בשבוע שעבר, כתבנו פה על התופעה שנקראת פסיכופתיה. רבים מהקוראים ששמעו על תופעת הנרקיסיזם בעבר, תהו מה ההבדל בין פסיכופת לנרקסיסט.
בשורות הבאות תגלו עולם חדש שלא הכרתם - ושאתם כנראה לא רוצים להכיר מקרוב.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מי מקוראינו היקרים שנתקל בתופעה, שיהיה זה בזוגיות, במשפחה או בעבודה - ליבנו איתו. על פניו, אין דבר מאתגר יותר מאשר לחיות עם אדם בעל תווי אישיות נרקסיסטיים.
בכתבה הקודמת, קיבלנו תגובות רבות בנושא קיום זוגיות עם בעלי הפרעות מסוג נרקיסיזם ופסיכופתיה, נתייחס גם לזה.
ההבדל בין נרקיסיזם לפסיכופתיה
פסיכופת הוא אדם נטול אמפתיה שמונע ממניפולציות, שליטה ותככים קרי רוח. אמנם נרקיסיסטים ופסיכופתים חולקים כמה תכונות אפלות משותפות, כמו חוסר אמפתיה וניצול אחרים למטרותיהם, אך יש ביניהם הבדלים מהותיים.
נרקיסיסטים זקוקים להערצה ולתשומת לב תמידית כדי לחזק את הדימוי העצמי שלהם, ואילו פסיכופתים אדישים לחלוטין למה שחושבים עליהם ופועלים ממניעים תועלתניים בלבד.
בעוד נרקיסיסטים עשויים להיעלב ולהגיב בזעם לביקורת, פסיכופתים נותרים קרים ומחושבים גם בסיטואציות קשות. בנוסף, נרקיסיזם פתולוגי נובע לרוב מפגיעות עמוקה בילדות ומחסך רגשי, בעוד שפסיכופתיה היא תכונה מולדת יותר, הנובעת מהבדלים נוירולוגיים במוח.
נרקיסיזם הפך לאחת המילים הפופולריות ביותר בשיח הפסיכולוגי והחברתי של ימינו.
בעידן הרשתות החברתיות, שבו אנשים מבליטים את עצמם ללא הרף, נראה כי הנרקיסיזם חוגג. האם מדובר באמת בנפיצות של הפרעה פסיכולוגית, או שמא במאפיין תרבותי?
בעוד שהמונח "נרקיסיסט" משמש לעיתים קרובות לתיאור אדם יהיר או מרוכז בעצמו, בעולם הפסיכולוגי מדובר בהגדרה מדויקת יותר.
מהי הפרעת אישיות נרקיסיסטית?
הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD – Narcissistic Personality Disorder) היא הפרעה קלינית שמאפיינה כוללים תחושת חשיבות עצמית מופרזת, חוסר אמפתיה וצורך בלתי פוסק בהערצה. אך חשוב להבין שנרקיסיזם קיים על ספקטרום: ישנו נרקיסיזם "בריא", התורם להצלחה ולהישגיות, ולעומתו נרקיסיזם פתולוגי שעלול להפוך את חיי הסובלים ממנו ואת סביבתם לקשים ומורכבים.
המונח "נרקיסיזם" נגזר מהמיתוס היווני על נרקיסוס, צעיר שאהבתו העצמית הביאה למותו. סיפורו מסמל את האובססיה העצמית ואת ההתמקדות הבלתי נגמרת בדימוי האישי.
בפסיכולוגיה המודרנית, זיגמונד פרויד היה מהראשונים שחקר את הנרקיסיזם מבחינה תאורטית.
פרויד טען כי לכל אדם יש מידה מסוימת של נרקיסיזם מולד, שהוא חלק מהתפתחותו הנורמלית. מאוחר יותר, חוקרים כמו קרן הורני והיינץ קוהוט פיתחו תיאוריות מעמיקות יותר על ההפרעה, תוך התמקדות בקשר בין חוויות ילדות לבין התפתחות אישיות נרקיסיסטית.
מאפייני האישיות הנרקיסיסטית
נרקיסיסטים מציגים שילוב ייחודי של ביטחון עצמי מופרז, לצד שבריריות פנימית. ההפרעה מתבטאת בכמה מאפיינים מרכזיים.
אלו הם הסימנים הבולטים לאבחון של נרקיסיזם:
1. תחושת עליונות – נרקיסיסטים רואים עצמם כנעלים על אחרים ומאמינים שהם זכאים ליחס מיוחד.
2. צורך בהערצה – הם זקוקים לאישורים חיצוניים בלתי פוסקים כדי לתחזק את הדימוי העצמי שלהם.
3. חוסר אמפתיה – הם מתקשים להבין .או להזדהות עם רגשותיהם של אחרים.
4. ניצול יחסים בין-אישיים – הם עלולים להשתמש באנשים סביבם ככלים למילוי צורכיהם האישיים.
5. רגישות קיצונית לביקורת – למרות החזות הבוטחת, נרקיסיסטים נפגעים בקלות מביקורת ועשויים להגיב לה בכעס עז או בהתעלמות מוחלטת.
הרשתות החברתיות מספקות כר נרחב לנרקיסיזם, ולעיתים אף מעודדות התנהגויות נרקיסיסטיות. תרבות ה"סלפי", ההשוואות הבלתי פוסקות ברשתות והצורך המתמיד באישורים חיצוניים הפכו לנורמה. מחקרים מצביעים על כך שהדור הצעיר מגלה יותר נטיות נרקיסיסטיות מאשר דורות קודמים, אך קיימת מחלוקת מקצועית בשאלה האם מדובר בהפרעה קלינית גוברת או פשוט בהשפעות של אורח חיים מודרני.
המדיה החברתית משמשת נרקיסיסטים כאמצעי אידיאלי ליצירת דימוי עצמי מוקפד. הם יכולים "לערוך" את חייהם כך שייראו זוהרים יותר ממה שהם באמת, ולקבל על כך חיזוקים בצורה של לייקים ותגובות מעריצות. אך כשהאור כבה, רבים מהם חווים ריקנות, חרדה וחוסר סיפוק.
נרקיסיזם במערכות יחסים
ואי אפשר לדבר על נרקיסיזם מבלי לעסוק בנושא זוגיות.
לחיות לצד אדם נרקיסיסט זה אתגר לא פשוט, בלשון מכובסת מאוד. נרקיסיסטים מתקשים ליצור קשרים עמוקים ואמיתיים משום שהיחסים שלהם מבוססים על מה שהם מקבלים מהצד השני — בין אם זה הערצה, כוח או תמיכה בלתי מותנית. הם יכולים להיות כריזמטיים בתחילת הקשר, אך עם הזמן התנהגותם הופכת תובענית, מניפולטיבית ורוב הזמן גם פוגענית.
אנשים הנמצאים במערכות יחסים עם נרקיסיסטים חווים לעיתים קרובות מנגנוני שליטה כמו "גזלייטינג" — שיטה שבה הנרקיסיסט מערער את ביטחונו של בן הזוג כדי לשלוט בו. במקרים חמורים, הקשר הופך למעגל של התעללות רגשית ואלימות מוסווית או אף גלויה.
האתגר הגדול ביותר לאישה או גבר הנמצאים במערכת יחסים רעילה מעין זו, הוא עצם עזיבת הקשר, משום שהנרקיסיסט גורם לקורבנו להרגיש שבלעדיו אין חיים.
המבחן
האם אתם נרקיסיסטים? ובכן, אם תרצו תשובה לשאלה הזו, לפניכם המבחן.
כדי שאדם יאובחן כסובל מהפרעה נרקיסיסטית, עליו להפגין לפחות 5 מתוך 9 הקריטריונים הבאים:
1. תחושת גדלות עצמית – תחושת חשיבות עצמית מופרזת (למשל, הגזמה בהישגים ובכישרונות, ציפייה להכרה יוצאת דופן ללא הישגים מתאימים).
2. פנטזיות על כוח, הצלחה או יופי בלתי מוגבל – עיסוק מתמיד בהצלחה, כוח, יופי, או אהבה אידיאלית.
3. אמונה שהוא מיוחד וייחודי – תחושת ייחודיות והאמונה שרק אנשים מיוחדים או ממעמד גבוה יכולים להבין אותו.
4. צורך בהערצה מתמדת – צורך מוגזם בתשומת לב, הכרה והערצה מאחרים.
5. תחושת זכאות – ציפייה בלתי מציאותית ליחס מיוחד או לציות אוטומטי לדרישותיו.
6. ניצול אחרים – ניצול מערכות יחסים לצרכים אישיים, חוסר אמפתיה לזולת.
7. חוסר אמפתיה – קושי לזהות או להזדהות עם רגשותיהם וצרכיהם של אחרים.
8. קנאה באחרים או אמונה שאחרים מקנאים בו – נטייה להיות קנאי או לחשוב שאחרים מקנאים בו.
9. התנהגות יהירה ושחצנית – הפגנת יהירות, התנסות או יחס מתנשא לאחרים.
האם ניתן לטפל בנרקיסיזם?
הפרעת אישיות נרקיסיסטית נחשבת לקשה לטיפול, שכן רבים מהסובלים ממנה אינם מזהים שהם זקוקים לעזרה. עם זאת, פסיכותרפיה ממושכת יכולה לעזור לנרקיסיסטים להבין את שורשי ההתנהגות שלהם ולפתח כלים לניהול מערכות יחסים בצורה בריאה יותר.
שיטות טיפול כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) או טיפול מבוסס מנטליזציה (MBT) יכולות להיות מועילות, במיוחד כאשר המטופל מצליח לזהות את ההשפעה השלילית של התנהגותו על סביבתו. במקרים מסוימים, אירועים משני חיים, כמו כישלון משמעותי או אובדן קשרים קרובים, יכולים לשמש כנקודת מפנה לטיפול.
דמויות נרקיסיסטיות מודרניות
בעידן המודרני, דמויות רבות מהפוליטיקה, עולם העסקים והבידור מפגינות מאפיינים נרקיסיסטיים מובהקים. דונלד טראמפ, למשל, ידוע בסגנון התקשורתי שלו שממוקד בעצמו, בצורך הבלתי פוסק בהערצה ובתגובותיו החריפות לכל ביקורת.
קניה ווסט, האמן האנטישמי שהכריז על עצמו כ"אלוהים" והשווה את יצירתו לאלו של מיכלאנג'לו, מדגים נרקיסיזם קיצוני בתעשיית הבידור.
אילון מאסק, אף שהוא יזם פורץ דרך, מציג לעיתים קרובות ביטחון עצמי מופרז ותגובות בוטות כלפי מבקריו, מה שמציב אותו לכאורה בספקטרום הנרקיסיסטי.
גם דמויות כמו ולדימיר פוטין, שמשווק את עצמו כשליט חזק ובלתי מעורער, מציגות דפוסים שמזכירים נרקיסיזם קליני, במיוחד בכל הנוגע לשליטה ולצורך בהאדרה עצמית. עם זאת, חשוב להבדיל בין נרקיסיזם פתולוגי לבין אסרטיביות ומנהיגות חזקה, תכונות שיכולות להיות דומות אך שונות במהותן.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בעידן שבו כל אחד יכול ליצור לעצמו תדמית מושלמת ברשתות החברתיות, האתגר שלנו כחברה הוא לטפח אותנטיות, חמלה ויחסים המבוססים על אמפתיה אמיתית ולא על צורך בהערצה.
הצגת כל התגובות