הצדיק רבי משה מקוברין (פאלייר) זצ"ל האדמו"ר הראשון מקוברין, נולד בפיֶיסק שליד קוברין בשנת תקמ"ד. בתחילה אצל הרב משה משרשוב, ובהמשך דבק ברבי מרדכי מלעכוויטש. מסופר שבעקבות דבקותו העצומה ברבו, גירשו חותנו מביתו. רבו, רבי מרדכי מלעכוויטש, העיד עליו שבכל יום הוא מגלה דרך חדשה בעניין "בכל דרכיך דעהו".
כמו רבותיו, המשיך רבי משה מקוברין את דרכה של חסידות קרלין, שהדגישה את חשיבות התפילה בהתלהבות. הוא גם תמך בעלייה לארץ ישראל, וחסידיו הקימו בית מדרש בטבריה.
שנה אחת בפורים בשעת הטיש. האדמו"ר הקדוש מלכוביטש, הכריז: "כל הפושט יד נותנים לו" – וכל אחד יכול לבקש בקשה. התלמידים והחסידים ביקשו בקשות שונות: יראת שמים, התמדה בלימוד תורה, כל אחד לפי צרכיו. הרבי מלכוביטש שאל את רבי משה מקוברין מדוע הוא אינו מבקש כלום. רבי משה השיב בפשטות: "איני מבקש דבר, כי אני חפץ רק במה שאזכה לו על ידי יגיעתי ועבודתי".
עוד מספרים כי פעם אחת, חסידו, רבי משה מידנער, הלך ברגל בדרכו. עגלון עבר שם והפציר בו לעלות לכרכרתו.רבי משה מידנער שאל את העגלון מדוע התעקש כל כך. העגלון ענה ששמע מרבי משה מקוברין הקדוש, שאם יהודי אינו עושה חסד באותו היום עם יהודי אחר – אותו יום אינו נחשב לו כיום חיים.
רבי משה מידנער אמר לו בתגובה: "באמירת דברי תורתו של הרבי הקדוש כבר עשית עמי חסד אמיתי – אפילו יותר ממה שהבאת אותי בכרכרתך".
רבי משה הדגיש גם בקרב חסידיו "שכל חבורה בישראל יש להם שער בשמים והשער שלנו הוא אמונה ושפלות". רבי משה מקוברין נפטר בכ"ט בניסן תרי"ח בגיל 74. על אוהל קברו נכתב שמי שיפריז בשבחו - "אקום ואטור בו בזה ובבא, אבל מותר לכל אחד להגיד עלי שהייתי אוהב ישראל".