רבי דוד בורנשטיין, האדמו"ר השלישי של חסידות סוכטשוב, שיום פטירתו חל בתאריך ח’ כסלו - נולד בראש חודש אלול תרל"ו (1876) בעיירה נאשלסק. כבר מנעוריו ניכרה בו גדלותו בתורה, והוא למד אצל סבו, רבי אברהם בורנשטיין, אליו היה קשור במיוחד. אף לאחר נישואיו בגיל 17, המשיך רבי דוד להתגורר וללמוד בבית סבו.
פעילותו הציבורית של רבי דוד החלה בשנת תרס"ו (1906), אז מונה לרב בעיירה וישוגרוד ופתח שם ישיבה. במהלך מלחמת העולם הראשונה עבר ללודז', ובשנות ה-20 עבר לטומשוב מזובייצקי, שם התמודד מטעם אגודת ישראל על תפקיד רב העיר. בשנת תרפ"ו (1926) נפטר אביו, רבי שמואל בורנשטיין, ורבי דוד החל לכהן כאדמו"ר בעיר לודז'. הוא הקים רשת ישיבות בשם "בית אברהם", על שם סבו, והוציא לאור ירחון באותו שם במטרה להפיץ את שיטת הלימוד הייחודית של חסידות סוכטשוב.
רבי דוד היה פעיל מאוד בתנועה הציונית, ותמך נלהבות בעלייה לארץ ישראל ובהתיישבות בה. הוא אף ביקר בארץ פעמיים, בשנים תרצ"ד ו-תרצ"ה, ובביקורו הראשון רכש אדמה וקרא לחסידיו ללכת בעקבותיו. הוא הביע צער על כך שאינו יכול להתיישב בארץ ישראל, כיון שחסידיו ביקשו ממנו להישאר עמם.
עם פרוץ השואה, בשנת תרצ"ט (1939), נכנסו הנאצים ללודז', ובהמשך הגיעו גם לביתו של רבי דוד. הם הכו אותו וגזזו את זקנו, וחסידיו נאלצו להבריחו מהעיר על ידי הלבשתו בבגדים אחרים וציודו במסמכים מזויפים. הוא הגיע לוורשה, שם עבד בבית חרושת, אך המשיך ללמד תורה ולחזק את היהודים בגטו.
רבי דוד היה ממנהיגי הרוח של יהודי גטו ורשה. הוא עודד את לימוד התורה, קיים מניני תפילה, ונפגש עם יהודים רבים שביקשו ממנו עצה ודברי חיזוק. בערב ראש השנה תש"א (1940) פרסם קול קורא מודפס, בו קרא ליהודים לחזור בתשובה ולהתחזק באמונה.
הוא היה בין הראשונים שהתריעו מפני השילוחים למחנות ההשמדה. אחד מחסידיו, הרב יהושע משה אהרונסון, סיפר כי בתחילת המלחמה, כששאל את רבי דוד על פשר הסבל שמוטל על עם ישראל, ענה לו האדמו"ר: "מן הפרשה הראשונה שבתורה למדנו זאת, הבל הצדיק וקין הרשע. והנה הבל הצדיק, דמו נשפך כמים, בעוד קין הרוצח חי ומתהלך בעולם". רבי דוד הוסיף עוד דברים, אך הרב אהרונסון לא היה יכול להעלותם על הכתב.
באדר תש"ב (מרץ 1942) נודע לרב אהרונסון על כוונת הנאצים להשמיד את יהודי פולין, והוא שלח הודעה מוצפנת לרבי דוד בוורשה, תוך שהוא מרמז לפסוק "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד". בחודש סיוון קיבל תשובה מוצפנת מרבי דוד, שבה ביקש ממנו להתחזק ולנגן את יצירה 23 קטע 4 של סבו, תוך רמיזה לפסוק "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, כי אתה עמדי".
בחג הסוכות האחרון לחייו, בשנת תש"ג (1942), התאספו יהודים רבים בביתו של רבי דוד בגטו. אחד מהם סיפר שהאווירה בביתו של הרבי הייתה מנותקת מהמציאות הקשה, ושהוא ניגן ניגונים חסידיים ודרש על פסוקי ספר קהלת.
לאחר האקציה הגדולה, הועבר רבי דוד לדירת מסתור, שם נפטר ב-ח' בכסלו תש"ג (1942) כתוצאה משבץ לב. הלווייתו הייתה אחת הלוויות האחרונות שנערכו בבית העלמין ברחוב גנשה בוורשה, בהשתתפות כ-300 איש.
רבי דוד כתב חידושי תורה רבים, אך רובם אבדו בשואה. חלק קטן מכתביו שרדו והודפסו בספר "חסדי דוד", וכן בהגדה של פסח "שם משמואל" ובספר "נאות הדשא".