אחרי החגים. כמה עומק טומנות בתוכן שתי המילים הללו. כמה משמעות. וכמו שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, גם השבת הקרובה, שבת בראשית, מסמלת עבור כולנו את ההזדמנות להתחיל מבראשית. למחוק את ההרגלים הישנים, את המכשולים הרגשיים שחוסמים אותנו ומעכבים את ההתפתחות והצמיחה הרוחנית והאישית שלנו ולפסוע קדימה, אל דרך חדשה.
אבל, לא קל להוביל שינוי. למרות שאנו יודעים בודאות כי השינוי ייטיב איתנו וישפר ללא היכר את איכות חיינו אנו נשאבים אל הדפוסים הישנים והמוכרים ולעיתים מוצאים עצמנו חוזרים שוב ושוב על אותן הטעויות ומשלמים שוב ושוב את המחיר הצפוי והכואב כל כך.
שינוי הוא דבר קשה וסיבות רבות לכך. אחת מהן קשורה במאפייני הזיכרון. ה"אני" של כל אחד מאיתנו מורכב מכל החוויות והזיכרונות שחווינו מרגע היותנו ועד היום הזה. מחקרים חדשניים מוכיחים כי מוחו של האדם רושם הכל, החל מרגע היווצרותו של העובר ברחם אימו והמשך בכל דקה מחייו. הזיכרון המודע של האדם מכיל בתוכו כמות מוגבלת של ידע, אך ברמה הבלתי מודעת של הזיכרון - הכל רשום, מתועד ומתוייק. כך, לגבי כל נושא בעולם וכך כמובן גם ביחס למתחולל בקשר בינינו ובין בני הזוג שלנו. לאחר שנה או שנתיים של נישואין אנו מקבלים כבר תמונה קבועה ומסודרת פחות או יותר של התנהגות בן או בת הזוג והם אלו שנצרבים בזיכרון שלנו. ההתנהגות, התקשורת, המודעת והבלתי מודעת, כל אלו משפיעים על מערכת היחסים ובמידה רבה אף מכתיבים את התנהגותנו העתידית.
בעל או אישה יכולים למצוא את עצמם מגיבים לעיתים בצורה חמורה על התנהגות פעוטה של בן הזוג שהיא למורת רוחם. הם אינם מבינים מה גרם להם להגיב בחריפות רבה כל כך אך התשובה כאמור נעוצה בזכרון הפנימי, המוצפן מהתרחשות אחרת, קשה, שהתחוללה בעבר הקרוב או הרחוק. הזכרונות החזקים והמשמעותיים ביותר שלנו נובעים בעיקר ממשפחות המוצא- בית הגידול. שם למדנו מה חשוב ומה לא חשוב, .
דוגמא: בביתו של יוסף נשלט הכסף בידי אימו. בכל פעם שאביו היה זקוק לסכום כסף הוא ביקש אותו ממנה והיא ניהלה איתו משא ומתן מייגע עד שהסכימה (או לא הסכימה) לתת לו את הסכום הדרוש. לפיכך, כשביקש פעם מאשתו כסף והיא שאלה אותו בתמימות לשם מה הוא זקוק לו התפרץ עליה בכעס גדול ובטענה כאילו היא מנשלת אותו מתפקידו כראש המשפחה ומשפילה אותו. תגובתו של יוסף מכוונת כמובן כלפי אימו ולא כלפי אשתו אלא שלא הוא ולא אשתו מודעים לכך.
לאחר שלמדנו את הדברים האלה, נבין טוב יותר עד כמה הקדוש ברוך הוא גומל חסד, כאשר כל שנה הוא דן את האדם מחדש, ומרשה לנו לבקש ממנו שלא יתבונן במעשינו מן העבר, אלא יתייחס רק לרצוננו להשתפר ולעשות בעתיד מעשים טובים בעיניו.
רבותינו לימדו אותנו כי הסיכוי שאכן, בורא עולם ייענה לבקשתינו תלוי בנכונות שלנו להשתחרר מהזיכרונות הקדומים שלנו, מהזיכרונות שבתת מודע.
כיצד נוכל לדעת אם אכן הצלחנו להיפרד מהעבר ולהשתחרר ממנו או שההצהרות הללו הן מן השפה ולחוץ? לצורך כך עלינו להשקיף עלינו מבחוץ, כאדם זר. אם נגלה שאנו מוכנים לעשות דברים חיוביים למען בני הזוג שלנו בלב שלם ואפילו בשמחה, תהיה זאת הוכחת כי גם בפנימיות שלנו הצלחנו להשתחרר מהזיכרונות העגומים והקשים של העבר ואנו פונים באופן מלא לעתיד טוב יותר.
לעומת זאת אדם שמרגיש כי קשה לו להיטיב עם בן הזוג שלו, כנראה שאינו מכיר מספיק את כוחות נפשו, אינו מודע לכוחות הפועלים בו ואינו מזהה נכון את סיבת המעצורים.
למי קל יותר לסלוח, לגבר או לאישה?
לנשים, מסתבר, זיכרון ארוך יותר והן מתקשות יותר לסלוח על חטאי העבר. הגמרא מסבירה זאת בכך שהאישה נבראה ממקום קשה (עצם) בעוד האיש נברא ממקום רך (אדמה) ועל כן האיש מקבל פיוס בקלות רבה יותר מן האיש (על פי מסכת נידה ל' ע"ב).
וכמו כל דבר בחיים לזיכרון הארוך הזה היבט חיובי והיבט שלילי:
במקרה הגרוע, הוא מונע מן האדם את ההתחדשות והיכולת להתחיל מבראשית שכן הוא משקיע אותו במעשי העבר. על כך כבר כותב הרמב"ם: (הלכות תשובה פרק ז' הלכה ח'): "וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים או להזכירם לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים ועניינים הדומים להם, כדי להזכירו מה עשה. הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הונאת דברים, שהזהירה התורה עליה שנאמר ולו תונו את איש עמיתו". אישה או איש המשמרים את הזיכרונות השליליים, את העבר הגרוע, מונעים מבן הזוג את הסיכוי להתפתח ולהשתנות ומונעים בעצם מעצמם את הסיכוי לשיפור איכות חייהם.
דוגמא: בתחילת חיי הנישואין של הזוג פ. התקשתה גב' פ. לעמוד בלוח זמנים מדוייק והרבתה לאחר הביתה ולפגישות שביניהם. הדבר עורר את כעסו של בעלה, ובפרט כי דיוק היה אחד מתכונות האופי היסודיות שלו. במשך תקופה ארוכה היה נושא האיחורים עילה לויכוחים מרים ולמריבות בין בני הזוג. לאחר זמן, כשהבינה גב' פ. כי נישואיה עלולים להיהרס בגלל תכונתה זו החליטה "לקחת את עצמה בידיים" ולעשות כל מאמץ להשתנות. במשך זמן מה הצליחה להתגבר על טבעה ולעמוד בדרישות הזמן הקפדניות של בעלה אך כשפעם אחת בכל זאת נכשלה, ביטל בעלה במחי יד את כל מאמציה הקודמים והתרכז בכישלון הנוכחי. "הנה, את רואה, שוב את מאחרת, בדיוק כמו בכל הפעמים שנאלצתי להמתין לארוחת צהריים או לפגישות שלנו מחוץ לבית.
אדון פ. "תקוע" בזיכרון הקודם ומתקשה לנטרל את העבר ולהתייחס למאמצים של אשתו ולמה שקורה בהווה.
לזיכרון כאמור גם היבט חיובי. הזכרונות החיוביים שלנו כלפי בן הזוג- מה עשה בעבורנו ואיך היטיב לנו מסייעים לפתח יחס חיובי כלפי בן הזוג ולהשיב לו טובה כגמולו. הבעיה, שרשמים שליליים נצרבים בזיכרון בעוצמה גדולה הרבה יותר מהרשמים החיוביים.
המסקנה האחת העולה מתוך דברינו היא - חשיבותו של הזיכרון בבניית זוגיות טובה. הזיכרון הוא האשם בכך שאנו מתקשים לפתוח דף חדש ולתת לנו ולמשפחתנו החדשה תקווה חדשה ועתיד שונה. מובן שאי אפשר להתנתק מזכרונות. רק במחשב אנו יכולים למחוק את הסטוריית הגלישה או למחוק קבצים מסויימים בלחיצת כפתור. במציאות העניין מסובך יותר. איננו צריכים וכמובן שאיננו יכולים למחוק את הזיכרונות שלנו. תפקידנו להעלותם למודעות, להבין מדוע אנו כועסים, מה מוציא אותנו מן הכלים ומה מאיים עלינו. ההבנה היא זו שתוכל לנטרל את נזקי הזיכרונות השליליים, לא לתת להם להשתלט על חיינו ולאפשר לבחירות הנוכחיות שלנו לשלוט על ההווה והעתיד.
השבת שבת בראשית. ננסה גם אנחנו לחפש בחיי הזוגיות שלנו היכן יכולים גם אנחנו למחוק את רשמי העבר, להתעלות מעל הכעסים, הזיכרונות הישנים ולהתחיל גם כאן - מבראשית.
שבת שלום.
הצגת כל התגובות