א. מקור הדין
הגמרא במסכת בבא בתרא (כו ע"א) מספרת כי בני ביתו של בר מריון שהיה בנו של רבין, היו מנפצים פשתן בסמוך לבתי מגורים. במהלך עבודות הניפוץ עפה פסולת פשתן באמצעות הרוח והזיקה לשכנים מסביב. השכנים התלוננו בפני רבינא שפסק כי לא ניתן למנוע מבני בר מריון לבצע את ניפוץ הפשתן שכן הרוח היא זו שמעיפה את פסולת הפשתן ואין הפסולת עפה או מזיקה מכוחם של בני בר מריון, וממילא אין כל עילה למנוע מהם את ביצוע הניפוץ.
הראשונים מקשים (תוד"ה זיקא, עי' רבינו יונה, רמב"ן בקונטרס דינא דגרמי) מדוע הדלקת אש שהתפשטה באמצעות הרוח מחייבת את המצית באחריות נזיקית, ואילו נופצי הפשתן נפטרים לשיטת רבינא מכוח הטיעון כי הרוח היא זו שמייצרת את הנזק.
ביאור תירוץ הראשונים דורש מעט הרחבה ואין כאן להאריך בעניין, אך באופן עקרוני הראשונים מבארים כי קיים הבדל מהותי בין יצירת אש שהיא כשלעצמה מזיקה (האש היא הדבר המזיק) ואף לאחר מכן היא מתפשטת באמצעות הרוח, לבין ניפוץ הפשתן שאין בו כל כוח נזק ורק משב הרוח ועוצמתה הם היוצרים את הנזק. לאור האמור מבארים הראשונים כי יש לפטור את נופצי הפשתן מאחריות נזיקית ותשלומים. (להרחבה עי' רבינו יונה ד"ה דבי, תוס' רי"ד ד"ה אם, מהרש"א על דברי התוס' , נתיבות המשפט קנה סע"ק יח).
ב. מחלוקת הראשונים האם נופצי הפשתן מחויבים רק בהרחקת פעילותם מסביבת מגורים או גם בחיוב תשלומים
בהמשך הסוגיא מובאת שיטת מר בר אשי הסובר כי לשכנים עומדת זכות למנוע מנופצי הפשתן לקיים את הפעילות שיוצרת מטרד. סברת מר בר רב אשי מבוססת על דין זורה בשבת שיש בו דמיון לעבודת הניפוץ.
במלאכת הזרייה מבצעים הפרדה בין חלקים שונים של התבואה בסיועה של הרוח, אך למרות שהזורה אינו מבצע את המלאכה באופן עצמאי אלא בסיוע הרוח, בכל זאת מלאכת הזרייה אסורה בשבת, כך אף גם המנפץ שיצר נזק בסיוע הרוח חב בתשלומי הנזקים שנגרמו.
הראשונים מבארים (רש"י ד"ה מאי שנא, תוד"ה מאי) כי מר בר רב אשי אינו מדמה את איסור זורה בשבת להיזק הניפוץ באופן מלא, שכן הגמרא במסכת בבא קמא (ס ע"א) אומרת שאין להשוות בין איסורי שבת שבהם התקיימות האיסור נמדדת על יד המבחן של "מלאכת מחשבת אסרה תורה" וממילא אם נתקיימה מחשבתו אזי נתקיימה המלאכה, ואילו בדיני הנזיקין המבחן לחיוב ממוני נמדד על ידי השאלה האם האדם ביצע או היה שותף פעיל ומשמעותי ליצירת הנזק או שפעולתו מוגדרת כגרמא בלבד.
תוס' ורבינו יונה סוברים כי הדמיון בין איסור שבת לדיני הנזיקין נעשה רק ביחס לחיוב הרחקת המזיק ואי זכותו לקיים את הפעילות שיוצרת בסופו של דבר מטרד לסובב. ביחס לדמיון זה סבור מר בר רב אשי כי יש ללמוד מאיסור זורה ולהעמיד לשכנים זכות למנוע את ביצוע פעולת הניפוץ.
להבנת תוס' ורבינו יונה סברת מר בר אב אשי מבוססת על ההבנה כי הדמיון לאיסור זורה מלמד שלא ניתן לייחס את הפעולה המזיקה רק לרוח, ובדומה לאיסור זורה שגם לאדם יש חלק בעשייה ולכן פעולתו זו אסורה בשבת.
לאור האמור סבור מר בר רב אשי כי יש להשליך את ההבנה לעניין שבת אף לדיני הנזיקין באופן המטיל על הנופץ אחריות בגין השתתפותו החלקית בביצוע הנזק. הטלת האחריות באה לידי ביטוי בחיוב הרחקת הנזק אך אין בה כדי להטיל חיוב ממוני וזאת משום שהיקף השתתפות הנופץ בביצוע נזק הינה קטנה ומוגדרת כגרמא הפוטרת מחיוב תשלום אך איננה פוטרת מחיוב הרחקה.
היד רמ"ה סובר כי הנופץ הפשתן מתחייב אף בתשלומי הנזק וזאת למרות שהרוח סייעה להתרחשות הנזק. לטענת היד רמה לא ניתן לפטור את הנופץ מתשלומים מכוח הטיעון של גרמא בנזיקין פטור, משום שפטור גרמא נאמר במקרה שבו פעולת המזיק מייצרת את הנזק ואילו התפשטות הנזק או קרות הנזק בפועל לא נעשית על ידי המזיק, אבל ניפוץ הפשתן הוא חלק מפעילות ההיזק עצמה, שכן מעוף הפסולת שהיא בעצם פעולת ההיזק התחילה במעשיו של הנופץ, ובאם לצורך ההמחשה, הניזק היה עומד בסמוך למקום הניפוץ, אזי כלל לא היה נדרש משב הרוח לביצוע הנזק ודי היה בפעולת הנופץ עצמו כדי להזיק.
בתרחיש זה סובר היד רמ"ה כי הנופץ הוא חלק מהמבצעים בפועל של הנזק ולא רק חלק מיצירת הדבר המזיק, ולכן אין לפטור את הנופץ מתשלומים.
ג. פסק השו"ע
להלכה פסק השו"ע (חו"מ סי' קנה סעי לד) כי יש להרחיק מסביבת מגורים מלאכה המייצרת אבק וכדומה, אך פעילות המייצרת אבק איננה מטילה חיוב תשלומים וזאת לאור העובדה כי בפועל הרוח מסייעת רבות להתרחשות הנזק. (עי' ש"ך סע"ק טו)
ד. סיכום
מן האמור עולה כי אומנם אין לחייב נופץ או מייצר מטרדי אבק בתשלומי נזק, אך לשכנים עומדת זכות למנוע את יצירת המטרד.
ביחס לבניית בתי מגורים חדשים או ביצוע שיפוצים, יש פוסקים הסבורים כי הפרעה זמנית אשר מקובלת ביותר אין למנוע אותה, וזאת משום שהדייר הניזק יודע כי עבודות בניה הינן מקובלות וכי מטרדי האבק סביר להניח שיתרחשו ביום מן הימים, ועל דעת כן הוא רכש את ביתו. כמן כן סברת הפוסקים מבוססת על פסק הרמ"א (קנה סעי' לז – בעניין נזקי עשן שאינם תדירים) כי בנסיבות מסוימות יש להקל במקרים של הפרעות זמניות, וממילא למזיק מותר לבצע את פעילותו (מפאת קוצר היריעה קשה להרחיב בביאור סברת הנזק הזמני, עי' רעק"א ופת"ש קנה סעי' לז, ובעז"ה במאמרים הבאים יורחב ההסבר בעניין זה.)
יוער כי באם אחד השכנים סובל במיוחד מהאבק והלכלוך, אזי בנסיבות מסוימות תעמוד לו זכות עיכוב כנגד המזיק שמייצר את מטרד האבק (עי' חו"מ קנה סעי' לט ו-סעי' מא).
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה המושפעת מנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, ובכל שאלה יש לשאול מורה הוראה.
לתגובות stern1416@gmail.com