אם נהיה כנים עם עצמינו, קבלת השונה היא חלק מהותי בעבודת המידות הפנימית של כל אחד מאיתנו. כבני אדם אנו מחפשים את המוכר והדומה לנו. ככל שאנו אנשים בוגרים ומאופקים קבלת השונה קשור יותר בדעות, השקפות ותפיסות עולם. אך כשמדובר בילדים, אין ספק ששוני חיצוני גורם להתרחקות מילדים שנראים אחרת או שתפקודם אינו כשלנו.
כיום, ישנה הבנה, הכלה וקבלת השונה במרחב הציבורי בכלל ובמגזר החרדי בפרט וזאת אודות לארגונים רבים העוסקים בסיוע לבעלי צרכים מיוחדים.
כללים שמצילים חיים >>
- יוצאים לבריכה או לים? כך תשמרו על ילדכם
- בחוץ חם? ברכב לוהט! כך תשמרו על ילדכם
- רוכבים על אופניים? כך תצילו את חיי ילדכם
- יוצאים לטייל? כך תחזרו הביתה חיים ושלמים
- חוזרים ללימודים? כך ילדכם יחזרו לשגרה בטוחה
בימים אלו, כאשר צועדים ילדי החמד אל עבר שערי בתי הספר ותלמודי התורה, על כתפיהם תיקים מאורגנים היטב ובליבם תפילה. לו נביט עליהם, נצליח לראות ביניהם גם את אותם גיבורים קטנים המתמודדים בכל רגע מחדש, לעיתים מנצחים ולעיתים... גם לא. הגיבורים הקטנים הללו, נלחמים להתגבר על העלייה במדרגות, על הליכה לעבר דלת הכיתה, לעיתים על תקשורת עם החברים ואולי גם על הבנת החומר הלימודי.
ואנו, החרדים לדבר ה', האמונים על ערכי אהבת הזולת, חסד ונתינה, נשכיל לפתח בנו ובילדינו את התודעה והשיח בנושא רגישות ונגישות. נגישות כזו שאינה מתבטאת רק בהתקנה של מעקה, רמפה או מעלית, אלא נגישות הבאה מתוך רגישות, הקשבה ואמפתיה הבאים לידי ביטוי בכל יום ובכל שעה במעשים קטנים בשגרת חיי היום יום. נשאל את עצמנו, האם אנו דואגים לשתף במשחק קבוצתי? האם אנו מסייעים להשתלב בפעילות חברתית? במה אנו יכולים לסייע ולקדם?
כמובן, שכאשר הצוות החינוכי בבית הספר מקדם שיח חינוכי שמטרתו השגת שילוב ושוויון אמיתי ללא תחושה של נותן ומקבל, חזק וחלש הזקוק לחסדים, מתקבלת תוצאה מיטבית המסייעת לאותם תלמידים מיוחדים להרגיש חלק בלתי נפרד ולא נטל על החברה כולה.
השיח הכיתתי חשוב במיוחד בהקשר של תכנון פעילות חוץ בית ספרית כדוגמת סיורים לימודיים וטיולים שנתיים. ברור לי שבשיח נכון, התלמידים יסכימו בשמחה "לוותר" על טיול מאתגר לטובת הצטרפותו של חבר מהכיתה.
כמה טיפים איך לגרום לילדינו להיות יותר רגישים ומנגישים:
- נשוחח עם הילדים על שונות בחברה, מתוך הבנה שלכל אחד מאיתנו ישנן מעלות וכישורים המייחדים אותו.
- נדגיש את מעלתם של ילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים המתמודדים בגבורה יום יום בביצוע פעולות טריוויאליות, בה בשעה שעבור כולנו אלו מעשים שבשגרה הנעשים ללא מאמץ או הפעלת חשיבה.
- נראה דוגמא אישית של יחס מכבד ודיבור בגובה העיניים עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים, נזמין אותם לבתינו, נגלה את עולמם המיוחד ונקל על משפחותיהם.
- כדאי להזכיר לעצמינו, שאף אחד לא בחר להיות "מיוחד"! חוסנה של קהילה נמדד דווקא בייחסה ובטיפולה לזקוקים לה.
איחולי לשנת לימודים מוצלחת מתוך בריאות איתנה לכולנו.
הצגת כל התגובות