קולן של סופרים | הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל - ספר 'אסף המזכיר'

אנו נמצאים בתוך ימי השבעה לפטירתו של הגאון רבי מאיר ניסים מאזוז זצ"ל, זמן אשר מן הראוי לעלות על נס את מפעלו הגדול של הרב.

חיבוריו

הרב הותיר אחריו לברכה חיבורים רבים בעניינים שונים בניהם:

• שו"ת בית נאמן - שאלות ותשובות בהלכה (שלשה כרכים)
• חומש בית נאמן - חידושים על החומשים בראשית, שמות וויקרא ומפרשיהם, כולל בירורי נוסחאות בתרגום אונקלוס, וקונטרס טעמי המקרא (חמישה כרכים)
• שו"ת מקור נאמן - כאלף שאלות ותשובות קצרות בכל כרך, בהלכה, בהשקפה ובנושאים נוספים (שלושה כרכים)
• ארים נסי - ספר חידושים (בעקבות הנלמד בישיבת כיסא רחמים). על מסכת יבמות כולל מבוא רחב על אופן ההגהות הנכון וחוברת תיקונים הגהות והוספות. על מסכת גיטין, כולל מבוא רחב על דרכם של רש"י והרמב"ם, ועל מסכתות ברכות, בבא מציעא, פסחים וכתובות, קידושין (שבעה כרכים)
• לא תשיך - על פרק "איזהו נשך" (בבא מציעא)
• אמת קנה - חידושים על תהילים
• אסף המזכיר - קונטרס ובו כ-1,000 מערכות וכללים בגמרא ובפוסקים לפי סדר אלף בית
• קובץ מאמרים - מאמרי השקפה ומוסר (שני כרכים)
• ה' נסי - חלק א על הגדה של פסח, חלק ב על הלכות וענייני חג הפסח
• סנסן ליאיר - על ענייני פורים
• סלת נקיה - על קידוש החודש
• דרכי העיון (מאמרים בשיטת הלימוד) - על שיטת העיון הספרדית, וכן קונטרס דרכי הלימוד הורחב בשנת התשפג.
• לאוקמי גרסא - הגהות והערות על סדר התפילה
• הגהות והערות על תרגום אונקלוס לתורה המכונות גם הם "לאוקמי גרסה"
• שואל ומשיב - שאלות ותשובות שנועדו ללמד את דרך כתיבת השו"ת. פורסם כמדור בירחון "אור תורה".
• שרשים ומסורת ביהדות תוניסיה
• מגדולי ישראל - אסופת מאמרים בתולדות גדולי ישראל ושיטתם בהלכה ובלימוד, מהראשונים ועד אחרוני זמננו, ה'תשע"ו-ה'תשע"ח (ארבעה כרכים)
• כסא המלך - חידושים על הרמב"ם, כולל "אגרת המוסר" לרמב"ם
• ספר דרשות לפי סדר הפרשות - ספר דרשות ייחודי המשלב בתוכו חידושים ביאורים וגימטריאות בלול בכל חלקי התורה

כל אלו ועוד חיבורים רבים נוספים, חלקם ראו אור בצורות שונות כדוגמת סדרת מאמרים או תשובות בירחונים ובפרסומים שונים (בניהם הירחון הוותיק והנודע 'אור תורה') וחלקם עודם בכתובים. רבים מהספרים זכו לההדרה בשנים האחרונות ויצאו מחדש ואף במהדורות מורחבות. כמו כן ההדיר הרב ספרי קדמונים רבים כשהוא טורח על כך רבות ומביא לפני תלמידי החכמים דבר הראוי לעלות על שולחן מלכים.

על הספר

את ספרו 'אסף המזכיר' החל הרב לחבר ביום כ"א טבת התשל"ג, שנתיים לאחר פטירת אביו הגאון הרב מצליח מאזוז זצ"ל והמשיך בכתבותו כארבעים שנה. רבינו החל מאז לאסוף מערכות בעניינים שונים על סדר א"ב "למען אמצא בקלות כל ענין מסויים". כמו כן כלל הרב בחיבור "חידות רבות לבקיאות ולחידוד השכל שראיתי ושמעתי ושחידשתי". כאשר הלך בזה בדרכו של רבינו יוסף חיים זצ"ל בחיבורו 'אמרי בינה'.

לחיבור קרא הרב 'אסף המזכיר' או 'קונטרס המערכות'. את השם לחיבור נתן הרב לפי 'כי אסף בגימטריא נאמ"ן (נאום מאיר ניסים)...ו'מזכיר' לשון זכרונות, כי כולל הרבה רשימות וזכרונות. ומאידך קראתי לו עוד 'קונטרס המערכות כי הוא ערוך בסדר א"ב".

מתורתו

אוירא דארץ ישראל מחכים

מקור המימרא הוא מהגמרא (ב"ב קנ"ח ב) ועל כך כותב הרב שבזה יש לפרש הכתוב בתהילים (מב ה) 'אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדד"ם עד בית אלהים', כלומר הגעגוע והצמא של נפשי הוא לאויר דארעא דישראל מחכים (ר"ת אדד"ם).

אורך ורוחב

כיצד יודעים מהוא הנקרא 'רוחב'? כותב הרב כי הצד הארוך נקרא בכל מקום אורך וצד הקצר נקרא רוחב. כ"כ הכה"ח בשם המחצית השקל (א"ח סי' ח' אות טו) והוסיף הרב שכך גם נמצא ברש"י במלכים א' (ו ג) בד"ה אורכו.

בתי כנסיות ובתי מדרשות

מביא הרב שיש מקשים למה אומרים כנסיות ומדרשות גם כן בלשון רבים ולא סגי לומר בתי כנסת ובתי מדרש? וכתשובה לכך כותב כי ישנם מקומות רבים במקרא שהלשון היא כך, כמו גבי בית כלא שבלשון רבים נקרא 'בתי כלאים החבאו' (ישעיה מב כב) וכן מצינו 'שרי אלפים ושרי מאות' ולא 'שרי אלף ושרי מאה'. והוסיף על כך שזוהי גם כן מטבע שטבעו חכמים בברכות שהרי מברכים 'בורא מיני מזונות' ולא 'בורא מיני מזון', ואומרים תלמידי חכמים ולא תלמידי חכם. ואף הרמב"ם לשונו כך שכתב שני ספרי תורות (פי"ב מהל' תפילה הכ"ג).

הויות דאביי ורבא

לשון הויות פירושה שבירה וקושיא, כמו בפסוק 'ושנתו נהייתה עליו' (דניאל ב א) וכן 'נהייתי נחליתי' (שם ח כז) וכן מצינו ו'והוינן בה' שפירושה כמו ופרכינן עליה.

ה' יקום דמו

כותב הרב שלשון זו שייכת גם במי שנרצח על ידי בני עוולה מעמינו ישראל ל"ע, וראיה לכך היא מה שאמר דוד לשאול כששאול רדפו 'יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי יְהוָה מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה־בָּךְ'.

הצטטנות-תרופה בדוקה

אף רפואות בדוקות אסף הרב בספרו. על אדם שהצטנן כתב שסגולה נפלאה להצטננות היא לבשל תפוחי אדמה ולאוכלם בעודם חמים קצת עם פלפל שחור. וסימן לדבר הוא כי שפעת בהיפוך (תעפש) הוא ראשי תיבות תפודים עם פלפל שחור.

חידוש

כותב הרב שחכם שחידש דבר מדעתו ולאחר מכן מצא שכבר קדמו גברא רבה אחר בספרו, אין צריך להזכיר את מי שכבר קדמו, וציין לשדה חמד שכך העלה בספרו (כללים, פאת השדה, מערכת אלף אות קמג). והוסיף הרב שבשנת התשכ"ג (זכרונו של הרב לתאריכים ופרטים היה לפלא) תלמידיו בחו"ל חידשו חידושים ומצאו להם לאחר מכן בספרים ולא רצו להוסיף ושו"ר (ושוב ראיתי) כמקובל כדי לא למלא ספריהם בכך, ודרך צחות אמר להם הרב שקיימו הפסוק 'ברצונם עקרו שו"ר' (בראשית מט ו).

ייסורין

הרב הביא מדברי ספר יחידי סגולה בשם הרי"מ חרל"פ זצ"ל שכאשר כבדו עליו הייסורין רח"ל היה נושא עיניו למרום וקורא "יסור יסרני...ולמות לא נתנני" כשכוונתו שלפעמים אי-המוות הוא חלק מהיסורים כאשר "למות לא נתנני". והוסיף על כך הרב שכמדומה שכך גם פירש הגר"א באבות (ספ"ד) על המשנה 'ועל כרחך אתה חי'. וחתם הרב ש'בזמן יסוריי הייתי אומר 'ולמות לו נתנני בוי"ו השורוק'. ומי קורא דברים אלו ואין ליבו נשבר על אשר שאף שהיו יסוריו גדולים כפי שמעיד וכידוע, למרות הכל המשיך והרביץ תורה ברבים וחיבר חיבורים רבים ללא לאות.

לא יגהק ולא יפהק

על הדין שהביא השו"ע שאין לגהק ולפהק בשעת התפילה (א"ח סי' צז ס' א) כותב הרב שיש לומר בדרך צחות שאין להרבות בתארי כבוד שלא במקומן, וזהו ולא יגה"ק, לא יאמר הגה"ק על כל אדם. 'כי מריבוי התוארים נתמעטו המתוארים כנודע'.

נר ה' נשמת אדם

כותב הרב שבא הפסוק ליישב תמיהת רבים, שהרי כיצד יתכן שיהיה האדם בעל נשמה שהיא 'חלק אלוה ממעל', ואיך יצוייר באלוקות חילוק ופירוד ושינוי ח"ו. אלא שעל כך נאמר 'נר ה' נשמת אדם' לומר שכמו שהנר נדלק משלהבת אש ואין השלהבת חסרה כלום, כך הנשמה חלק אלוה ממעל ולא נחסר ממנה כלום ח"ו.

תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה

מאמר זה אינו נמצא בדברי חז"ל, ומקורו הוא מחובות הלבבות (שער חשבון הנפש פ"ג, חשבון ט) וז"ל "וכשיתפלל המתפלל בלשונו וליבו טרוד...תהיה תפילתו גוף בלא רוח וקליפה בלא לב" ע"ש.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

אלו הדברים הם רק מקצת מקצה קצהו של דברי תורתו של הרב זצ"ל. אך יש בהם בכי לצייר מעט מדיוקנו של האדם הגדול שהיה.

דבר נוסף שראוי להאמר, גם במעשיו בחייו וגם בכתביו ניכרת מעלה אחת העולה על גבי מעלותיו האחרות הרבות והיא מעלת הצניעות והענווה היתרה שהיתה בו ברב. רבות סופר ויסופר על כך. פעמים רבות כשהגיעו אליו וציינו שהוזכר בחיבור פלוני או אלמוני היה אומר דרך קבע 'ומה יש בזה? אז מה'? וניכר היה שהיה בורח מפני הכבוד. מידות רבות לאין ספור היו ברב, אך מי שירצה לאמץ לו מידה אחת שהיא המפתח ליראת ה', כאמור 'עקב ענווה יראת ה'', יוכל לאמץ לו מידה זו ויהיה הדבר לעילוי נשמתו הטהורה. וחבל על דאבדין ולא משתכחין. תנצב"ה.