מיסוי סביבתי יכול לשנות התנהגות צרכנית בטווח הקצר, אבל מה קורה כשהמס מתפרש כפגיעה מכוונת בציבור מסוים? בשיתוף פעולה יוצא דופן בין חוקרות חרדיות ופרופסורים מאוניברסיטת תל אביב, מחקר חדשני שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי Policy Sciences בהובלת ד"ר נחומי יפה, פרופ' בועז המאירי, לאה בלוי ופרופ' רם פישמן חושף תמונה מטרידה – מס הכלים החד פעמיים לא רק שלא הצליח בטווח הארוך, אלא יצר נזק מתמשך ליחס הציבור החרדי כלפי כל עניין סביבתי.
להאזנה לפודקסט המלא לחצו כאן>>>
המחקר, שעקב במשך שנתיים אחר עמדות הציבור החרדי, מצא ירידה דרמטית בתמיכה בנושאי סביבה מיד לאחר הטלת המס ב-2021, והמפתיע ביותר: הירידה נמשכה גם שנתיים לאחר שהוא בוטל.
במחקר המעמיק שכלל שישה סבבי סקרים שנערכו בקרב האוכלוסייה החרדית, התגלתה תמונה ברורה:
מיד לאחר חקיקת המס, עלתה התחושה שהחוק לא נועד לקדם ערכי סביבה אלא לנגח את הציבור החרדי, ובמקביל, נצפתה ירידה משמעותית בתמיכה בעמדות פרו-סביבתיות.
הנתון המפתיע ביותר: גם שנתיים לאחר ביטול המס, וגם כאשר תחושת הקורבנות כבר ירדה, העמדות הסביבתיות נשארו שליליות.
"אני כלכלן סביבתי, ומבחינתי למסות כל סוג של זיהום או פעילות שמזיקה לסביבה זה דבר מצוין ומבורך", מסביר פרופ' רם פישמן, אחד החוקרים המובילים במחקר. "אנחנו ככלכלנים מאמינים במיסים בתור הכלי היעיל ביותר כדי לתקן התנהגות שמזיקה לכלל".
המחקר חשף כי למרות שרבים מהפרשנים טענו שההתנגדות למס נבעה מהעלות הכלכלית הגבוהה למשפחות ברוכות ילדים, ניתוח הנתונים מראה תמונה שונה לחלוטין – הגורם המרכזי להתנגדות היה תחושת הרדיפה. המשיבים חשו כי המס מכוון ספציפית נגד אורח החיים החרדי וכי הדאגה לסביבה הייתה רק תירוץ לפגיעה בהם.
כמה עמוקה הייתה תחושת הרדיפה?
בסקרים שנערכו לפני הבחירות של 2022 התגלה כמה עמוקה הייתה תחושת הרדיפה שנוצרה בציבור החרדי, עד שהנושא הפך למרכזי ביותר במערכת הבחירות, כאשר 32% מהמשיבים החרדים ציינו את ביטול מס הכלים החד-פעמיים כעדיפות הראשונה שלהם מבין כל הנושאים הפוליטיים, כך שהנושא הפך למרכזי במערכת הבחירות בקרב הציבור החרדי וימים ספורים אחרי הקמת הממשלה החדשה, המס בוטל – אבל הנזק כבר נגרם.
נתון זה בא לידי ביטוי גם בקמפיין הבחירות של 'יהדות התורה', כשאחד הסלוגנים המובילים בקמפיין היה "זה לא החד פעמי – זו ההשפלה".
הנזק ארוך-טווח: הנתונים מדברים
"לא ציפיתי שהחוק הזה ייתפס בידי הציבור החרדי בתור משהו שבא לרדוף אותם, ובטח שלא ציפיתי שבסוף תהיה לזה השפעת בומרנג שלילית לטווח ארוך", מודה פרופ' פישמן. "ציפיתי שתהיה ירידה בשימוש במוצרים, ואנשים יתרגלו לזה עם הזמן, ואולי אפילו יבינו את הערך של זה. והופתעתי מהזווית הלא כלכלית, הזווית הפסיכולוגית-פוליטית".
"הבעיה היא שאי אפשר לבטל את הרושם שהמס הזה יצר", מסבירה ד"ר יפה, "גם שנתיים אחרי ביטול המס, היחס של הציבור החרדי לנושאי סביבה ואקלים עדיין שלילי בהשוואה לעמדה החרדית בתקופה שלפני המס".
מניתוח הנתונים עולה שמדובר בתגובת נגד – כאשר אנשים חשים שמנסים לכפות עליהם שינוי, הם עשויים להגיב באימוץ עמדה הפוכה אפילו יותר קיצונית ממה שהחזיקו בה קודם.
מה קובעי המדיניות יכולים ללמוד מהמחקר?
"מבחינה כלכלית, המס, המטרה שלו היא לא להעניש. המטרה שלו היא לתמרץ", מסביר פרופ' פישמן. "למעשה, זה אפילו לא מס. המס בעצם מתקן את המחיר המעוות כדי להחזיר אותו למחיר האמיתי. אבל היום אני מבין שבקרב הציבור שמושפע, בנסיבות פוליטיות מסוימות זה יכול להיתפס בתור עונש".
מדיניות סביבתית שנתפסת כמכוונת נגד ציבור מסוים עלולה להזיק למטרתה המקורית וגם אם המדיניות מושגת בטווח הקצר, הנזק לתמיכה בנושאי סביבה עלול להיות ארוך טווח, ולכן יש להתחשב בהשפעות פסיכולוגיות ותרבותיות בעיצוב מדיניות, לא רק בהשפעות הכלכליות.
"יש פה אלמנט של פסיכולוגיה חברתית", מסבירה ד"ר יפה. "ברגע שאתה בא עם כוחניות, זה יוצר אפקט הפוך. הציבור מרגיש מותקף, ובמקום להשתכנע – הוא רק נאחז יותר בעמדותיו".
ד"ר יפה מדגישה כי הלקחים מהמחקר רלוונטיים לסוגיות מדיניות רבות בישראל, ובמיוחד לסוגיית גיוס בני הישיבות. "בדיוק כפי שראינו במקרה של החד פעמי, גם בנושא הגיוס אנו עדים לאותה דינמיקה - כאשר חוק נתפס כמכוון נגד ציבור מסוים, הוא מגביר את תחושת הקורבנות ויוצר התנגדות עמוקה שקשה לשנותה גם בטווח הארוך. מיד אחרי המלחמה ראינו עלייה טבעית בנכונות הציבור החרדי להשתתף במאמץ הלאומי, אך ברגע שהדיון הפך לעימות משפטי וציבורי, ראינו נסיגה משמעותית. במקום לנסות לנצח זה את זה, עלינו לחפש פתרונות שיתמקדו במטרה המשותפת - הגנה על המדינה והשתתפות אזרחית מתוך ערבות הדדית".
הפתרון: שיתוף במקום כפייה
לאור ממצאי המחקר, החוקרים ממליצים על גישה שונה לגמרי: שיתוף נציגי הציבור החרדי בתהליכי קבלת החלטות בנושאי סביבה, ופיתוח מסגור מותאם תרבותית לנושאי סביבה ושילוב שיקולים הלכתיים ומוסריים בשיח הסביבתי.
"אם אני ממסה כלים חד-פעמיים, אני לא חייב לשים את ההכנסות מהמיסוי בקופת המדינה", מציע פרופ' פישמן. "אני יכול להחזיר אותם לאוכלוסייה שממנה אני מוציא את הכספים האלה. עדיין זה מייצר תמריץ להשתמש בפחות, וזה מה שחשוב".
"אפשר למשל גם לעבוד יחד עם הקהילה, למצוא פתרונות קונסטרוקטיביים", הוא מוסיף. "איך עוזרים לכם לעבור לכלים יותר רב-פעמיים? קודם כל, צריכים לנסות להבין למה אנשים משתמשים בזה, מה הסיבות".
"לפעול יחד, לא כנגד", מסכמים החוקרים. "הדרך היעילה ביותר לקדם מדיניות חברתית שתשיג את מטרותיה בטווח הארוך היא לגייס את תמיכת הציבור – לא לנסות לכפות עליו שינוי".
פרופ' פישמן מסיים בקריאה לציבור החרדי: "אני קורא לכם, אפילו אם מישהו בא עם המס הזה בצורה שהיא לא טהורה, אל תתנו לזה לגרום לכם להיות נגד משהו שהוא נכון. תובילו אתם מהלך, תיקחו את היוזמה, תציעו אתם פתרון אחר לבעיה הזאת. כי זו באמת בעיה רצינית, אנחנו צריכים למצוא דרך להוריד את הזיהום הזה".
עבור קובעי מדיניות המסר ברור: הפתרון לא יעבור דרך הפגיעה באוכלוסייה החרדית, אלא דרך מציאת דרכים חכמות יותר לשלב את ערכי הקהילה החרדית בשיח הסביבתי.