אם בת ה-15 שלכם נחרדת מבקשתכם לעזור בבית, אתם כנראה לא ההורים היחידים שמתמודדים עם הגישה זו. על פי מחקר שנערך על ידי אוניברסיטת רוצ'סטר, הרצון לטפל באחרים פוחת בילדים בגילאי 10 עד 16 - ואינו גדל עד שנות העשרה המאוחרות. התוצאות התפרסמו בירחון "פסיכולוגיה התפתחותית".
יותר מ-3,500 מתבגרים אמריקאים השתתפו במחקר. במסגרתו, ניתנה להם סדרה של חמש שאלות שהתמקדו באחריות חברתית. כל אחת מהשאלות התחילה ב"זה מאוד חשוב לי" והסתיימה ב"לעזור לאנשים שהם פחות ברי מזל", "לסייע לאנשים בקהילה שלי", "לשרת את המדינה שלי", "לעזור לחברה" ו"לעזור לתלמידים אחרים בבית הספר". המשתתפים הגיבו בסולם של 5 נקודות שנע בין "לא מסכימים בכלל" ל"מסכימים מאד".
תוצאות השאלון העלו כי ערכי האחריות החברתית, שהגדירו החוקרים כ"אלה התומכים בטיפול ברווחתם של אחרים", פוחתים בין הגילאים 10 עד 16 ואז עולים בשנות העשרה המאוחרות. הנימוק? הרצון של מתבגר לדאוג לאחרים קשור ישירות לכמות התמיכה שהוא מרגיש שהוא מקבל מאחרים.
"צעירים תופסים לעתים קרובות מערכות יחסים שיש להם כפחות תומכות, במהלך תחילת ואמצע גיל ההתבגרות", אמרה לורה ריי-לייק, אחת מעורכות המחקר. "המחקר שלנו הראה שתפיסת הנוער על תמיכה מצד ההורים, מוסד הלימודים, החברים והקהילה - פחתה לאורך גיל ההתבגרות".
אולם כאשר המשתתפים במחקר חשו שהם נתמכים על ידי אחרים, החוקרים ראו עליה באחריות החברתית שלהם - והציעו להורים תקווה.
"מערכות יחסים עם ההורים, מוסד הלימודים והחברים, אכן הופכות למורכבות יותר במהלך גיל ההתבגרות ויש אנשים צעירים שעשויים להרגיש פחות קשורים לסובבים אותם", אמרה ריי-לייק. "אבל, אם לתלמיד יש תמיכה מהוריו ומוסד הלימודים שלו ויש לו גם חברים תומכים, הקשרים האלה הולכים להעניק לו דחיפה מבחינת מעורבויות פרו חברתיות".
ואל תשכחו למצוא תמיכה גם לעצמכם. ככלות הכל, אמהות לילדי חטיבת הביניים הן הלחוצות והדיכאוניות ביותר, כך עולה ממחקר אחר שפורסם לאחרונה.