המשנה במסכת ברכות (ל ע"ב) אומרת כי אין להפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה ולהשיב שלום למלך ששאל בשלום המתפלל ובגמרא (לב ע"ב) מבואר כי דין המשנה מתייחס רק למלך אשר לא נשקפת ממנו סכנה ככל שלא שהמתפלל לא ישיב לו לשלום אבל מלך שעשוי לפגוע במתפלל הרי שיש להפסיק את התפילה ולהשיב שלום בשל החשש מפיקוח נפש.
בדומה לאיסור הפסקת התפילה לצורך השבת שלום נאמר במשנה דין נוסף כי אין להפסיק את תפילת שמונה עשרה אפילו אם נחש כרוך על עקבו של המתפלל ומבואר בגמרא (לג ע"א) כי דין זה מתייחס דווקא לנחש המצוי בסביבת המגורים וידוע למתפלל כי הנחש איננו מסוכן אבל בעל חיים אשר עשוי לפגוע במתפלל ולגרום לו למצב מסכן חיים הרי שמותר להפסיק את התפילה במצב זה.
בדברי המשנה קיימות שתי דוגמאות למצבים שבהם אין להפסיק בתפילה, האחת היא השבת שלום למלך והשנייה היא טיפול בהפרעה מצד בעל חיים ומבאר הגר"א (או"ח סי' קד סע"ק ג) כי המשנה נקטה בכוונה תחילה שתי דוגמאות שונות שכן לשיטת הרא"ש קיימים שני סוגים של הפסק בתפילה, האחד הוא הפסק בדיבור כגון שאילת שלום והשני הוא הפסק בשינוי והליכה ממקום תפילתו וכגון נחש המתקרב אל המתפלל ולכן המשנה נקטה בשתי דוגמאות, האחת מתייחסת להפסק בדיבור והשנייה להפסק בהליכה ושינוי מקום.
לעומת שיטת הרא"ש [ע"פ הבנת הגר"א] לשיטת תלמדי הרבינו יונה הליכה ושינוי מקום אינם מהווים הפסק לתפילה ושני המצבים המתוארים במשנה, השבת שלום למלך ונחש כרוך על עקבו עוסקים בהפסק בדיבור בלבד.
להלכה פסק השולחן ערוך (או"ח סי' קד סעי' ג) כי אין להפסיק בהליכה ועזיבת מקום עמידתו לתפילה ובביאור הלכה (סי' קד ד"ה אבל בעניין אחר) כתב כי בדיעבד אם עזב את מקום תפילתו ולא שהה כדי לסיים את כל התפילה אזי יכול לחזור למקום שפסק בו ובלבד שלא הפסיק בינתיים בדיבור. בעניין זה כתב המשנה ברורה (סי' קד סע"ק ח) כי ביום הכיפורים יש להקפיד שהחזן לא יעקור מקומו בעת אמירת סדר עבודת היום וההשתחוויות שבתפילה שכן לכתחילה אין לעקור ממקומו בתפילה.
הפסק לעניית איש"ר וקדושה
לאור האיסור להפסיק בדיבור באמצע תפילת שמונה עשרה, יש לעיין האם מותר לענות דברים שבקדושה באמצע התפילה. מצד אחד דברים שבקדושה הם אינם חלק מסדר ונוסח תפילת שמונה עשרה וממילא לכאורה אמירתם מהווה הפסק, מאידך דברים שבקדושה הם שבח לה' והם עוסקים בעניינה של התפילה הכוללת את שבח ה' וממילא ייתכן שלא יהיה באמירתם הפסק גמור.
הגמרא במסכת ברכות (כא ע"ב) אומרת שהלכה למעשה אין מפסיקים באמצע שמונה עשרה כדי לענות בחזרת השליח ציבור קדושה או מודים דרבנן.
לעניין עניית אמן יהא שמיה רבה, מביאה הגמרא בשם רבי יהודה ורבי שמעון תלמידי רבי יוחנן כי אומנם אין מפסיקים באמצע שמונה עשרה לעניית קדושה ומודים אבל כן מפסיקים לעניית אמן יהא שמיה רבה שכן אפילו העוסק במעשה מרכבה עליו להפסיק ולענות איש"ר, אך למעשה נוקטת הגמרא כי אין הלכה כשיטת רבי יהודה ורבי שמעון ואין להפסיק באמצע שמונה עשרה כדי לענות אמן יהא שמיה רבה.
נוכח דברי הגמרא כי אין להפסיק בדיבור ולענות דברים שבקדושה באמצע שמונה עשרה נחלקו הראשונים (הובאו דבריהן בטור או"ח סי' קד) כיצד על המתפלל לנהוג במקרה בו הוא שומע קדיש או קדושה באמצע התפילה.
שיטת רש"י והר"ח כי על המתפלל לעצור את תפילתו ולהאזין בשתיקה לקדיש או הקדושה ובכך הוא יוצא ידי חובת עניית איש"ר או קדושה מכוח הדין של שומע כעונה.
שיטת ר"ת ור"י כי אין להפסיק את התפילה ולהאזין לקדיש או הקדושה שכן מכוח דין שומע כעונה אומנם השומע יוצא ידי חובתו, אך בד בבד נחשב לו לשומע כאילו הוא הפסיק בדיבור באמצע התפילה וזאת בניגוד למסקנת הגמרא כי אין להפסיק בדיבור באמצע תפילת שמונה עשרה לצורך עניית דברים שבקדושה.
ומבאר הב"ח (או"ח סי' קד ד"ה וכתב ר"ח) כי לשיטת רש"י והר"ח שהמתפלל רשאי להפסיק בשתיקה כדי לצאת ידי חובת עניית איש"ר וקדושה מדין שומע כעונה, אין הכוונה שהשומע אמר את הדברים באמצעות דיבור של ממש שכן יש להבחין בין דיבור מעשי באמצעות פעולת חיתוך המילים והוצאתן מהפה לבין שתיקה והאזנה לנאמר מדין שומע כעונה, האזנה ושתיקה נחשבות כדיבור רק לעניין לצאת ידי חובה, אך אין בשתיקה ובהאזנה כדי להיחשב כאילו השומע חתך את המילים והוציאן מפיו באופן פיסי ולכן אין לראות בשתיקה והאזנה כהפסק של דיבור באמצע שמונה עשרה וממילא השומע יוצא ידי חובה אך אין השתיקה נחשבת כהפסק בתפילה.
להלכה פסק השולחן ערוך (או"ח סימן קד סעיף ז) את שיטת רש"י והר"ח כי אין להפסיק באמצע שמונה עשרה ולענות קדיש או קדושה אך יש אך יש להפסיק בשתיקה ובכוונת הלב לעניית הקדיש והקדושה ובכך השומע יוצא ידי חובת אי"שר, ברכו או קדושה מדין שומע כעונה.
כתבו הפוסקים (פסקי תשובות סימן קד סע"ק יג) כי האיסור לענות על דבר שבקדושה באמצע שמונה עשרה הוא גם במקרה שהמתפלל אוחז בברכת שומע תפילה וזאת למרות שמעיקר הדין מותר להוסיף בברכת שומע תפילה על נוסח התפילה ומותר לבקש בקשות פרטיות בניסוח של המתפלל, שכן ההיתר להוסיף על נוסח התפילה מתייחס רק לבקשות פרטיות בגשמיות ורוחניות ולא לאמירת שבח והודיה כגון איש"ר וקדושה.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.