כיכר השבת

אתם עסוקים והילד דורש צומי? יש פתרון

בכל פעם שאתם פוצחים בשיחה עם מאן דהוא, בן החמש מתפרץ וקוטע אתכם, גם אם היה עסוק בענייניו עד כה. למה זה קורה ואיך גורמים לו לתת לכם כמה דקות של שקט? (משפחה)

| כיכר השבת |
אתם עסוקים והילד דורש צומי? זה מה שתעשו
(צילום: shutterstock)

האם שמתם לב שבכל פעם שאתם פוצחים בשיחה עם מאן דהוא - בין אם מדובר במורה, הורה אחר או סתם מישהו בצד השני של הטלפון - דווקא אז, ילדיכם חייבים להפריע לכם?

למה זה קורה? בתור התחלה, התחושה שתשומת הלב שלכם הוסטה מהם, עלולה להפחיד את הצאצאים שלכם. היא עשויה אפילו לעורר אותם ממש לפעול, על מנת להרגיש שרואים אותם. אולי הם יצעקו, ינסו לעשות דברים מסוכנים אוו יתקוטטו עם אחיהם.

הדבר החשוב ביותר שאתם יכולים לעשות במצבים אלה הוא לווסת אותם ואת עצמכם. זכרו: אף על פי שהאינסטינקט שלכם הוא פשוט לכבות את האש באופן מיידי, חשוב שתזכרו שההפרעה של ילדיכם היא אינה מקרה חירום. הסופרת וגורו ההורות, ג'נט לנסברי, כותבת בספרה: "אתם לא פוגעים בילדיכם בכך שאתם לא מגיבים לכל פעם שהם אומרים, 'אבא', או ממהרים לטמון את הראש בטלפונים שלכם כי הוא צועק עליכם".

למעשה, הצבת גבולות בסיטואציות כאלו היא בריאה. אז איך עושים זאת באהבה?

אל תכעסו

ראשית, דעו שיורשי העצר שלכם לא מפריעים לכם כדי להיות גסי רוח והבינו שלא כל דבר נחשב ל"הפרעה" (אי ציות, חוסר כבוד, התנהגות אנטי חברתית). היפטרו מהתפיסות השגויות האלה, כדי שתוכלו להגיב מתוך מטרה של חיבור ולא רק תיקון.

לילדים צעירים יש הרבה אגו. הם אינם מבינים באופן אוטומטי כיצד ההפרעה נראית מנקודת מבטו של אדם אחר. הם לא נולדים עם כישורים חברתיים או עם הידע כיצד לקרוא סימנים.

ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, למשל, נוטים להפריע מכיוון שהם מועדים לאימפולסיביות ולעתים קרובות 'מפוצצים' דברים מבלי לתכנן זאת אפילו. ילדים מפחדים באמת ובתמים שהם ישכחו את הדבר החשוב שהם רצו לומר ולכן מנדנדים ללא הרף. אם תשומת הלב שלכם תהיה ממוקדת במקומות זרים, הם יחששו וירגישו פתאום שמקור התמיכה והבטיחות היחיד שלהם אינו נגיש להם, מסיבות שאינן בשליטתם. זה אולי נשמע חסר הגיון, הרי אתם עומדים במרחק של מטר מהם; כמובן שהם בטוחים! אבל זה לא הופך את התחושות שלהם לפחות אמיתיות.

אז למרות שהפרעה חוזרת ונשנית יכולה להיות מתסכלת, ילדים ראויים לאמפתיה, לא לכעס.

אמרו, "אני רואה אותך"

הנה הדרכים לניהול ההפרעה הבאה שלכם:

התכוננו: צפו מראש מצב שבו תצטרכו להתמקד במבוגרים אחרים: מפגש משפחתי, ביקור אצל רופא הילדים, שיחת זום חשובה. לאחר מכן, עבדו עם הקטנים שלכם על תכנון מפורש של מה שתעשו בעת שהקשב שלכם יהיה ממוקד באנשים זרים. "כשאנחנו מדברים עם ילדים על דברים מראש, אנו משיגים חיבור, הבנה ופתרון בעיות מראש", אומרת הפסיכולוגית הקלינית, ד"ר בקי קנדי. "ואז כשיגיע הרגע, במקום שילדיכם יתהו, 'מה קורה לנו?', הם יגידו לעצמם, 'אה, כן... שוחחנו על זה. הכל בסדר'.

אם יש לכם שיחת זום חשובה, ספרו להם על כך שעה לפני ולאחר מכן, כמה דקות לפני. הגדירו להם פעילות עצמאית מעניינת. במידת האפשר, קחו הפסקות קבועות במהלך השיחה כדי לשבח אותם על כך שאינם מפריעים. בסוף, צ'פרו אותו בפרס. חיזוק חיובי זה לא צריך להיות צעצוע או פינוק גדול, אלא זמן של אחד על אחד איתכם.

למה? "הקצאת מספר דקות ביום למשחק עם ילדיכם יכולה לעזור להם לענות על הצורך שלהם בתשומת לב בצורה חיובית יותר", אומרת המטפלת קייטי ליר. "ילדים שמקבלים את זמן האחד על אחד הזה מרגישים הרבה יותר בטוחים בקשר שלהם עם ההורים, מה שיכול להקל על חוסר הסבלנות שיפגינו כשיהיו בנפרד מהם. שיטה זו יכולה לעזור להפחית את ההפרעות בטווח הארוך".

התחברו ברגע: אחת האסטרטגיות האהובות עלינו להתמודדות עם הפרעות בזמן אמת: בקשו מילדיכם להניח את ידם על פרק כף היד שלכם כאשר הם זקוקים לתשומת ליבכם אך אתם עסוקים. אתם תגיבו בהנחת ידכם על ידם, ללא מילים ובכך תעבירו להם את המסר שהם נראים, מוכרים ואהובים - וכי תחזירו אליהם את כל הפוקוס שלכם ברגע שתוכלו.

לאחר מכן, היו שובבים: קנדי ​​מציעה לקחת שנייה כדי להשתטות. שמירה על רוח שטות (באופן החיובי שלה) מפחיתה מתח ומאשררת את הקשר שלכם. "עכשיו תוכלו להציב גבול, כי יש יותר רכות מסביב", אומרת קנדי. "מכיוון שבאמצעות חיבור, הגדלתם את הסבירות לשיתוף פעולה".

ואז החזיקו את אותו גבול: תנו לילדיכם תחושה קונקרטית של מה אתם מצפים מהם ומה הולך לקרות אחר כך, אך המשיכו בשיחתכם עם המבוגר האחר. לפי קנדי, הסברים ברורים וישירים, "עוזרים לילד להרגיש בשליטה, מה שעוזר לו לפעול בשליטה". היו ספציפיים לגבי מה שאתם הולכים לעשות כדי לשמר את הגבול. תוכלו לומר, "אני רואה אותך! אני הולכת לדבר עם גברת קליין עוד כמה דקות בזמן שאתה תמשיך לשחק. ואז, כשאסיים, אבוא לשחק איתך".

אחרון חביב: דגמו את ההתנהגות שאתם רוצים לראות אצל ילדיכם. שימו לב מתי אתם מפריעים להם, לבן הזוג או לאחרים. "הקפידו להגיד 'סליחה' או להתנצל שהפרעתם להם כאשר נחוץ לעשות זאת", אומרת ליר. "כשאתם מבחינים שילדיכם משתמשים בנימוסים, שבחו אותם על כך! ילדים נוטים לחזור על התנהגויות שאנו מקדישים להן הרבה תשומת לב חיובית...".

בהצלחה.

תוכן שאסור לפספס
תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

התגובה נשלחה בהצלחה.
בקרוב התגובה תיבחן ע"י העורכים שלנו, אם תימצא תקינה תפורסם באתר.
התגובה נשלחה בהצלחה.
בקרוב התגובה תיבחן ע"י העורכים שלנו, אם תימצא תקינה תפורסם באתר.
אולי גם יעניין אותך
חינוך ילדים