הטעיה צרכנית: חובת פיקוח על מחירים

(צילום: שאטרסטוק)

מקור הדין – פיקוח על מידות משקולות ומחירים

בפרשת כי תצא נאמר "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה" (דברים כה יג-יד). הגמרא במסכת בבא בתרא (פט ע"א) דורשת את ייתור המילים בתחילת הפסוק השני "לא יהיה לך" כי בית הדין אחראי להעמיד פיקוח צרכני על המידות והמשקולות הנמצאים בשימוש הסוחרים איך אין בית הדין נדרש לפקח על מחיריהם של המוצרים. בביאור סיבת היעדר הפיקוח על שערי המחיר כתב הרשב"ם (ד"ה ואין מעמידין) כי מאחר שכוחות השוק ינתבו את הקונים אל אותם הסוחרים שמוכרים בזול, ממילא לא נדרשת התערבות בית הדין ופיקחו. היד רמה (ד"ה ת"ר יהיה) מבאר כי אכן ביחס לתמחור גבוה אין צורך בפיקוח כי במקרה זה כוחות השוק מאזנים ומושכים את הקונים אל הסוחרים שמציעים מחיר טוב יותר, אך כן קיים צורך בפיקוח על שער המחיר המינימלי וזאת כדי שלא לגרור את מחירי השוק כלפי מטה תוך הסבת נזקים לסוחרים.

בהמשך הסוגיא אומרת הגמרא כי היו דיינים שכן העמידו פיקוח על שערי המחיר של מוצרים שונים וזאת כדי להגן על הציבור מפני סוחרים שנהגו ברמאות ומשכו אליהם כוח קניה באמצעות הצגת מחיר זול הנובע מהטעיה צרכנית כגון ערבוב של סחורה איכותית עם סחורה זולה וכדו'(ע"פ פי' הרשב"ם). בפירוש נוסף ביאר הרשב"ם כי הפיקוח נדרש כדי להגן מפני אותם סוחרים שמוכרים ביוקר בזמן שסוחרים מתחרים סובלים ממחסור זמני במלאי, עובדה שמאלצת את הלקוחות לרכוש במחיר גבוה.

מינוי מפקחים בכלל מצוות עשה של מינוי שופטים ושוטרים

פסק הרמב"ם בהלכות סנהדרין (פ"א הלכ' א): "מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך: שופטים אלו הדיינים הקבועין בבית דין ובעלי דינין באים לפניהם. שוטרים אלו בעלי מקל ורצועה והם עומדים לפני הדיינין המסבבין בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים והמידות ולהכות כל מעוות וכל מעשיהם ע"פ הדיינים וכל שיראו בו עוות דבר מביאין אותו לבית דין ודנין אותו כפי רשעו"

מתוך דברי הרמב"ם עולה כי פיקוח על המחירים הינו חלק ממצוות בית הדין ומחובתו להעמיד שופטים ושוטרים לרווחת כלל הציבור.

בספר חרדים כתב לבאר את דברי הירושלמי (ברכות פ"ו הלכ' א) כי רבי חגי ורבי ירמיה היו ממונים מטעם בית הדין על פיקוח המחירים ובעת כניסתם לחנויות לצורך פיקוח ואכיפת תקנות בית הדין היו מברכים על מצוות הפיקוח אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקדש המידות ולתקן השערים. (ועי' בחת"ס או"ח סי' נד המבאר מדוע להלכה אין מברכים על העמדת שופטים ושוטרים ופיקוח על השערים).

פסק ההלכה לשיטת הרמב"ם והשו"ע

להלכה פסק השו"ע (חו"מ סי' רלא סעי' כ) כי בית הדין חייבים להעמיד פיקוח על שערי המחירים של מוצרי הבסיס (מוצרי אוכל וכדו' המוגדרים כסחורה שיש בה כדי חיי נפש) כמו כן פוסק השו"ע כי הרווח המותר במכירת מוצרים אלו עומד על תוספת של שתות .בהמשך דבריו ביאר השו"ע כי חישוב תוספת הרווח של החנווני נעשית באופן של הוספת שתות על מלוא הוצאות החנווני הדרושות לצורך המכירה (הוצאות כלליות בתוספת שתות).

ובסמ"ע (סע"ק לו) ביאר כי לשיטת הרמב"ם הגבלת תוספת הרווח מחוקת לשלושה קטגוריות אשר בכל אחת מהן קיימת תוספת רווח שונה. בצרכי אוכל נפש המרווח המותר עומד על תוספת שתות וכפי שפסק השו"ע. בצרכים שהינם מוגדרים כמכשירי אוכל נפש כגון תבלינים וכדו' המרווח המותר עומד על כפל ממחיר הרכישה של הסוחר, ובשאר המוצרים לא קיימת כל הגבלת מחיר ועניין התמחור נתון כולו לשיקול דעתו של הסוחר על פי נתוני השוק וכדו'.

מתוך הדברים עולה כי על בית הדין לבצע פיקוח מחירים אך הפיקוח מוגבל בדרך כלל למוצרי יסוד או לצרכים המוגדרים כאוכל נפש, לעומת זאת באופן עקרוני ניתן לומר כי בשאר שטחי המסחר לא קיימת הגבלה עקרונית למעט במקרים של הפקעת שערים מיוחדת ( במוצרים ספציפיים כגון ארבעת המינים לפני חג הסוכות וכדו').

עוד פסק השו"ע כי הגבלת המחיר קיימת רק במקרה בו בית הדין אוכף את החלטותיו ואת הפיקוח על המחרים על כלל הסוחרים, אך בסיטואציה בה אין יד בית הדין תקיפה ויש סוחרים אשר מתמחרים את סחורתם שלא על פי ההלכה וקביעות בית הדין, אזי אף לירא ה' מותר לתמחר את סחורתו בהתאם לתנאי השוק ועל פי שיקול דעתו.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה

לתגובות stern1416@gmail.com