא ח,כג)
שימוש בניואנס מוזיקלי נדיר זה, מזמין אותנו להרהר בעומק משמעות הרגע הנשגב והמכונן הזה, ולהעריך את כובד האחריות האדיר שנשא משה במטלה להכין את אהרון למשימתו הקדושה. נדמה כי משה רבינו, היסס וחקר את נפשו בדריכות, האם עשה די להכין ולהעמיד את אהרון לתפקיד הרם והנעלה של כהונה גדולה. השלשלת, אותו טעם נדיר מטעמי המקרא הוא מיוחד וייחודי. הטעם מופיע בשלושה מקרים מכריעים נוספים לאורך התורה וכל אחד מהם מציין נקודת היסוס והתלבטות.
כאשר לוט שוקל ומתלבט אם לעזוב את סדום הרשעה (בראשית יט,טז), המילה "וַיִּתְמַהְמָהּ" מסומנת בשלשלת. כאשר אליעזר העבד הנאמן מתפלל למציאת שידוך ראוי לאדוננו יצחק (בראשית כד,יב), המילה "וַיֹּאמַר" מסומנת בשלשלת הוא דואג ומתלבט אם יצליח למצוא אישה המתאימה ליצחק. וכאשר אשת פוטיפר מנסה יום יום לפתות את יוסף הצדיק (בראשית לט,ח), המילה "וַיְמָאֵן" מסומנת בשלשלת לסמן את ההתמודדות הקשה שעמדה לפני יוסף בבית פוטיפר.
השלשלת מסמנת נקודות מכריעות ומעצבות אלו, הטעם המיוחד מרמז על רגע של עצירה, התבוננות פנימית והתמודדות נפשית עמוקה. במקרה של משה רבינו, השלשלת רומזת על היסוס שאובחן בו, היסוס שמקורו באחריות הכבירה והמכרעת שיש תחתיו לתת את הכהונה הגדולה לאחיו. הכהונה הגדולה ועימה כל שלשלת הכוהנים היא מורשת קדושה שתעצב את המארג הרוחני העתידי של עם ישראל. משה עצר לרגע לפני ההכרעה, הוא תהה ברוגע ובבהירות עילית, האם הוא הכין את אהרון כראוי לתפקיד הקדוש הזה. האם העניק לו את החוכמה העמוקה, הידע הרחב והערכים הנעלים הנדרשים להיות לעמוד בכבוד ובהצלחה בתפקיד הנשגב ונושא האחריות הזה. האם חינך את אהרון בקפידה רבה בכל מה שהוא זקוק לו כדי להצליח באתגר העצום והמכריע במשימתו הייחודית? האם משה עשה כל שביכולתו להכין כראוי את אהרון לתפקיד הנכסף? היסוס זה, רגע ההתבוננות והבחינה העצמית הבוגרת, מדגיש את חשיבותה העליונה של העברת המורשת לדורות הבאים. זוהי אחריות הדורשת מחויבות נחושה ובלתי מעורערת, הכנה שקדנית ויסודית ותחושת אחריות עמוקה.
הורים, מורים ומדריכים נדרשים להעריך באופן רציף ובלתי פוסק את מאמציהם המרובים, כדי להבטיח שהדור הבא שמתחנך תחתם יהיה מצויד במלוא הכלים הידע והערכים הנחוצים לסלילת גשר הדורות ולהעברת המורשת. על אנשי החינוך לוודא כי המסורות הקדושות, המורשת הרוחנית ואורח החיים המופלא שלנו יועברו לדורות הבאים באמונה ובנאמנות.
משימת העברת המורשת אינה רק העברת ידע כמותי טהור. העברת המורשת היא אמונה קדושה הדורשת מאיתנו טיפוח מתמיד של סבלנות אין-קץ ומסירות נצחית. בדיוק כשם שמשה רבינו עצר להרהר בתפקידו המכונן בהכנת אהרון, גם אנו חייבים לעצור ולתהות עד כמה אנו ממלאים את חובתנו הקדושה כלפי הדורות הבאים. עלינו להשקיע באופן תדיר ונמרץ את מאמצים כדי להבטיח שהדור הבא ירכוש את כל הכלים והערכים החיוניים הללו.
ההתמודדות הבלתי פוסקת עם אתגרי הקיום המודרניים, כשהעולם מעדיף לרוב אורחות חיים חולפים ומתעלם מחיי הרוח זה המשימה שלנו להשתדל לשמור באדיקות על אמונתנו והמסורת ודרך החיים הייחודית שלנו, עלינו לאמץ בנחישות ומעומק הלב את האחריות הקדושה להעביר את המורשת לדורות הבאים, תוך כדי יראת הכבוד וענווה אמיתית.
אבותינו הקדושים הקריבו קורבנות אדירים והפגינו מסירות נפש עילאית כדי לשמר ולהעביר את מסורותינו הקדושות למרות הקשיים האישיים הנראים לנו בלתי אפשריים. אסור לנו לאפשר להישגים של אבותינו ולמאבקיהם המופלאים לרדת לטמיון. ויתור על המוסרת והמורשת שלנו הוא בגידה חמורה ובלתי נסלחת לשרשרת הדורות. עלינו לעצור, להרהר ולהבטיח שהדור הבא יוכל לשאת את את לפיד המסורת, בדיוק כפי שעשה משה רבינו לפני העברת האחריות לאהרון אחיו.
כשאנחנו עוצרים לחשוב ולהבין את גודל האחריות אנו מעניקים משמעות רוחנית עמוקה לחיי אבותינו ומצדיקים את עמלם ומסירותם הכנה לאורך כל הדורות. עלינו להמשיך באמונה שלמה את שרשרת המסורת המקודשת ולקחת אחריות על שרשרת המסורת הגדולה.
שמירה על שרשרת זו היא חובתנו הקדושה - חובה זו עלינו לפעול למענה במסירות ובמחויבות נצחית, כך שקורבנות אבותינו ואלו שלנו לא יהיו חלילה לשווא, תוך הערכה כנה וגדושה לאורח החיים האלוקי והמופלא שהם הנחילו לנו, ואשר אנו משתדלים בכל כוחנו להעביר בנאמנות לבנינו ולבנותינו. הסימן המוזיקלי "שלשלת" צריך להדהד בתודעתנו תמיד, ולהזכיר לנו כהורים ומורים לבחון בביקורתיות נמרצת ובאופן רצוף וחסר ליאות, כיצד אנו שומרים על מסורותינו ההיסטוריות ועל דרך החיים הקדושה שלנו וכיצד אנו מבטיחים את המשכיותה לדורות הבאים.