הגמרא במסכת שבת (כב ע"א) מביאה את דברי רבי שמעון שמתיר לגרור מיטה או ספסל על גבי הקרקע וזאת למרות שפעולת הגרירה יכולה להוביל לאיסור חורש באמצעות עשיית חריץ בקרקע. למרות קיומו של חשש עשיית מלאכת שבת, גרירת המיטה מותרת משום שהגורר אינו מתכוון לבצע חרישה בקרקע, אלא רק להעביר את המיטה ממקום למקום(דבר שאינו מתכוון, מותר). רבי יהודה (ביצה כג ע"ב) חולק על רבי שמעון וסובר שעשיית פעולה העלולה להוביל לביצוע מלאכת שבת, יש בה איסור ולכן מותר לגרור את המיטה על גבי כלים, אך לא באופן שעשוי ליצור חריץ בקרקע.
נחלקו הראשונים מהי סברת רבי שמעון להתיר ביצוע פעולה שיש בה חשש חילול שבת , הריטב"א (יומא לד ע"ב) מבאר כי מאחר שביחס לאיסורי שבת, מלאכת מחשבת אסרה תורה, אזי במקרה שאין עושה הפעולה מתכוון לעשיית מלאכה, יש להתיר את הפעולה משום שחסר תנאי המחשבה שבמלאכה, שהרי הגורר מתכוון רק להעביר את המיטה ממקום למקום, והוא אינו מתכוון לחרוש את הקרקע. תוספות (שבת עה ע"א) סוברים כי טעמו של רבי שמעון אינו נובע מחוסר מחשבה וכוונה לבצע את מלאכת שבת האסורה, אך התוס' אינם מסבירים מהו כן טעמו של רבי שמעון.
החזון איש (או"ח סימן נ סע"ק א) מבאר על פי שיטת הערוך, כי אי התקיימות מחשבה לביצוע מלאכת שבת, גורמת לניתוק הזיקה שבין המלאכה למי שביצע אותה, וממילא מתייחסים למלאכה כאילו היא התבצעה מאילה. לאור זאת גרירת המיטה מבלי להתכוון לעשיית חריץ, גורמת לאי התייחסות מעשה החרישה לאדם שגרר את המיטה, ולכן אין כל איסור בגרירת המיטה.
אומנם רבי שמעון מתיר עשיית פעולה שעשויה להוביל לביצוע מלאכה אסורה כמבואר לעיל, אך היתר זה מצטמצם רק לסיטואציות בהן אין וודאות להתקיימות המלאכה האסורה, אבל במצבים שבהם ברור (פסיק רישיה) כי המלאכה האסורה תתקיים, אזי אי הכוונה או אי המחשבה לעשיית המלאכה האסורה, אינם מתירים את ביצוע הפעולה המותרת ( שבת קלג ע"א).
הראשונים נחלקו מה הדין בתרחיש שבו הפעולה המותרת, תגרור בוודאות את התקיימותה של מלאכה האסורה בשבת, אבל תוצאת המלאכה האסורה איננה רצויה לאדם או שהוא אינו חפץ בה, כגון במקרה שגרירת המיטה תגרום בוודאות לחריצת הקרקע, אך הגורר כלל אינו חפץ בתוצאה או שאין לו כל צורך בחריץ שנגרם( פסיק רישיה דלא ניחא ליה).
תוספות (שבת קג ע"א) סוברים שפסיק רישיה דלא ניחא ליה אין בו איסור מדאורייתא, אך יש בו איסור מדרבנן, אבל הרשב"א (כתובות ו ע"א) וכן הערוך סוברים כי במקרה של תוצאה שאיננה רצויה או במקרה של תוצאה שאין בה צורך, אין איסור שבת וממילא מצבים אלו יהיו מותרים מכוח הדין של דבר שאינו מתכוון מותר.
להלכה השולחן ערוך הביא גם את דעת התוספות לאסור פסיק רישיה דלא ניחא ליה (באיסור דאורייתא) וגם את דעת הערוך להתיר, ובהמשך דבריו כתב השולחן ערוך כי העולם נוהגים היתר אך יש לגמגם בדבר. בספר אורחות שבת (פרק ל סע"ק ד) כתב כי לדעת הפוסקים במקרים של איסור דאורייתא, יש לאסור מעשה שבת המוגדר כפסיק רישיה דלא ניחא ליה(ועיין שם בסע"ק ה- ו בעניין מלאכה האסורה מדרבנן)
לאור הדברים נראה להסיק כי ראוי לנתק את מערכת הגלאים לפני שבת, באופן שהנורה האדומה (לד) לא תאיר כשעוברים באזור הגלאי, משום שהלד שבגלאי, נדלק כאשר הגלאי מזהה או מקבל מידע . סיטואציה זו מוגדרת כפסיק רישיה להדלקת הנורה האדומה שבגלאי, שלא ניחא לו לאדם בהדלקתה, משום שהוא אינו חפץ בהדלקה ואין לו כל הנאה ממנה.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כלל הוראת הלכה למעשה
לתגובות stern1416@gmail.com