הגמרא בברכות לג. אומרת כי בתחילה אנשי כנסת הגדולה קבעו שיש להבדיל בין שבת לששת ימי המעשה בתפילת ערבית של מוצאי שבת.
הטעם לקביעת ההבדלה דווקא בתפילה וללא צורך בהבדלה על היין, הוא משום שבתקופת עזרא ובית דינו הייתה עניות גדולה וחכמים לא רצו להכביד בעול כלכלי על הציבור.
לאחר שהציבור העשיר, תיקנו כי ההבדלה תיעשה על היין, אך לאחר מכן כאשר שוב הציבור העני קבעו שוב שההבדלה תיעשה בתפילה.
ומבאר הרשב"א שמאז התקנה השניה שיש להבדיל בתפילה, נקבע לדורות כי יש להבדיל בתפילה(וזאת ללא קשר אם יעשה לאחר מכן הבדלה על הכוס).
בהמשך הסוגיא מובא שרבינא שאל את רבא כיצד נפסקה ההלכה, ועל כך רבא השיב שלהלכה יש להבדיל בתפילה, ולאחר מכן להבדיל על הכוס, בדיוק כפי שמצינו בקידוש שבתחילה מזכיר את קדושת היום בתפילה ולאחר מכן מקדש בביתו.
השו"ע באו"ח סי' רצד' פוסק שאומרים הבדלה בברכת חונן הדעת ולכן אם שכח ולא הזכיר אתה חוננתנו בתפילה אינו צריך לחזור על תפילתו מפני שממילא צריך הוא גם להבדיל על היין.
מדוע כשהיו עניים הבדילו בתפילה אך קידשו על היין
הראשונים נחלקו האם בכניסת שבת יש מצווה מדאורייתא לקדש דווקא על היין. רש"י במס' נזיר ד. וכן הר"ן במס' שבת כג: ועוד ראשונים סוברים כי יש מצווה מדאורייתא לקדש על היין כדאיתא בדרשת הגמ' פסחים קו. "זכור את יום השבת לקדשו" שתהא זוכרהו על היין בכניסתו.
אבל התוס' בפסחים קו. וכן הרמב"ם בהלכ' שבת פ' כט' ה"א והרא"ש בנזיר ד. ועוד ראשונים סוברים שדרשת הגמ' בפסחים היא רק אסמכתא בעלמא ואין חובה מדאורייתא לקדש דווקא על היין.
הצל"ח בברכות לג. ועוד אחרונים מקשים, לכאורה לפי שיטות הראשונים שאין חובה מדאורייתא לקדש דווקא על היין, מדוע כשהציבור היה עני תיקנו הבדלה בתפילה מבלי צורך בהבדלה על הכוס, ואילו בקידוש לא מצינו שחכמים אמרו לקדש בתפילה כדי לחסוך את ההוצאה על היין.
ומתרצים האחרונים שקידוש שונה מהבדלה. קידוש ניתן לעשות גם על הפת, וממילא מאחר שהקידוש נעשה בסמוך לסעודה אזי גם אם אדם הוא עני ואין לו די ממון בכדי לקנות יין יוכל הוא לקדש על הפת, ולכן אין כל סיבה לתקן אמירת קידוש דווקא בתפילה ולא על היין.
אבל הבדלה שאיננה סמוכה לסעודה ולא ניתן להבדיל על הפת, אזי ממילא אם לא יהיה לאדם די הצורך לרכישת יין, הרי הוא כלל לא יוכל להבדיל.
ולכן בהבדלה חכמים חששו לאותם העניים שאין ידם משגת יין ותיקנו הבדלה בתפילה לעומת קידוש שבו גם לאלו העניים שאין להם יין יש פתרון אחר של קידוש על הפת.
ההבדל שבין ההבדלה שבתפילה לזו שעל הכוס
מאחר שרבא השיב לרבינא כי להלכה יש להבדיל פעמיים גם בתפילה באמירת אתה חוננתנו וגם באמירת הבדלה על הכוס, יש לברר מהו הטעם להבדלה הלכאורה כפולה ולשם מה נתקנה.
ונראה לבאר על פי דברי הגר"ח בסטנסיל סי' ב' וכן על פי דברי הדבר שמואל בפסחים קה:.
השו"ע באו"ח סי' קח' סעי' א' פוסק להלכה כי השוכח להתפלל תפילה אחת, הרי הוא משלים ומתפלל פעמיים את תפילת השמונה עשרה הבאה.
עוד נפסק להלכה(שו"ע או"ח קח' סעי' ב') כי את תפילת השמונה עשרה הראשונה מתפללים לשם תפילת החובה שהאדם מחוייב בה כעת, ואילו תפילת השמונה עשרה השניה עולה לתשלומין עבור התפילה ששכח והחסיר.
לאור זאת השוכח להתפלל ערבית של מוצאי שבת הרי הוא צריך להשלים ולהתפלל למחרת בשחרית פעמיים. עוד עולה ברור מתוך ההלכה, שתפילת השמונה עשרה הראשונה עולה לשם תפילת חובה של שחרית, ואילו תפילת השמונה עשרה השניה עולה לשם תפילת ערבית של מוצאי שבת ששכח והחסיר.
נחלקו האחרונים באיזו תפילת שמונה עשרה יש להזכיר ולומר את התוספת של אתה חוננתנו. המגן אברהם באו"ח סי' רצד' סובר כי יש לאומרה בתפילה השניה ואילו הרעק"א סובר כי יש לאומרה בתפילה הראשונה.
ומבאר הגר"ח בסטנסיל סי' ב' שהמגן אברהם והרעק"א נחלקו באיזו תפילה יש לומר את התוספת של אתה חוננתנו, מפני שכנראה הם נחלקים מהו טעם ההבדלה שבתפילה.
המגן אברהם כנראה סובר שאמירת אתה חוננתנו היא לא רק אמירת הבדלה בעלמא, אלא היא ממש חלק מברכות התפילה של מוצאי שבת,(בהמשך תתבאר הסברא בהרחבה) וממילא אך פשוט הוא כי יש להזכירה בתפילה השניה שהיא באה במקום תפילת ערבית החסרה.
אבל הרעק"א כנראה סובר שתפילת אתה חוננתנו היא אמירת דברי הבדלה שמפרידים ומבדילים בין שבת לימות החול, ולכן יש לומר את תפילת אתה חוננתנו בתפילת החול הראשונה שהוא מתפלל.
ולכן בדרך כלל תפילת החול הראשונה היא ערבית של מוצאי שבת, אבל במקרה ששכח ולא התפלל ערבית במוצ"ש, אזי תפילת החול הראשונה שלאחר השבת היא תפילת שחרית של יום א',
וממילא יש להזכיר בשמונה עשרה הראשון של שחרית את תפילת אתה חוננתנו(כי זוהי תפילת החול הראשונה), ורק לאחר מכן יש להתפלל את תפילת שמונה עשרה השניה שהיא תשלומין לתפילת הערבית שהחסיר(כדין כל השוכח להתפלל).
מתוך דברי הגר"ח בהסבר שיטת המגן אברהם מצינו סברא וטעם, כי אמירת אתה חוננתנו היא ממש חלק מברכות התפילה ולכן יש להזכיר את הבדלת אתה חוננתנו בתפילה.
מעין סברת הגר"ח מצינו גם בדבר שמואל בפסחים קה:.
הדבר שמואל התקשה שלכאורה ההבדלה הכפולה שבתפילה ולאחר מכן על היין, יוצרת קושי בהבנת גדר ההבדלה שבתפילה.
דהרי נפסק להלכה(עי' משנה"ב סי' רצד' סע"ק א') שאם הבדיל על היין לפני שהתפלל תפילת ערבית בכל זאת יש לו לומר אתה חוננתנו בתפילת ערבית ומקשה הדבר שמואל שלכאורה ההזכרה בתפילה היא מיותרת מפני שכבר הבדיל על היין לפני התפילה.
ומתרץ הדבר שמואל שלאמירת אתה חוננתנו בתפילה יש שני תפקידים שונים. התפקיד הראשון הוא להתיר בעשיית מלאכה וכפי שמצינו בשו"ע או"ח סי' רצט' שלאחר תפילת ערבית שהזכיר בה אתה חוננתנו הרי הוא מותר במלאכה מפני שאמר דבר הבדלה בין הקודש ובין החול.
אבל אמירת אתה חוננתנו משמשת גם כהזכרה בתפילה. וכמו שמצינו הזכרת יעלה ויבוא בראש חודש או הזכרה מיוחדת לשבת ויום טוב, כך גם במוצאי שבת בכדי ללוות את השבת הקדושה יש להזכיר את המאורע של יציאת השבת ולכן אומרים אתה חוננתנו בתפילת ערבית.
על פי הבנה זו מיישב הדבר שמואל כי גם מי שהבדיל על היין לפני התפילה בכל זאת אומר הוא בתפילתו אתה חוננתנו מפני שלאמירה זו יש גם תפקיד נוסף של הזכרת המאורע.
כדוגמא להבנת הסברא ניתן להציג את אמירת ההלל מול אמירת יעלה ויבוא, דהרי ברור הוא כי גם מי שאמר הלל יש לו לומר יעלה ויבוא בתפילה וכן להיפך.
והטעם הוא פשוט וברור כי הרי הזכרת יעלה ויבוא היא עניין לתפילה בכדי להזכיר את מאורע היום שהוא ראש חודש, בדומה לכך יש להזכיר בתפילה גם את מאורע ההבדלה ויציאת השבת.
מתוך ביאור הדבר שמואל נראה שזוהי גם כוונת דברי הגר"ח בביאור סברת המגן אברהם, דיש לומר אתה חוננתנו דווקא בתפילת שחרית השניה מפני שהיא תפילת התשלומין לערבית של מוצאי שבת שבה האדם התחייב להזכיר את המאורע של יציאת השבת.
וממילא מתוך הדברים עולה( כי לפחות לפי חלק מן השיטות וייתכן שאף לכו"ע) ניתן לומר שתפילת אתה חוננתנו משמשת כהזכרת המאורע של יציאת השבת (וזאת בנוסף לכך שהיא מתירה במלאכה) כפי שיש להזכיר ראש חודש או חג ביעלה ויבוא וכדו'.
השיעור לרפואת מרן הגאון רבי חיים עובדיה יוסף בן גורג'יה