אחת הדמויות המרכזיות והמרתקות בתנועת החסידות בדור השלישי לבעל שם טוב, הוא רבי מנחם מנדל מוויטבסק, המוכר גם על שם ספרו, "פרי הארץ". הוא נולד בשנת ה'ת"צ (1730) בוויטבסק שברוסיה הלבנה. אביו, משה, היה ממקורבי הבעש"ט. רבי מנחם מנדל היה מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש.
אישיותו התאפיינה בצניעות רבה. הוא נהג לחתום על איגרותיו בתואר "השפל באמת". גם על מצבתו לא הסכים שיכתבו דברי הלל ושבח, אלא רק את שמו. רבי מנחם מנדל פעל רבות להפצת החסידות בשליחות רבו המגיד, ברוסיה הלבנה ובליטא. לאחר פטירת המגיד, הוא הוכתר למנהיג החסידים ברוסיה הלבנה על פי צוואת המגיד.
אחת מפעילותיו הנודעות הייתה עלייתו לארץ ישראל בשנת ה'תקל"ז (1777), בראש קבוצה של כשלוש מאות איש. הוא ראה צורך באיחוד הקהילות בעם ישראל, בין ספרדים לאשכנזים, ואף השיא את בנו לבתו של הרב אבולעפיה מטבריה.
תחילה התיישב בפקיעין, אחר כך עבר לצפת, ולבסוף, בשל רדיפות, התיישב בטבריה. בטבריה ייסד את היישוב החסידי. הוא כילה את כל כספו על יישוב ארץ ישראל והחזקת עדתו. היה בין מקימי קופת מעות ארץ הקודש שדאגה להעביר כספים עבור היישוב החסידי בארץ.
רבי מנחם מנדל מוויטבסק חיבר מספר ספרים. הידוע ביניהם הוא "פרי הארץ". בספר זה פירושים על חמשה חומשי תורה על דרך החסידות, ובסופו נכללים מכתבים ששלח לחסידיו באירופה. מכתבים אלו כללו דברי שבח וחיזוק על חידוש ההתיישבות בארץ ישראל ובטבריה, בקשות לעזרה כלכלית, והוראות לחסידיו שנותרו בחו"ל.
רבי מנחם מנדל מוויטבסק נפטר עני מרוד בא' באייר ה'תקמ"ח (1788) בטבריה. הוא נקבר בבית העלמין הישן בטבריה, בחלקת תלמידי הבעש"ט.
רבי מנחם מנדל מווטבסק זצ"ל - עובדות והנהגות
1.
פעם עלה א' על הר ותקע בשופר, ואמרו שמשיח הגיע. כששמע זה הרה"ק רמ"מ מוויטבסק, ניגש לחלון והריח באפו, ואמר שאין זו הגאולה. ואמרו ע"ז, למה היה צריך לגשת להחלון, הרי יכל להריח מחדרו? אלא שבחדרו הק' תמיד היה שם הריח של משיח, ורצה לראות האם אכן גם בהעולם זה כבר נמשך.
2.
הצדיק הקדוש מרבי מענדעלע מווויטבסק זיע״א היה רגיל לחתום על מכתביו בענווה: "השפל באמת" וכדומה. פעם אחת, מישהו אחר עשה כמותו וחתם גם הוא "השפל באמת". כשראה זאת הצדיק הקדוש מרוז'ין זיע״א, אמר: "כן, כן — רבי מענדעלע מווויטבסק השפל באמת אבל אתה — אתה באמת שפל..."
3.
הצדיק הקדוש מרבי מענדעלע מווויטבסק זיע״א היה רגיל לחתום על מכתביו בענווה: "השפל באמת" וכדומה. פעם אחת, מישהו אחר עשה כמותו וחתם גם הוא "השפל באמת". כשראה זאת הצדיק הקדוש מרוז'ין זיע״א, אמר: "כן, כן — רבי מענדעלע מווויטבסק השפל באמת. אבל אתה — אתה באמת שפל..."
רבי מענדעלע מווויטבסק נשלח לעיר רייסין, ושם שהה כשנתיים. כאשר שב משם, רץ מיד הרבי מבארדיטשוב זצ״ל אל רבו הגדול, המגיד ממעזריטש, מלא שמחה, ואמר: "מזל טוב! תלמידו המובהק של כבודו הגיע!"
לאחר מכן נכנס רבי מענדעלע אל המגיד הגדול, והמגיד שאל אותו: "ומה עשית ברייסין?"
ענה רבי מענדעלע: "מצאתי שם לבבות שלמים אך קאפוטות קרועות (כלומר, אנשים עם לב טוב אך עניים), והחלפתי ביניהם — עשיתי להם קאפוטות שלמות ולבבות קרועים: השפעתי עליהם פרנסה והשפעתי עליהם כוח של תשובה."
שאל אותו המגיד: "ומה אתה עושה עכשיו?"
ענה רבי מענדעלע: "היו מקומות שאמרו עליי שאני צדיק שאין עוד כמוני, היו מקומות שאמרו שאני חכם שאין חכם כמוני, והיו מקומות שאמרו שאני למדן שאין למדן כמוני — אבל אני, בכל מקום שהלכתי, ידעתי מי אני באמת."
אמר לו המגיד הגדול: "צודק אתה, בני — מה שאנשים אומרים זה דבר אחד, העיקר זה מה שאתה יודע."