הסיפור הבא עשוי להפחיד אתכם, ובצדק רב:
תתארו לעצמכם שהבן המושלם שלכם נפגש עם בחורה, והיא מגיעה לפגישות עליזה במיוחד. היא שרויה במצב רוח אופורי, מביעה אמון בלתי מסויג ביכולות שלה, והשמחה הילדותית שלה מרוממת את מצב הרוח של הבן שלכם. הוא משוכנע שהשמחה האדירה שבו היא שרויה תשרה בביתו מצב רוח עליז, ובכלל - הוא אוהב להיות בחברת אנשים שמחים וחולם על בית מלא שמחה וצהלה.
>> למגזין המלא - כנסו <<
הוא גם מתפעל מהאמון הרב של הבחורה בעצמה, מהביטחון העצמי שלה, ומהאמון הרב שהיא מביעה כלפיו. גם כשהוא שיתף אותה בקשיים שעברו עליו היא עודדה אותו והתפעלה מאד מהיכולות שלו, והוא הרגיש שהיא ממש "מעיפה אותו לשמים". בלב שלו הוא כבר החליט ברגע הראשון שעם הבחורה הזו הוא רוצה להתחתן.
כמה פגישות חולפות, מצבי הרוח העליזים של הבחורה גורמים לפגישות להיות שמחות וחופשיות, והזוג מחליט להתארס. כל הצדדים מאושרים, הצלחת נשברת, ולאחר שבוע מהאירוסין הבן שלכם נפגש איתה שוב.
הבחורה כבר לא מאושרת. משהו בפנים שלה עגום, מצב הרוח שלה נסדק ונראה שהיא אפילו עצובה. היא מביעה אינסוף חששות, מדברת על כך שהיא לא מאמינה שהיא מסוגלת להיות רעיה טובה ואמא לילדים, והבן שלכם מרים את מצב רוחה ומסייע לה לסיים את הפגישה במצב רוח טוב יותר.
בחזור מהפגישה, הוא טופח לעצמו על השכם בגאווה: זוגיות בנויה מאנשים שעוזרים אחד לשני, הוא אומר לעצמו, והנה הוא עמד במבחן - הוא הצליח לקבל אותה גם כשהיא לא הייתה במיטבה. הוא נזכר בספרים שהוא קרא לפני האירוסין על זה שלנשים יש מצבי רוח קיצוניים, והוא מחייך לעצמו בביטחון: "אני כבר מכיר את כל הצדדים של ארוסתי ועם כולם אני יכול להתמודד".
• • •
מה שהוא לא ידע, ולמרבה הצער גם לא אמרו לו - זה שארוסתו מתמודדת עם הפרעה נפשית שנקראת "הפרעה דו קוטבית" (בי פולארית), ואם השם הזה לא אומר לכם כלום, יתכן שאתם מכירים את ההפרעה בשמה הקדום, "מאניה-דפרסיה".
אנשים הלוקים בהפרעה הזו עוברים תקופות שמחות ועצובות, כשבתקופה ה"מאניה" הם חווים מצב רוח אופורי, אושר אדיר, יכולת בלתי מסויגת בהצלחות שלהם, והם אף עלולים לפזר אלפי שקלים בקניות תוך שהם בטוחים שאין להם בעיה להשיג כל הון שבעולם.
אולם אחרי המאניה - מגיעה הדפרסיה. הדיכאון. מצב הרוח נוחת לשפל, הם מרוקנים, חסרי אנרגיה והדימוי העצמי שלהם מרוסק. הם מרגישים שהם לא מצליחים בכלום, הם מתקשים לצאת מהמיטה ולתחושתם הם האנשים הכי לא ראויים שיש.
אם מישהו טוב לב היה מגלה לו על ההפרעה שארוסתו הטרייה מתמודדת איתה, ועל התקופות החשוכות שהיא עברה בשנים האחרונות, הוא היה חוסך שנים ארוכות של סבל. אולי הוא לא היה מתחתן אתה, ואולי הוא היה בוחר בה למרות התקופות הקשות, אבל לפחות הוא היה מבין במה הוא בוחר.
ואולי הוא גם לא היה היום גרוש עם שלושה ילדים.
• • •
בואו נשאל שאלה כנה:
לכל נער בגיל ההתבגרות יש התנהגויות מוזרות, ורבים מאתנו לא היו רוצים לחזור לגיל הזה, אבל יש תופעות שחריגות גם בגיל ההתבגרות. תתארו לכם שהמשגיח מהישיבה מתקשר לדווח לכם על התנהגות חריגה מאד של אחד מהילדים שלכם.
"לפני נטילת ידיים הוא מנגב אותם שוב ושוב עד זוב דם", הוא מספר לכם. "אבל גם אחרי שהוא נוטל ידיים הוא לא רגוע. הוא מסתכל עליהם בתסכול ומרגיש שהוא פספס משהו. הוא מנגב אותם שוב ושוב, נוטל שוב את הידיים ועדיין לא מרוצה", הוא משתף אתכם בדאגה. "משהו לא טוב עובר עליו ומהניסיון שלי זה לא יעבור ללא טיפול מקצועי", הוא אומר באחריות.
הוא מציע לכם לפנות לטיפול מקצועי. אתם מתקשרים לאיש חינוך שאתם סומכים עליו, אולם כבר בשיחת הטלפון הראשונה הוא מפנה אתכם לפסיכולוג קליני, כשזה האחרון מציע לכם לשלב טיפול פסיכיאטרי (טיפול תרופתי) בתהליך הטיפול המקצועי.
אתם כמובן הורים נהדרים, אתם פונים מיד לפסיכיאטר וזה מאבחן במהירות: "אני מאבחן פה מקרה קלאסי של O.C.D. (הפרעה טורדנית כפייתית), הבן שלכם סובל ממחשבות טורדניות", הוא מוריד פצצה מעל לראשכם. "יש לי כדור שבחלק מהמקרים מצליח לעשות פלאים. אם הוא יעבוד הבן שלכם ייקח אותו כל החיים והמחשבות הטורדניות יעזבו אותו, אולם אם הוא לא יעבוד נאלץ למצוא כדורים אחרים", הוא אומר, והלב שלכם מחסיר פעימה.
למרבה המזל הכדור עובד. הבן שלכם לוקח את הכדור בכל יום ובשילוב הטיפול הפסיכולוגי שעוזר לו להתמודד עם ההתנהגויות החריגות שלו הבן שלכם חוזר לשגרה מבורכת. הוא לומד טוב, רגוע ושמח, ועושה לכם נחת.
שנתיים עברו, והבן שלכם הגיע לגיל שידוכים: האם תספרו לשדכנים שהבן שלכם לוקח בכל יום כדורים שנועדו לסייע לו להתמודד עם ה-.O.C.D?
• • •
בואו נדבר על המחיר: על מחירה של האמת ועל מחירו הנורא של השקר.
אם הבן או הבת שלכם מתמודדים עם הפרעה נפשית, זה לא אומר עליהם שום דבר רע. זה כנראה אומר שהם גיבורים, שהם משקיעים מאמצים גדולים בכדי לחוות חיי שגרה, ומסתבר שהאישיות שלהם עברה דבר או שניים בחיים והיא הרבה יותר חזקה ובוגרת.
ועדיין, קרוב לוודאי שההתמודדות תגרור התמודדות לא פחות גדולה אחרי החתונה. כולנו יודעים שחתונה לא פותרת בעיות, ולרוב היא רק מדגישה את הבעיות ולא מאפשרת להן מרחב בריחה.
אז, מהו המחיר של לספר על ההפרעות לפני שמתחילים שידוכים?
אם תספרו על ההפרעות לשדכנים, כנראה שמרבית ההצעות המתאימות יסרבו להשתדך אתכם. הלב שלכם ייקרע כשתראו שכל כך הרבה אנשים מסרבים להשתדך עם הבן או הבת שלכם, כשחלקם לא בהכרח יהיו מודעים לעובדה שמדובר באנשים מופלאים המתמודדים עם קושי רב, אלא יביעו ריחוק וחוסר אמפתיה.
במקרים קיצוניים יותר יחששו גם להשתדך עם האחים של המשודך, משום שיש הפרעות נפשיות שהן אכן בעלות זיקה גנטית, ואנשים מעדיפים להימנע מלהיכנס למקרים מורכבים.
אם כך - מהו המחיר של לא לספר? האם זה לא קל יותר?
המחיר של ההסתרה הוא תמיד יקר במיוחד. הסתרה אומנם מסייעת בלהימנע מאי נעימות וצער בטווח הקצר, אולם כשהיא מתפוצצת היא תמיד תגרום לתסכול גדול יותר. ההסתרה גובה מחיר יקר מאד בהווה, כשבחור או בחורה צריכים להרגיש שהם "מסתירים משהו" ולדעת שלא היו מקבלים אותם אם היו יודעים "מי הם באמת", ועם מה הם מתמודדים בחיי היום יום שלהם.
במקום לזכות בקבלה ובאכפתיות, הם צריכים להיזהר לא לחשוף את עצמם כפי שהם באמת, ואם עם האושר הגדול בחיי הנישואין מגיעה תחושה של קבלה ושל "רוצים אותי", הם צריכים להסתפק ב"רוצים אותי עד שידעו מי אני באמת".
גם כשהסיפור יתפוצץ - והוא תמיד יתפוצץ, הרגעים שיגיעו אחריו יהיו קשים מנשוא. זה יכול לקרות בתקופות של הריון - כשהבחורה כבר לא תוכל לקחת את הכדורים, וזה יכול לקרות גם לבחורים, כשהבחורה תגלה את התרופות מסתתרות מתחת לסלסלת הגרביים בהכנות של ערב פסח. משבר האמון שייווצר, ולפעמים הדרישה להתגרש שעלולה לבוא בעקבות הגילוי - תגרום לאותם אנשים להצטער על שהם נכנסו לתקופת השידוכים מבלי לחשוב פעמיים.
• • •
אז מה עושים?
אם החיים שלכם הפגישו אתכם עם הפרעות נפשיות, או אפילו עם הפרעות אישיות קשות, כנראה שאתם למודי התמודדות. כנראה שאתם מבינים שהחיים לא תמיד נראים כפי שציפינו מהם להיראות, ואתם כבר לא שואלים את השאלה "למה נגזר דווקא עלי להיות חריג"...
להתמודד עם הפרעה נפשית, זאת התמודדות קשה במיוחד. קשה שלא להעריץ אנשים שמתמודדים בגבורה עם הפרעות, וכולנו מבינים שאף אחד מאתנו לא בחר את מבנה הנפש עבור עצמו, כשם שאף אחד מאתנו לא בחר את המראה החיצוני שלו.
האם לספר על ההתמודדות כבר בתקופת השידוכים? האם לספר על כך רק בפגישה השלישית? אלו הן שאלות הרות גורל שרק אנשים גדולים יכולים להכריע בהן, אולם דבר אחד חייב להיות מוסכם: להמשיך ולהסתיר את ההתמודדות עד לאחר האירוסין - זהו מתכון לאומללות לכל הצדדים.
כל כך הרבה בתים נחרבו בעקבות הסתרות שכאלו, (מובן שלא כל המקרים אכן מאומתים, יש לא מעט שמעדיפים לטעון טענות כאלו בכדי לטהר את שמם...) וכל כך הרבה צער נגרם לשני הצדדים - כשמצד אחד, אנשים שראויים לאמפתיה והערכה לא זכו לקבל אותה, ומהצד השני - אנשים שלא יודעים כיצד להתמודד עם סיטואציה שכזו נפלו לתוכה ללא כל הכנה מוקדמת והרגישו ש"עבדו עליהם".
• • •
ואם אתם מהאנשים שמתמודדים עם הפרעות - תזכרו שאתם ראויים!
אתם ראויים לקבל את כל הטוב שבעולם, ואתם לא צריכים להסתיר משהו בכדי שיקבלו אתכם. מגיע לכם שיקבלו אתכם כפי שאתם, ולא מגיע לכם לקבל אהבה על תנאי. אתם ראויים לכך שבן הזוג שלכם יתפעל כל כך מהאישיות המופלאה שלכם, כך שההתמודדות הזו תגרום לו לקבל אתכם עם כל המכלול שלכם.
מגיע לכם מישהו שיקבל אתכם ברמה כזו - שכשתגיעו יחד לשעות הקשות תוכלו לקבל תמיכה ואהדה, ולא תאלצו לתמוך בבן הזוג שלכם שקרס לאחר שחומות ההגנה שבניתם יקרסו, ובן הזוג יגלה את המציאות בהפתעה.
- רוצים לשתף אותי בסיפורים מיוחדים? יש לכם תובנה שחשוב לכם לחדד? אתם מוזמנים לפנות אליי במייל: israel@kikar.co.il
הצגת כל התגובות