במשנה ברורה (סימן תפ"ט ס"ג )נ אמר שנשים ועבדים פטורים ממצוה זו, משום שהיא מצות עשה שהזמן גרמא.
וידועים דברי הרמב"ן (קידושין דף ל"ד) שמנה את מצות ספירת העומר כמצוה שאין הזמן גרמא, וכבר עמדו בזה רבים מהפוסקים.
ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' ה' כתב שהוא טעות סופר: או שהיה כתוב "מת"ע" (מתנות עניים) ונפל טעות ונדפס "ספיה"ע", או שהיה כתוב "סה"ע" (סדר העבודה) שנשים חייבות בו בקרבנות, והמדפיס טעה וחשב שהוא ספירת העומר.
בשו"ת אבני נזר סי' שפ"ד תירץ, שספירת העומר תלויה במחרת השבת – שהוא יום טוב ראשון של פסח – ונשים הרי חייבות במצות פסח, מצה ומרור, ולפיכך גם ספירת העומר בכלל חיובן.
ובשו"ת קנין תורה ח"ה סי' מ"ד ביאר שספירת העומר תלויה בהבאת העומר, וכל דבר שתלוי גם בזמן וגם במעשה אחר – נשים חייבות בו, כדברי התוס' במגילה כ' ע"ב לעניין ביכורים.
בספר אמרי שפר (עה"ת, בראשית מט מח) מבן מהר"ם חלאווה בשם אביו, בביאור דברי הרמב"ן, שנשים חייבות בספירת העומר, כיון שאין הזמן גורם אלא המעשה – דהיינו הקרבת הקרבן – ואף שהקרבן תלוי בזמן, מכל מקום הספירה אינה תלויה בזמן אלא במעשה ההקרבה.
וכתב המגן אברהם: "ומיהו כבר שויא עליהו חובה", כלומר שנשים קיבלו עליהן מצוה זו כחובה. אולם כמדומה שבמדינותינו לא נהגו נשים לספור, משום שבודאי יטעו ביום אחד וכיוצא בזה.
וכבר תמהו רבים על דברי המגן אברהם, שלא מצינו בשום מקום שנשים קיבלו על עצמן מצוה זו כחובה; ואדרבה, על פי הזוהר הקדוש (פרשת אמור דף צ"ז ע"ב: "ואינון נ' יומין דדכיו, יומין דעלמא דדכורא, לא אימסר חושבנא דא אלא לאעלא וכו', ובגין דאלין יומין לגברי בלחודייהו" וכו') ובכתבי האר"י ז"ל – אין לנשים לספור ספירת העומר.
אמנם יש שנהגו (כן נהגו הנשים בבית הגרי״י קניבסקי זצ״ל,(בפשטות כדברי המגן אברהם, שנשים קיבלו על עצמן לספור, ואפילו בברכה; ולדעתם צריכים הבעלים להזכיר לנשותיהם שלא ישכחו לספור.