פסיכולוגיה בתחפושת | תופעות פסיכולוגיות משעשעות ומרתקות שאולי לא הכרתם

פורים הוא חג של היפוכים, תחפושות וצחוק – זמן שבו המציאות מקבלת טוויסט קומי קליל. לכבוד החג העליז נצא למסע קצר בין כמה תופעות פסיכולוגיות משעשעות במיוחד. חלקן מגובות במחקרים מדעיים רציניים, ואחרות מוכרות בעיקר כפנינים פופולריות, אך כולן מתאימות לרוח השובבה של פורים.

פליטת פה פרוידיאנית: כשהלא-מודע צוחק

קרה לכם שאמרתם בטעות משהו מביך, ואז התבדחתם שזו "פליטת פה"? לפי זיגמונד פרויד, ייתכן שזה דווקא משקף את מה שאתם חושבים באמת. פליטה פרוידיאנית היא טעות דיבור משעשעת שלמעשה עשויה לחשוף מה מסתתר לנו בתת-מודע. פרויד סבר שפליטות הלשון הללו אינן תמימות, אלא נובעות מ"רעיון לא מודע" שמתגנב לתוך המשפט שהתכוונו לומר. במילים פשוטות, זו הדרך של המוח לחשוף בשוגג משאלות סודיות, פחדים מודחקים או מחשבות שלא נעים לנו להודות בהן.

התופעה הזו מניבה רגעים קומיים מוצלחים. למשל, אחת הדוגמאות המפורסמות היא של אדם שפגש איש שהיה לאוייב משפחתו בימים עברו וברוב נימוס אמר לו באנגלית: "Nice to beat you" במקום "Nice to meet you" – (בתרגום חופשי-'נעים להכות אותך' במקום 'נעים להכיר אותך'), טעות משמעותית (ומשעשעת) של אות אחת, שהפכה ברכה תמימה לאמירה אגרסיבית. דמיינו את המבוכה... ופרויד כנראה היה מגחך ומצביע על כך שהאיש אולי הסתיר טינה בליבו למרות הזמן שחלף.

פליטות פרוידיאניות מזכירות לנו שבאווירה משוחררת, כמו במסיבות פורים שבהן היין זורם והמסכות יורדות, לפעמים האמת הפנימית מוצאת דרך מצחיקה ולא צפויה לבצבץ החוצה. כמאמר הפתגם: נכנס יין – יצא סוד, גם אם בצורה של משחק מילים.

דיסוננס קוגניטיבי: ההומור שבסתירה

איך ייתכן שמשהו יכול להיות "כל כך לא הגיוני – שזה מצחיק"? התשובה טמונה לעיתים בדיסוננס קוגניטיבי. זהו המתח הנפשי שנוצר כשאנו מחזיקים בו זמנית שתי מחשבות סותרות או כשתפיסת המציאות שלנו מתנגשת עם הציפיות שלנו.

במצב רגיל, הדיסוננס הזה גורם לאי-נוחות ואנחנו מנסים להפחית אותו (למשל באמצעות תירוצים או שינוי גישה), למשל אדם שרגיל לומר כמה לא בסדר לחנות עם הרכב במקומות שאסור, כשהוא יקלע למצב כזה ויחנה במקום אסור הוא ישפע תירוצים והסברים כמעיין נובע למה 'במקרה הזה זה שונה' או שיחליט ש'העירייה גם כך מזלזלת בנו לכן אפשר לזלזל בה' וכן הלאה.

אבל בהקשר היתולי, אותה התנגשות קוגניטיבית יכולה דווקא להצחיק אותנו. למעשה, יש חוקרי הומור שטוענים שסוד הצחוק קשור במינון קטן ובטוח של דיסוננס כזה – מין התנגשות מפתיעה בין רעיונות, שלא מאיימת עלינו אלא גורמת לנו עונג אינטלקטואלי. כשסיום מפתיע של בדיחה "מיישב" את הסתירה לרגע, אנחנו פורצים בצחוק של הקלה.

חשבו על בדיחות פורים או מתיחות: חלק גדול מהן עובד כי הן משחקות עם הציפיות שלנו. למשל, לראות את המורה הכי רציני בבית הספר בתחפושת של ליצן מגושם – המוח חווה התנגשות בין הדימוי המכובד שלו לבין המראה המגוחך, ונוצר אפקט קומי. באופן דומה, בפורים אנו נהנים מעולם הפוך שבו המכובדים נהיים שטותניקים ולהיפך, והדיסוננס הקטן הזה, בין מי שאנחנו חושבים שמישהו לבין איך שהוא מתנהג או נראה, מעלה חיוך גדול. מסתבר שקורטוב של בלבול מחשבתי הוא מתכון מצוין לצחוק טוב.

דז'ה וו: תחושה שהיינו כאן כבר – או שלא?

יש רגעים משונים שבהם באמצע מצב מסויים נוצרת לרגע תחושה מוזרה: רגע, לא חוויתי את זה כבר? תופעת הדז'ה וו (Déjà vu) היא בדיוק זה – ההרגשה שסיטואציה חדשה מוכרת לנו כאילו כבר קרתה, למרות שאין סיכוי הגיוני שזה נכון.

פעם היו מיוחסות לזה תכונות מסתוריות, מחוויות על-טבעיות ועד "תקלות קוסמיות", אבל המדע מציע הסבר מפוכח יותר. מחקרים עדכניים רואים בדז'ה וו מעין תקלת זיכרון קטנה: המוח משדר תחושת זיהוי ללא זיכרון ברור. במילים אחרות, משהו בהווה מזכיר לנו במעומעם חוויה קודמת (שאולי דומה לה בקווים כלליים), ואנחנו מקבלים "התרעת שווא" של מוכרות.

החדשות הטובות הן שדז'ה וו קורה כמעט לכולם וזה לרוב סימן למוח תקין וקשוב – מעין בדיקת מערכת של מנגנון הזיכרון. אז אם באמצע ריקודי הפורים פתאום אתם משוכנעים שכבר ראיתם את החבר ההוא בתחפושת ההיא רוקד את אותו השיר, חייכו לעצמכם. ייתכן מאוד שזה פשוט המוח שלכם שעושה ריפיט לרגע, ומנסה לברר "האם היינו בסרט הזה?". וזה בסדר גמור – אפשר להמשיך לרקוד, המוח תקין.

התחפושת עושה את שלה: זהות זמנית והתנהגות

אין כמו פורים כדי לראות איך אנשים משתנים כשהם מתחפשים. הפסיכולוגיה מכירה בכך שבגדים ותחפושות משפיעים עלינו – לפעמים בדרכים מפתיעות. ראשית, עצם אימוץ דמות אחרת יכול לתת לנו ביטחון והתנהגות אחרת מהרגיל. כך למשל, במחקר עם ילדים נמצא שאלו שהתבקשו לשחק תפקיד של דמות גיבור התמידו במשימות משעממות זמן רב יותר מילדים שנשארו "עצמם". הילדים שדמיינו את עצמם כאדם עם כוחות מיוחדים, הפגינו כוח התמדה גבוה יותר, כנראה כי האמינו שהם אמורים להיות אמיצים וחרוצים כמו הדמות – והאמונה הזו הפכה למציאות בהתנהגות שלהם. אם זה עובד לילדים, אין סיבה שבמסיבת פורים מבוגרים לא ירגישו קצת יותר נועזים כשהם בתחפושת של דמות אחרת, מה שנקרה 'להיכנס לתוך הדמות'.

בנוסף, תחפושת מספקת לנו לעיתים קרובות מעטה אנונימיות – וכשהפנים מתחבאות מאחורי מסכה, גם העכבות מתחילות להתחבא. אנשים נוטים לעשות שטויות כשהם מרגישים שאי אפשר לזהות אותם. במחקר קלאסי בארה"ב, חוקרים עקבו אחרי יותר מ-1,000 ילדים מחופשים שיצאו להשתעשע ברחבי העיר באירוע שהתרחש אז. כשלא היה מבוגר מוכר בסביבה והילדים היו חלק מקבוצה אנונימית, 83% מהם הפרו את הכללים והתנהגו בצורה לא מוסרית. אבל ברגע שמבוגר ביקש מהילדים להגיד את שמם (כלומר חשף את זהותם) והם היו לבד ללא חבורת חברים מסביבה – רק 8% העזו להתנהג בצורה חריגה.

ההסבר פשוט: בלי זהות גלויה אנו מרגישים משוחררים ושובבים יותר, ולעיתים גם עושים דברים שלא היינו מעזים בגלוי. בפורים, לא במקרה, יש מי שמרשים לעצמם להתפרע קצת יותר מהרגיל תחת מעטה התחפושת – לטוב ולרע.

במבט סופי, התופעות הפסיכולוגיות הללו מזכירות לנו שהכל בראש. אפקט הפלצבו מראה לנו שהאמונות שלנו יכולות לשלוט על הגוף, פליטות הפה הפרוידיאניות מוכיחות שגם כשהפה משתטה הנפש מדברת, דיסוננס קוגניטיבי קטן מתגלה כסוד גדול של ההומור, דז'ה וו גורם לנו לתהות אם אנחנו בזמן אמת או בשידור חוזר, והתחפושות – אה, התחפושות – נותנות דרור לצדדים נסתרים באישיות שלנו ומאפשרת לנו, בדרך פרדוקסלית, לעמוד חשופים.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

אז בפעם הבאה שאתם שותים "לחיים" עם כוס מים בתחפושת של המן או חומש בראשית, זכרו: הנפש שלנו חוגגת פורים משלה בכל ימות השנה, עם טריקים קטנים שמשאירים אותנו מופתעים ומחויכים.

חג פורים שמח!