בגמרא במסכת ברכות (ט ע"ב) מובא בשם רבי יוחנן, כי לפני תפילת שמונה עשרה, יש לומר את הפסוק "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" (תהילים פרק נא)".
עוד מבואר בגמרא (ברכות ט ע"ב) כי אמירת הפסוק ה' שפתי תפתח וכו' לפני תחילת שמונה עשרה, איננה נחשבת הפסק בין גאולה לתפילה ואיננה עומדת בסתירה לדברי הגמרא (ברכות ט ע"ב) שיש לסמוך גאולה (אמת ואמונה, אמת ויציב וברכת גאל ישראל ) לתפילת שמונה עשרה, וזאת משום שהפסוק ה' שפתי תפתח מהווה חלק מתפילת שמונה עשרה.
לאור דברי הגמרא כי תפילת שמונה עשה מתחילה באמירת הפסוק ה' שפתי תפתח, נחלקו הפוסקים האם בתפילת מנחה או מוסף שאין אומרים גאולה לפניהם (אמת ואמונה, אמת ויציב וברכת גאל ישראל ), ניתן להפסיק לאחר אמירת הפסוק ה' שפתי תפתח כדי לענות על דבר שבקדושה (כגון עניית קדיש, או אמירת הפסוק כי שם ה' אקרא וכו' שיש הנוהגים לאומרו לפני תפילת מנחה ומוסף).
לשיטת הדברי חמודות (ברכות פרק א סימן י אות נג) ועוד פוסקים, אין לענות על דבר שבקדושה לאחר אמירת הפסוק ה' שפתי תפתח, וז"ל הדברי חמודות:
"... אבל בין אדני שפתי לברוך אתה לא שמענו שיפסיק כלל ולא דמי ליהיו לרצון דלקמן כמו שבברכות עצמן רשאי לומר בסוף כל ברכה כו' אבל לא בתחלתה ומטעם זה נ"ל ג"כ שאפי' במנחה ומוסף לא יהא רשאי לומר הפסוקים כי אם קודם ה' שפתי שהרי אמרו דה' שפתי כתפלה אריכתא דמיא:"
לשיטת שו"ת רב פעלים (חלק ד - אורח חיים סימן ד) ועוד פוסקים, ניתן לענות על דבר שבקדושה לאחר אמירת ה' שפתי תפתח במנחה או במוסף, ובלבד שלאחר ענייתו את דבר הקדושה יחזור ויאמר בשנית את הפסוק ה' שפתי לפני תחילתו את תפילת שמונה עשרה וז"ל שו"ת רב פעלים:
"ואשר שאלתם על אשר כתוב בס' בן איש חי בהלכות שנה ראשונה פ' ויקהל אות יו"ד /י'/ בתפלת המנחה אם התחיל פסוק ה' שפתי תפתח ועדיין לא התחיל בברכה ושמע קדיש וכו' יענה ויחזור לומר ה' שפתי תפתח וכו' ונסתפקתם אם דין זה נוהג גם בתפלת מוסף דאין שם סמיכות גאולה לתפלה או לאו. תשובה פשוט הוא דדין זה נוהג גם בתפלת מוסף כיון דהטעם הוא שוה כאן וכאן דבשניהם אין חשש משום סמיכות גאולה לתפלה."
לאור האמור עולה כי יש להסמיך את הפסוק ה' שפתי תפתח לתפילת שמונה עשרה (ואף לפוסקים הסוברים כי במנחה או מוסף רשאי לענות דבר שבקדושה לאחר אמירת ה' שפתי תפתח, בכל זאת יש צורך לחזור ולמור את הפסוק בשנית לפני תחילת תפילת שמונה עשרה) וממילא שיש לברר מה עניינו של הפסוק לתפילת שמונה עשרה.
הראשונים (רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף ג עמוד א) מבארים כי מדברי הפסוקים בתהילים שדוד המלך אמרם, לומדים שהתפילה יכולה לכפר אף במקום שהקורבנות אינם יכולים לכפר (כגון בעבירת מזיד שאין מביאים עליה קרבן חטאת), וכפי שעולה מסמיכות הפסוקים בתהילים פרק נא, "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך; כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה", שמשמעם כי מאחר שלא תרצה זבח, קרי שאין זבח מרצה על העבירה, אזי מבקשים, ה' שפתי תפתח, שהכפרה תהיה על ידי התפילה.
לכן כיום שאין בית המקדש בנוי ואין עבודת הקורבנות מתקיימת, אנו מתפללים ומבקשים שהתפילה תעלה לנו ותכפר לנו במקום עבודת הקורבנות שבבית המקדש.
וז"ל הרבינו יונה:
"כיון דתקינו רבנן ה' שפתי תפתח בתפלה כתפלה אריכתא דמיא. פירוש זה הפסוק דבוק עם הפסוק שאחריו שאומר כי לא תחפוץ זבח ואתנה וגו' ואמר אותו דוד כשהיה מתפלל על חטא בת שבע שחטא בו במזיד ועל המזיד אין מביאין קרבן שאין קרבן בא אלא על השוגג ועל כן היה מתפלל לבורא תסייעני שאוכל לכוין בתפלתי ולספר מעלליך כדי שתהא תפלתי מקובלת שכיון שלא תחפוץ זבח על המזיד תהיה תפלתי כפרה במקום קרבן ועכשיו ג"כ שאין לנו בהמ"ק ואין אנחנו מקריבין קרבנות אנו אומרים אותה על אותו ענין שתהיה תפלתנו מקובלת ורצויה במקום זבח וקרבן ומפני שנתקן על ענין התפלה אמרו דכתפלה אריכתא דמיא. מפי מורי הרב נר"ו:"
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה ובכל שאלה הלכתית מעשית יש להיוועץ עם מורה הוראה