שאלה: חברות מסחריות עוסקות בפיתוח פטנטים בתחומים שונים לצורך יצירת יתרון עסקי. האם מותר לחברה מתחרה באמצעות מחקר פרטי או ניתוח טכנולוגי של פיתוח החברה המחרה, לנסות ולהתחקות אחר מאפייני הפיתוח הטכנולוגי וזאת כדי לצמצם את היתרון העסקי של החברה המתחרה או כדי לתת מענה ליכולת הטכנולוגית שאותה חברה הוציאה לשוק ?
תשובה: המשנה במסכת גיטין (נט ע"ב) מביאה את מחלוקת ת"ק ורבי יוסי ביחס לעני העומד בראש עץ הזית וחובט בענפי העץ בכדי שהזיתים ייפלו לקרקע לצורך איסופם מהקרקע. ת"ק סובר כי קיים איסור גזל מפני דרכי שלום לקחת את הזיתים שנשרו מן האילן, ורבי יוסי סובר כי נטילת הזיתים שנשרו היא אסורה משום גזל. מביאור הגמרא בהמשך הסוגיא (גיטין סא ע"א) עולה כי רבי יוסי סובר שנטילת הזיתים שנשרו נאסרה משום גזל מדרבנן וממילא יהיה ניתן לתבוע את נוטל הזיתים בבית הדין, לעומת זאת ת"ק סובר כי אומנם קיים איסור נטילה, אך לאחר נטילת הזיתים לא ניתן לתבוע את הנוטל בבית הדין, וזאת למרות שהוא עבר על איסור דרבנן של גזל מפני דרכי שלום. עוד מבואר בגמרא כי אם העני המנקף את הזיתים אחז בידו את הזיתים, אזי הזיתים שייכים למנקף ואיסופם מהקרקע אסור מדאורייתא מפני איסור גזל, וזאת משום שנעשה קניין בזיתים.
דין הגמרא נפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט הלכות הפקר ונכסי הגר סימן רעג סעיף טז) "עני המנקף (פי' חותך כמו ונשאר בו עוללות כנוקף זית (ישעיה יז, ו), רש"י) בראש האילן ומשיר פירותיה ונפלו לארץ אם באו לידי העני קודם שנפלו לארץ קנאם ואם נטלן אחר אחר שנפלו לארץ מוציאין מידו, אבל אם לא באו לידו מתחלה אין בהם משום גזל להוציאם מיד הנוטל אבל לכתחלה אסור לו ליטלם" (וכן בחו"מ סי' שע סעי' ה ז).
לאור האמור עולה כי באם אדם השקיע מאמצים וטרח כדי להגיע לתוצאת רווח מסוימת, אזי יש איסור לפגוע במאמציו וזאת אף אם הטורח לא ביצע קניין כנדרש, ממילא ניתן להסיק כי לחברה מסחרית יהיה אסור לנסות ולהתחקות אחר פיתוח טכנולוגי של חברה מתחרה, וזאת משום שהוצאת מוצר מתחרה לשוק ייפגע במאמצי החברה המפתחת.
בנוסף לאמור יש לכאורה לאסור את העתקת הטכנולוגיה מטעם נוסף. הגמרא במסכת קידושין (נט ע"א) אומרת שעני המהפך בחררה – עושה פעולות שונות כדי לזכות בחתיכת בצק – ובא אחר והקדימו ונטל את החררה, הרי אותו אדם מוגדר כרשע. הסמ"ע (חו"מ סי' רלו סע"ק א) מבאר כי המשמעות שאותו חוטף מוגדר כרשע, מאפשרת להכריז בבית הכנסת במקום בו הרבים מצויים, כי החוטף עשה דבר שאינו ראוי והוא מוגדר כעושה רשע.
רש"י בסוגיית הגמ' מבאר כי החררה שהסוגיא עוסקת בה היא חררת הפקר הנמצאת ברשות הרבים ולכל אדם קיימת זכות ליטול את החררה, אך מאחר שהחוטף זיהה את ניסיונות העני להגיע אל החררה תוך השקעת מאמצים, היה עליו לתת לעני לזכות בה ולא לבצע מחטף זריז, למרות שהחררה היא הפקר ומותרת לכל. עוד מבאר רש"י כי החוטף מוגדר כרשע משום שבחטיפה הזריזה הוא יורד לחייו של העני שהשקיע מאמצים אשר היו ידועים לחוטף הזריז.
התוס' (קידושין נט ע"א ד"ה עני ) וכן הרא"ש (קידושין פ"ג סי' ב) מקשים על דברי הגמרא מדברי המשנה במס' פאה (פ"ד מ"ג) האומרת שבכדי לקנות את גבעולי התבואה שהושארו על ידי בעל השדה לצורך קיום מצוות פאה, יש צורך ללקוט את התבואה ביד או באמצעות כלי מתאים, אך אם המבקש לזכות בתבואת הפאה, פרש את טליתו על פני התבואה בכדי לכסות שטח לקיטה רחב אשר בלקיטת יד הוא יתקשה ללקטו, או מתוך חשש שמא יקדימו אותו לוקטים אחרים, אזי אין למעשה פרישת הטלית כל משמעות ובית דין מוציאים מיד פורש הטלית את התבואה שהייתה תחת הטלית.
לאור דברי המשנה מקשים התוס' והרא"ש שלכאורה דברי הגמרא בעניין עני המהפך בחררה אינם תואמים לדברי המשנה במסכת פאה, משום שבדין עני המהפך בחררה החוטף מוגדר כרשע ואילו במקרה של פורש טליתו על תבואת הפאה שלכאורה הפורש בהתנהגותו מקביל לחוטף החררה מיד העני, המשנה אינה מגדירה את הפורש כרשע.
לאור הקושיא מבארים התוס' והרא"ש כי במקרה של עני המהפך בחררה מדובר בחררה שאיננה הפקר כפי שפירש רש"י, אלא זו חררה שניתן לקנות כמותה בשוק, ועל כן החטיפה של החררה מוגדרת כמעשה רשעות משום שהחוטף יכול לקנות חררה אחרת, ולא לסכל ביודעין ובכוונה תחילה את מאמציו של העני להשיג את החררה, לעומת זאת במקרה של פרישת הטלית על תבואת הפאה מדובר בסיטואציה שבה התבואה הינה הפקר ומותרת לכל מי שזכאי בלקיטת הפאה, וממילא אין לראות בפרישת הטלית כמעשה רשעות שכן לקיטת הפאה הינה הזדמנות לזכיה מן ההפקר ולא הזדמנות עסקית כפי שעוסקת הסוגיא במסכת קידושין בדין עני המהפך בחררה.
דין עני המהפך בחררה נפסק להלכה בשולחן ערוך (חו"מ סי' רלז סעי' א) ע"פ הבנת התוס' והרא"ש כי במקרה של חפץ הפקר או הזדמנות נדירה אזי אין איסור להזדרז ולהקדים את מי שכבר השקיע מאמצים להשיג את חפץ ההפקר, ואיסור ההקדמה והחלת שם רשע על המקדים, תהיה רק במקרה של סיטואציה בה ניתן להשיג את החפץ או ההזדמנות באופן אחר או במקום אחר.
יש לציין כי אומנם דין הגמרא מנוסח כאילו הוא מתייחס דווקא לעני בממון המנסה להשיג את החררה , אך באופן עקרוני הדין אינו מתייחס רק לעני בממון הנדרש לחררה לצורך מחייתו, אלא כל הנדרש לחפץ או להזדמנות העסקית הרי הוא מוגדר כעני לצורך הדבר שהוא חפץ בו, בהקשר לכך כתב הבית יוסף (חו"מ סי' רלז סע"ק א) כי עשיר המהפך בחררה למרות שיש לו כדי פרנסתו, אין איסור להקדימו, אבל עשיר המשקיע מאמץ לצורך רכישת קרקע, אזי קיים איסור להקדימו משום שקרקעות אינן מצויות כל כך ויש קושי לקנות קרקע שתתאים לצרכיו או לתכניות העסקיות של העשיר. מדברי הבית יוסף עולה כי יש לבחון בכל מקרה לגופו האם שייך בו דין עני המהפך בחררה ביחס לאותו אדם המשקיע מאמצי השגה.
החתם סופר מבאר כי למרות שבאופן עקרוני דין עני המהפך בחררה מתייחס למקרה בו העני משקיע מאמצים להשיג חפץ שניתן לקנותו גם במקום אחר או למקרה בו העני מנסה לממש הזדמנות עסקית שאיננה נדירה וחד פעמית (כפי שפסק השו"ע), אך ישנם מצבים בהם למרות שהשקעת המאמצים הייתה ביחס להשגת חפץ הפקר או הזדמנות עסקית נדירה בכל זאת גם תוס' והרא"ש יסכימו שיש איסור להקדים את משקיע המאמצים למרות שהשקעת המאמץ נעשתה ביחס לחפץ הפקר או הזדמנות נדירה, וזאת כאשר המתאמץ המנסה להשיג את החפץ או את ההזדמנות העסקית הנדירה, השקיע מאמצים משמעותיים ביותר שאינם בהיקף רגיל. החתם סופר בעצמו כתב כי אין לתת שיעור מדוייק ביחס להיקף המאמצים ובכל מקרה לגופו בית הדין יכריע על פי הנסיבות המיוחדות של המקרה.
סיכום: לאור האמור עולה כי מכוח דין עני המנקף זית יש איסור להפריע למאמציו של אדם לייצר רווחים ועל כן לכאורה יהיה אסור לנסות ולהתחקות אחר טכנולוגיה חדשנית שחברה מתחרה פיתחה, בנוסף גם דין עני המהפך בחררה בסיטואציה שבה הושקעה טרחה רבה (ע"פ החת"ס) אוסר על תחרות וכנראה גם התחקות אחר פיתוח טכנולוגי של חברה מתחרה.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה
לרפואת מרדכי רפאל בן חנה
לתגובות sterm1416@gmail.com