היה זה לפני מספר שנים, פגשתי יהודי יקר מאוד אשר כך סיפר לי: "אני בן ארבעים ואחת, התחתנתי לפני כעשרים ואחת שנים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כשהייתי בחור תמיד דמיינתי שכאשר אתחתן אהיה האדם המאושר בחיים.
הגעתי מבית שאולי בחוץ היה נקרא בית טוב, משפחה טובה, אבל מאחורי הכיסוי הזה הסתתר בית הרוס במלוא מובן המילה. ההורים שלי היו רבים כל הזמן ביניהם, ללא הרף. ובפרט שבתות וימים טובים היו רגעי השיא של המריבות שלהם.
כשהייתי בישיבה גדולה בקושי הגעתי הביתה, הייתי מגיע פעם בחודשיים או שלושה, ואחרי כל פעם הייתי מתחרט למה הגעתי הביתה אם כל כך לא טוב לי שם. הייתי מבטיח לעצמי באלף הבטחות שאני יותר לא מגיע אליהם, אבל בית אחר לא היה לי... אז כך יצא שתמיד הייתי חוזר לשם.
התחתנתי עם אשה שגם הגיעה עם רקע דומה לשלי.
אבל... דמיונות לחוד ומציאות לחוד. כשהתחתנתי הייתי מלא בציפייה ותקווה שהנה האור והאושר יגיעו.
אבל כאשר אתה חי עם כאלו הורים אז בלי טיפול יסודי קשה להחזיק אחרי זה בית נורמלי.
לצערי גם אשתי כאמור הגיעה מכזה סוג בית, בחוץ הכול יפה וזוהר אבל מבפנים הכול בעייתי.
גם הוריה לא חיו חיים טובים אחד עם השני. ואף הגדילו לעשות וכל אחד מהוריה היה מנסה בשעת מריבה להשתמש בה לטובתו.
בקיצור, למרות הרצון העז שלי לקיים בית נורמלי, האור והזוהר היו רק מספר חודשים, לאחר מכן לאט לאט הבעיות שלא טופלו במשך שנים החלו לצאת החוצה.
וזה אומר שנהיינו ההורים שלנו בזעיר אנפין. כל אחד את מה שהוא ראה בביתו יישם בביתנו שלנו.
אני לא אומר מי היה אשם, אולי אני; אולי אשתי; ואולי בעצם ההורים שלנו אשמים במצב שלנו; אבל זה היה המצב - המריבות לא פסקו מאיתנו.
לאחר תשע וחצי שנים, לא משנה כ"כ איך וכיצד, נכנס איזה עסקן לעניין והוא החליט שאנחנו צריכים להתגרש. אשתי לא רצתה וגם אני לא רציתי, בשבילנו היה זה כתם גדול עלינו - הנה לא הצלחתם. אתם העתק הדבק של ההורים שלכם.
אותו עסקן הבטיח לאשתי עזרה בעורך דין מולי: בית, משמורת ילדים, וכו' וכו'.
אשתי הייתה נתונה ללחצים ואחרי עשר שנים של נישואין התגרשנו בבכי גדול ובשיברון לב ונפש.
בגט עצמו גם אני וגם אשתי בכינו כמו ילדים קטנים.
זהו, זה קרה, התגרשנו. אני הייתי שבר כלי, הסתכלתי על עצמי ככישלון אחד גדול. הנה לא הצלחת בחיים שלך, אתה בדיוק כמו ההורים שלך - מתנהג בדיוק כמוהם.
האמת, שניסינו פה ושם ללכת לטיפול זוגי, אבל לא הייתה באמת נכונות מצד שנינו לעשות שינוי ולהשתנות ולעשות באמת תהליך.
כעת רק התחילה מסכת הייסורים שעברתי. אותו עסקן הצליח להעביר את התביעה לבית משפט ולא לבית הדין, נתן לאשתי עורך דין טוב כך שהוא ניסה להוציא דמי מזונות הרבה יותר מהרגיל. ואשתי שיתפה פעולה עם אותו עסקן.
כך שלא רק ששילמתי הרבה כסף לעורכי הדין שלי, שילמתי הרבה יותר כסף למזונות, ואף משמורת משותפת לא קיבלתי, נתנו לי רק לראות את הילדים פעמיים בשבוע.
אותו עורך דין הצליח בדרכים לא דרכים להוביל לקביעה שכביכול אני לא מספיק מתאים לגדל את הילדים בגלל שיש לי בעיות.
נכון שגם לאשתי וגם לי היו בעיות איך לחיות יחד, אבל להפוך אותי לחולה נפש?! זה עשה בי כעס נורא שהחלטתי שאני הולך להיאבק בכל הכוח שיש לי על הילדים. אני אעבוד מהבוקר עד הלילה ממש בשביל לקחת עורכי דין שייאבקו איתי.
בית משפט זה דיונים על דיונים, דחיית דיונים, ושוב ושוב.
אני יכול להגיד לך שהוצאתי ממש מאות אלפי שקלים על המאבק בשביל הילדים. לא ישנתי לא יום ולא לילה, רק להיאבק ולא לסלוח ולמחול על מה שעושים לי העסקן ואשתי לשעבר.
אבל לא הבנתי שבבתי משפט אין צדק. צריך עורך דין טוב שעולה יותר כסף ושיודע לשקר יותר טוב. ובשביל זה צריך הרבה כסף. וכסף כנראה לא היה חסר לאותו עסקן... ולי מה נשאר אחרי שרוב המשכורת שלי הלכה למזונות?!
הכול השתנה לפני חמש שנים. ערב אחד חזרתי לביתי אחרי יום של עבודה קשה והתחלתי לפתע להרגיש כאבים עזים בחזה ממש באזור הלב, כאבים חדים וחזקים שרק הלכו והתגברו, חשבתי שהולך לקרוא לי משהו. הזמנתי הצלה שלקחו אותי לבית החולים ולאחר בדיקות מקיפות השתחררתי עוד באותו לילה מבית החולים. שם אמרו לי: 'אנחנו לא מוצאים אצלך כלום ברמה הפיזית, אולי זה משהו נפשי, אולי כדאי שתלך לבדוק את זה'.
הם פשוט לא ידעו עד כמה הם צודקים... איזה לחצים יש לי, איזה כעסים יש לי, איזה כוח יש לי שאני מוכן להיאבק עד הסוף.
הם לא הבינו שקיבלתי החלטה לא לוותר לעסקן ולגרושתי אלא להילחם בהם כל עוד יש בי כוח. פשוט להראות להם מה זה. להחזיר להם על העוול שגרמו לי, על לקיחת ילדים מאבא שלהם על הצגת מצג שווא כאילו אני חולה נפש ואשתי הבריאה של הבריאות. ולהיאבק על הזכות לראות יותר את ילדיי שהם שלי לא פחות מאשר של אשתי.
כשחזרתי מבית החולים עדיין הרגשתי לא טוב, ישבתי בסלון בביתי על הכורסא ושם בכיתי את הבכי של חיי. אחרי כל כך הרבה שנים של סבל נפל לי האסימון - או שאתה מפסיק להיאבק או שאתה הולך לקרוס פיזית ונפשית.
בכיתי ובכיתי על כל אותם שנים שעברתי בבית הוריי, על הנישואין שלי שהתפרקו, על הילדים שלי שאני בקושי רואה אותם, על המאבקים האין סופיים בבתי משפט, על החובות הכספיים שלקחתי על עצמי רק בגלל שהחלטתי לא לוותר ולהילחם עד הסוף.
באותו לילה לא הצלחתי להירדם אמרתי לעצמי אני חייב לעצור פה - או שאני נגמר או שאני משחרר.
בתקופה ההיא הגעתי למספר תובנות חשובות מאוד ששינו לי את חיי.
הבנתי שאם אתה רואה שניסית שוב ושוב ועשית את כל מה שיכולת כדי לשנות את המצב ואתה רואה שזה לא קורה, צריך לדעת שלפעמים למרות הכאב הגדול פשוט צריך להשלים עם דברים שזו המציאות.
אז נכון שאתה יכול להגיד אבל זה הילדים שלך. אבל אמרתי לעצמי תראה כמה כסף ואנרגיה לקח לך להיאבק על זה ועדיין לא הצלחת זו כנראה לא חובת ההשתדלות שלך. עדיף לי להשלים וליהנות ממה שכן יש לי, מהפעמיים בשבוע שאני רואה את ילדיי, מאשר בכלל שאני לא אראה אותם כי אולי כבר בסוף יקרא לי משהו פיזית או נפשית כי אני רק בן אדם, אין לי חיים אני לא נהנה מהם אני גם לא מצליח להתקדם הלאה בגלל זה.
דבר שני: אמונה. מה שקרה קרה והכל לטובה ואף אחד לא יכול לעשות לי לא טוב ולא רע רק השם ולא אף עסקן ולא אישה או איש יכולים להזיק לי אם השם לא רוצה וכל מה שקורה איתי הכול לטובתי.
הבנתי שבשביל להמשיך הלאה אני חייב להתחזק באמונה ולהפסיק את כל המלחמות שלי אין לי עסק איתם יש לי רק עסק עם השם יתברך. זה לא קל לחיות כך כשכואב לאדם משהו אבל הרבה יותר קשה לחיות בלי אמונה עם כל השנאה והמלחמה.
דבר שלישי: לסלוח. פשוט לסלוח לעסקן ולאשתי, לא בשבילם אלא בשבילי, הבנתי שהכעס והשנאה הרסו אותי לגמרי. הבנתי שאחרי השלב של ההשלמה עם המציאות והתחזקות באמונה שהכול בהשגחה פרטית והכל לטובה הגיע הזמן לסלוח להם בשבילי. כי כך אי אפשר יותר לחיות.
והדבר האחרון שהבנתי שהגיע הזמן לטפל בעצמי בנפש הפצועה שלי אחרי כל כך הרבה שנים של סבל, במקום להשקיע כל כך הרבה כסף על מאבקים עם עורכי דינים ובתי משפט הגיע הזמן לעזור לעצמי.
לקח לי זמן לבצע את שלושת הדברים הראשונים השלמה, אמונה ומחילה. היו הרבה מורדות ועליות והנה אני עכשיו אצלך לגבי החלק הרביעי, לטפל בעצמי.
עד היום אני משלם יותר מזונות ואני רואה את הילדים רק פעמיים בשבוע כי פשוט ויתרתי על כל המאבקים. התחלתי לחיות וגם לילדים שלי יש להם אבא יותר מאמין, קשוב ורגוע".
הוא היה אצלי תקופה ארוכה בתהליך וברוך השם בחסד השם הוא השתנה מאה שמונים מעלות.
עברו עשר שנים מהגירושין שלהם, הוא עדיין לא התחתן וגם היא לא התחתנה. באחת מהפעמים זרקתי לו: "מה אתה אומר יהיה סיכוי שתחזרו יום אחד יחד?" הוא הסתכל עליי ואמר לי בשקט: "הרב מרדכי תקשיב אתה נועז מאוד, אבל לך תדע אולי יום אחד. אני ראיתי שהשם יכול לעשות כבר הכול".
את הסיפור הזה הכרתי טוב טוב ובאמת נעשה פה עוול נורא לאותו יהודי. ואני מאוד מאוד מאמין שאם פוגעים באדם אחד מקבלים את העונש כאן בעולם הזה. והדבר הכי נורא בעולם זה לעשות רע לאדם אחד והדבר הכי גבוה בעולם זה לעשות טובה ליהודי אחר.
לא יודע להסביר את זה אבל העובדה היא שאותו עסקן שממש רדף את אותו יהודי שתים מבנותיו התגרשו, ואשתו חולה במחלה כבר שנתיים. לא אני יודע למי מגיע שכר או עונש אבל צריך להיזהר מאוד לא לפגוע באדם אחר.
מאחל לכם הרבה אהבה, שלום ואמונה תמיד.
שבת שלום לכל עם ישראל הקדושים.
לתגובות: machon.rot@gmail.com
הצגת כל התגובות