

פרשת פקודי מסכמת את כל פרטי בניית המשכן. לא מדובר רק ברשימת חומרים או במפרט טכני של תהליך ההקמה. מדובר ברגע של חשבון נפש, שבו משה רבנו עומד מול העם ומפרט, שקוף, מדויק, את כל אשר נעשה.שום פרט לא נעלם. כל בורג וכל בד – מופיעים. יחד עם יוסי עבדו, גרפולוג, מטפל ומגיש 'החדשות הלא חשובות' נצא למסע בעקבות הפסיכולוגיה שבפרשה.
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן – או: מה באמת עוצר אותך מלהיבנות מבפנים
פרשת פקודי מסכמת את כל פרטי בניית המשכן. "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת..." (שמות ל"ח, כ"א), רש"י עומד על הכפילות שבפסוק "המשכן משכן", ורואה בכך רמז למשכון כפול – אולי על חטאי הדור, אולי על תיקון הדורות.
הרמב"ן מפרש את סדר הסיכום הזה כמעשה בירור ודיוק – שלב שבו לוקחים את כל החלקים, ובודקים אחד-אחד.
וזה בדיוק מה שהנפש שלנו צריכה: לעצור, לברר, לדייק, ולבנות מחדש.
הכאבים שמנהלים אותך – למה אתה עדיין תקוע?
כמה פעמים ניסית להתקדם – אבל משהו משך אותך אחורה?
אמרו עליך שאתה יכול, שיש בך הרבה – אבל בפנים אתה לא מרגיש ככה?
אתה חושש מהכישלון, מהביקורת, מהעיניים שמביטות.
מרגיש שאתה מחכה לרגע הנכון, אבל הוא לא מגיע.
פעמים רבות אתה רואה אחרים מתקדמים, אבל אתה מרגיש שהלב שלך מלא פקקים – חוסר ביטחון, דחיינות, תחושת כישלון ישן, דימוי עצמי נמוך. זה מתסכל. זה שוחק. אבל זה לא חייב להישאר ככה.
איך זה קורה בתת-מודע? ואיך משחררים את מה שחוסם אותך מבפנים?
לא מעט מהמטופלים שמגיעים לטיפול מספרים דברים דומים – במילים שונות, אבל עם תחושה זהה:
"אני יודע שיש לי מה להציע לעולם, אבל משהו בי עוצר אותי."
"אני מרגיש כאילו אני דורך במקום – כאילו יש בי איזה מחסום שאני לא מצליח לעקוף."
כמו בפרשת פקודי – שדורשת מהעם לדייק בפרטים, לפרק כל שלב בבניית המשכן ולסכם הכול עד לפרט האחרון – גם כאן נדרש בירור פנימי, שקט, ולעיתים כואב. כי לפני שמבנים את "המשכן האישי", קודם כל צריך לפרק את מה שמפריע לו להיבנות.
אחד המטופלים, בחור דתי כבן 28, סיפר שבכל פעם שהוא מנסה להתקדם – בקריירה, בלימודים, אפילו בזוגיות – הוא מוצא את עצמו בורח. ברגע האמת, כשהכול כמעט מוכן – הוא מתרחק.
באמצעות שילוב של גרפולוגיה מקצועית, טכניקות NLP, עבודה עם דפוסים לא-מודעים, וכלים קוגניטיביים-רגשיים, זיהינו דפוס שורשי מהעבר: בילדותו, בכל פעם שהוא ניסה לבלוט או להוביל – הוא קיבל הערות פוגעות. המסר שנצרב בו היה: "אם תבלוט – תיפגע." האמונה הזו חיה בתוכו שנים עד שהפכה להרגל, לחלק מרכזי ממחשבותיו.
אבל ברגע שעבדנו איתה, יצרנו חוויית תיקון בתודעה, החלפנו פרשנות פנימית, ויצרנו עוגנים חיוביים בתגובה הפיזיולוגית שלו – משהו בו נפתח. הוא התחיל לגשת להזדמנויות, לפרסם, לקחת אחריות, ולנוע ממקום של שקט פנימי ולא של תגובתיות.
כמו בבניית המשכן – אחרי שמסיימים את הבירור – השכינה שורה.
5 צעדים מעשיים לשחרור חסמים ובניית ביטחון עצמי אמיתי
אז מה לעשות בפועל? כיצד ניתן לערוך שינוי בדבר שהתבסס שנים רבות בראשנו?
הנה חמישה צעדים הניתנים ליישום:
1. תכתוב את “הדו"ח הפנימי” שלך
כמו הדו"ח המדויק של משה על המשכן – תכתוב בעצמך מה קורה אצלך באמת.
- באילו תחומים אתה מרגיש תקוע?
- מה אתה נמנע ממנו שוב ושוב?
- מה הפחד שמאחורי זה?
2. תשתמש בשיטת "קול נוסף"
- במקום לתת לפחד לנהל את השיחה הפנימית – תכניס קול חדש.
- כתוב משפט שלילי שאתה נוטה לומר לעצמך – והפוך אותו למשפט בונה ותחזור עליו מדי בוקר – כן, גם אם זה מרגיש מלאכותי בהתחלה.
3. תזהה את הדפוס הגופני שלך
- בכל רגע של תקיעות, שים לב איפה זה יושב בגוף (בטן? חזה? גרון?), ממש תנסה למקם את התחושה באיבר מסויים.
- קח שלוש נשימות עמוקות, דמיין אור נכנס פנימה, וכך, לאט-לאט, תראה שהתגובה שלך משתנה, יש כוח גדול, אפילו פיזי ממש, למחשבות שלנו.
4. שנה את ההרגל, לא את כל החיים
שינוי לא חייב להיות דרמטי. מספיק פעולה אחת יומית מחוץ לאזור הנוחות.
- התקשר למישהו שדחית את השיחה איתו עד עכשיו.
- תיזום הצעה חדשה לפעולה בעבודה או בקהילה.
- עשה משהו שהגרסה הקודמת שלך, מי שהיית עד היום, לא הייתה מעיזה.
5. בנה “משכן פנימי” משלך
זהו צעד חשוב שמבוסס בעיקר על התמדה. קבע שגרת בוקר קבועה (אפילו 10 דקות) של עבודה פנימית, קריאה, כתיבה, תפילה אישית, רגע שקט.
המשכן לא ירד מהשמיים – הוא נבנה בצעדים פשוטים, אבל יומיומיים.
לסיכום – כל משכן נבנה מפרטים קטנים. גם אתה. פרשת פקודי מלמדת אותנו שמי שרוצה שכינה – צריך דיוק. הצלחה היא לא קסם, היא תוצאה של בירור, עבודה שקטה, ושל בחירה יום-יומית לא לתת לפחד לנהל אותך. תתחיל בצעד קטן. אחד. היום.
הכוח נמצא כבר בתוכך – רק תסכים להסתכל עליו