הרא"ש במסכת בבא מציעא (פרק יא סימן יב) מביא את דברי התוספתא כי בני העיר רשאים לכפות זה את זה להשתתף ולשלם עבור בניית בית כנסת ועבור רכישת ספרי תורה נביאים וכתובים.
דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' קנ סעי' א) " כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ולקנות להם תורה נביאים וכתובים" ובביאור ביאור הלכה (סימן קנ' ד"ה ולקנות להם) כתב כי אומנם גם לשון התוספתא וגם לשון השולחן ערוך מתייחסת לכפייה על בניית בית כנסת, אך דין הכפייה ומצוות ההשתתפות בבנייה חלים גם על בניית בתי מדרש המיועדים ללימוד תורה ואף מצווה גדולה יותר לבנות בתי מדרש.
הנימוק לחשיבות הגדולה שבבניית בית מדרש מבסס הביאור הלכה על דברי רבא (שבת י ע"א) שראה את רב המנונא מאריך בתפילתו ואמר כי שהוא מאריך יתר על המידה בתפילתו הרי שהוא מניח חיי עולם שהם לימוד התורה לטובת עיסוק בחיי שעה שהיא התפילה שכן התפילה בחלקה עוסקת בענייני רפואה שלום ומזונות שהם חיי שעה [רש"י ד"ה חיי עולם].
כך גם נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' קנג סעי' א) כי מותר להפוך בית כנסת לבית מדרש אך אין להפוך בית מדרש לבית הכנסת ומבאר המשנה ברורה (סי' קנג סע"ק א) כי מאחר שבית המדרש הוא מקום המיוחד לתורה אזי קדושתו גדולה יותר מבית הכנסת המיועד לתפילה ולכן אין משנים בית מדרש לבית כנסת.
בעניין זה כתב הערוך השולחן (או"ח סימן קנ סע"ק א) כי המצווה לבנות בית כנסת ובית מדרש איננה מתייחסת רק לבניית בית כנסת או בית מדרש חדש אלא אף תיקנו של מבנה שכבר קיים הרי שהוא נכלל במצוות בניית בית הכנסת ובית המדרש.
מצוות רכישת ספרי קודש לצורך לימוד
כמובא לעיל מדברי התוספתא, בני העיר רשאים לכפות זה על זה להשתתף בעלויות רכישת ספרי תורה נביאים וכתובים. דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סימן קנ סעיף א), אך מבלי שהשולחן ערוך מבאר מהו הצורך שיש ברכישת ספרי התורה וזאת בניגוד לבניית בית הכנסת שהמטרה היא כדי שיהיה לבני העיר מקום להתפלל.
בחלק חושן משפט בהלכות העוסקות בחיובי בני העיר (חו"מ סי' קסג סעי' א) הרחיב השולחן ערוך את ביאורו וכתב כי מטרת רכישת ספרי התורה הנביאים והכתובים היא לאפשר לכל מי שחשקה נפשו בתורה לעשות שימוש בספרים וללמוד בהם.
בעניין זה כתב המגן אברהם (או"ח סימן קנ סע"ק א) כי הזכות לכפות על בני העיר השתתפות ברכישת ספרי תורה הינה דווקא בימיהם "שלא ניתן לכתוב רק תורה נביאים וכתובים, אבל עכשיו מחויבים גם לקנות גמרות ללמד בהם לקטנים ולגדולים" וממילא שכיום קיימת מצווה לרכוש עבור ספריית בית הכנסת לא רק ספרי תורה נביאים וכתובים, אלא גם ספרים אשר משמשים את באי בית הכנסת ובית המדרש ללימוד בהם.
מתוך הדברים עולה כי קיים חיוב על כל אחד מבני העיר להיות שותף בהעמדת מקום לצורך תפילת הציבור וכן קיימת חובה על כל אחד מבני העיר לדאוג כי כל מי שחפץ ללמוד תורה יהיו לו ספרים זמינים בבית המדרש כדי ללמוד בהם כגון משניות, גמרא, שולחן ערוך ושאר ספרים המשמשים את ציבור הלומדים [ערוך השולחן סי' קנ סע"ק א].
בעניין כפיית בני העיר להשתתף בעלויות בניית בית הכנסת ורכישת ספרים כתב הפסקי תשובות (אורח חיים סימן קנ אות א) "ודע, שבזמננו אין בכוחנו לכפות להוציא מעות, ואין הכפיה אלא בדברים, אך יש ליזהר מהלבנת פני חבירו, אלא יש לציין ולהדגיש מהחיוב שיש לכל אחד ואחד להשתדל למצוה זו בגופו ובממונו, ולזכור דברי הרבינו בחיי (בכד הקמח ערך ביהכ"נ) "כל הבונה כותל אחד ואפילו דבר מועט ואפילו יקבע שם מסמר אחד לצורך ביהכ"נ או תיקונו הרי זו זכות גדולה", וכל המוסיף מוסיפים לו מן השמים."
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה