סנהדרין דף ק"ה | מדוע בלעם הרשע היה פטור מלעלות לרגל?

אמר רבי יוחנן בלעם חיגר ברגלו אחת היה שנאמר וילך שפי שמשון בשתי רגליו שנאמר שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס בלעם.

בזה פירש הגר"א את דברי האתון לבלעם: "מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים" (במדבר כב, כח), שעליהם מבאר רש"י כי כוונתה לרגלי הרגלים, שלושת הרגלים שחוגג בהם עם ישראל. ויש להבין: מה שייכותם של שלושת הרגלים לכאן, ומדוע נתייחדו ישראל דווקא בהקשר זה?

ביאור הדבר נמצא בדברי המדרש (במדבר רבה כ, יט): אמר לו הקב"ה לבלעם: "אם תעקור את ישראל, מי יקיים את התורה? הרי חזרתי על כל אומה ולשון ולא קיבלוה!" אמר בלעם: "אני אקיימנה!"

והנה, בלעם הפך לחיגר בעקבות האתון שלחצה את רגלו, כפי שמובא בגמרא. וכידוע (חגיגה ב, א), "הכול חייבין בראיה חוץ מחיגר וסומא" וכו'. נמצא אפוא, שכאשר נעשה חיגר, כבר אינו יכול לקיים את מצוות ראיית פני ה' בשלושת הרגלים. לכן אמרה לו האתון: "אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלוש רגלים, בעוד שאתה עצמך אינך יכול עוד לקיים את מצוות הראיה".

אם ראשונים כחמורים – בלעם בגלגול של חמור

בגמרא נאמר כי בלעם היה סומא באחת מעיניו, שנאמר "שתום העין" (במדבר כד, ג).

מרן האור החיים הקדוש (במדבר כג, י) מביא בשם המקובלים כי נפשו של בלעם התגלגלה בחמורו של רבי פנחס בן יאיר, וזה סימן לכך שנתקן באחריתו.

על חמורו של רבי פנחס בן יאיר מספרת הגמרא במסכת חולין (ז, א): רבי פנחס בן יאיר, שהיה בדרכו לעסוק במצוות פדיון שבויים, הגיע לאכסניה אחת. שם הגישו לחמורו שעורים, אך הוא סירב לאכול. ניפו את השעורים ועדיין לא אכל. הסירו מהם כל לכלוך, ואף על פי כן עמד בסירובו. אמר להם רבי פנחס בן יאיר: "שמא לא עישרתם את השעורים?" עישרו אותם – והחמור אכל. אמר להם: "ענייה זו הולכת לעשות רצון קונה, ואתם מאכילים אותה טבלים?!"

ובדרך צחות ומליצה אמרו מדוע לא סמך חמורו של רבי פנחס על הדין הבא: דתנן בפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) ספק חשכה מעשרין את הדמאי הא ודאי חשכה לא אמאי כיון דאפשר ע''י נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר? (ובגמרא חולין מוזכר דין זה על מעשרות) אלא היות שהיה אותו חמור בלעם, וגבי בלעם נאמר שהיה שתום בעין האחת ע"כ לא יכל ליתן עינו בצד זה ולאכול מצד אחר.