

בא' בחשוון ה'ש"ג (11 באוקטובר 1542) בצפת המקובל הגדול רבי חיים ויטאל שמו 'ויטאל', ניתן לו כתרגום של שמו העברי 'חיים'.
בצעירותו, התחנך רבי חיים ויטאל בבית מדרשו של רבי משה אלשיך. בהמשך, פנה ללימוד קבלה בבית מדרשו של רבי משה קורדובירו, (הרמ"ק) שהיה מגדולי המקובלים בדורו.
תקופת לימודו אצל האר"י הייתה קצרה, שכן גם האר"י נפטר זמן קצר לאחר מכן. עם זאת, בתקופה קצרה זו הפך רבי חיים ויטאל לתלמידו המובהק והעיקרי של האר"י. האר"י אף אמר לו כי תכלית ירידתו לעולם היא ללמדו קבלה. הוא היה בין תלמידיו החשובים ביותר, ושימש כמבאר דברי רבו לתלמידים אחרים. כמו כן, הוא רשם בכתב את שיעורי רבו.
לאחר פטירת האר"י, ראה רבי חיים ויטאל את עצמו כיורשו וממשיך דרכו. שבעה מתלמידי האר"י קיבלו את מרותו ומסרו לו את כל מה שכתבו בשם האר"י. בתקופה זו, השקיע את שאר ימיו בסידור דברי האר"י על פי הכתבים שהיו בידיו, הן מרשימותיו מרשימות תלמידים אחרים. כתבים אלו הפכו בהמשך למקור המרכזי והחשוב ביותר להבנת קבלת האר"י.
רבי חיים ויטאל הותיר אחריו מורשת כתובה עצומה, שחלקה פורסם על ידו וחלקה נערך מכתביו לאחר מותו. חיבורו המרכזי, "עץ חיים", נחשב לאחד החיבורים היסודיים בקבלת האר"י.
כלבים שחורים מול כוחות הקודשה
מעשה נפלא ונורא מביא החיד"א בספר מסעותיו, מתקופת רבנו האריז"ל ותלמידו הקדוש רבי חיים ויטאל זיע"א: בזמן ההוא, בדמשק, היה מקום טמא ומסוכן בשם בית רימון, שמי שעבר בו היה נכנס בו רוח שטות ורבים הוכרחו להמיר דתם רחמנא ליצלן. גם את המתים שלקחו דרך המקום חטפה הקליפה בעזות.
האריז"ל, שקיבל גילוי מן השמים, שלח את מהרח"ו לדמשק לתקן את המקום. שם התקבל בכבוד גדול וביקש מהם לקרוא לו כאשר ייפטר מישהו. ואכן, כאשר מת אחד מאנשי העיר, יצא מהרח"ו עם הארון אל בית רימון. כשהגיעו לשם, לפתע הארון קל משקל, ומובילי הארון צעקו באימה.
מהרח"ו ציווה עליהם לעמוד ושלחם להתפזר בארבע רוחות השמים. לפתע הופיעו כלבים שחורים ואיומים שתקפו אותם, ובאורח פלא מצא כל אחד מהם רבע מגוף המת שנחתך ביד הקליפה. הם אספו את חלקי הגוף לארון, ומהרח"ו אמר קדיש והמשיך עימם עד הקבר. מאז – בטלה הקליפה בבית רימון.
וכתב הגה"ק רבי חיים פאלאג'י בספר "צוואה מחיים" (דף ע) שמהרח"ו ציוה שיקברו אותו אחרי פטירתו בבית החיים הישן מול מקום משכן טומאת בית רמון, ועל ידי זה לא תוכל כוח הקליפה אשר שם להתעורר עוד, וסוד קבורת מהרח"ו בעיר דמשק היא על דרך קבורת משה רבנו שנקבר מול בית פעור את כוח הקליפה.
רבי חיים ויטאל הלך לעולמו בל' בניסן ה'ש"ף (23 באפריל 1620). הוא נקבר בבית קברות קטן בדמשק, סמוך לבית הקברות היהודי.