הרב חיים יצחק חייקין זצ"ל, נולד בשנת תרס"ז בקוסוב, בלארוס. בצעירותו למד אצל הגאון הרב יצחק קארעליץ זצ"ל, אחיו של החזון איש. בהמשך, כבחור, נסע ללמוד בברנוביץ' והיה מקורב ותלמיד של הגאון הרב אלחנן וסרמן זצ"ל. בשנת תרפ"ו נסע לראדין והיה לתלמיד מובהק של החפץ חיים זצ"ל, ולמד בישיבה שם כשבע שנים עד פטירתו. בשנותיו האחרונות של החפץ חיים, כאשר היה חלש, נמנה הרב חייקין על קבוצת בחורים מצטיינים ששהו במחיצתו ועסקו בתורה ובעבודה. כל שנות שהותו בראדין, למד הרב חייקין אצל החפץ חיים כ"תלמיד בפני רבו", והיה מפורסם בכוח תורתו, גאונותו ובקיאותו, וקיבל שם סמיכה לרבנות והיתר הוראה. הוא עצמו נהג לומר כי מעולם לא עזב את ראדין ולכל חייו חי ברוחה.
היום בו נאבדו לי המשניות
מספר שנים לפני מלחמת העולם השנייה, פתח הגאון הרב נתן וייל זצ"ל ישיבה בשטרסבורג בשם 'התורה אור לצרפת'. לאחר שהרב אלעזר שמחה וסרמן זצ"ל, בנו של הרב אלחנן, כיהן כראש ישיבה במשך חמש שנים ועבר לארצות הברית, פנה הרב וייל שוב לרב אלחנן וביקש ראש ישיבה אחר. הרב אלחנן שלח את תלמידו המובהק, הגאון הרב חיים יצחק חייקין זצ"ל, שהיה אז בחור מבוגר. עם בואו לצרפת, הישיבה הייתה במצב ירוד, אך הרב חייקין ישב לבדו ולמד בהיכל הישיבה. בהדרגה הצטרפו תלמידים נוספים, והישיבה החלה להתפתח מחדש.
במהלך שנות המלחמה, הרב חייקין שהה במחנה שבויים בגרמניה, ובחסדי שמים ניצל מהגורל המר של יהודי ליטא, ביניהם רבו הרב אלחנן וסרמן הי"ד. בתקופת השבי סבל ייסורים שונים ואיבד חלק מאחת מאצבעותיו, אך המשיך לשקוד על תלמודו עם שני התפילין וכרך המשניות שהיו ברשותו. הוא העיד כי מלבד חצי יום אחד בו איבד את משניותיו, לא חש עצמו אסיר. למרות שנאלץ לעבוד בשבת, מצא הרב חייקין דרכים הלכתיות להימנע ממלאכה גמורה.
לאחר המלחמה, מייסד הישיבה הרב נתן וייל זצ"ל, אשר ניצל בעצמו, יחד עם הגאון הרב משה לייבל ז"ל, החליטו להקים מחדש מקום תורה בעיר אקס-לה-בן. הרב וייל פנה לרב חייקין וביקש ממנו לשוב ולכהן כראש הישיבה. תוך שבועיים הגיע הרב חייקין לאקס-לה-בן והחל במרץ בעבודת הקודש, בהפצת תורה מחדש באדמת אירופה. הישיבה החדשה נקראה "ישיבת חכמי צרפת", על שם בעלי התוספות שחיו בצרפת, במטרה להשיב עטרה ליושנה.
מכה על ראשם ואמר גדל
הרב חייקין זצ"ל עמד בראש הישיבה ביד רמה במשך חמישים שנה, עד פטירתו. הוא היה מסור לתלמידיו בכל נפשו ומאודו, הן ברוחניות והן בגשמיות. מלבד השיעורים הרבים והדרכתו באמונה, מידות טובות ויראת שמים, היה כאב רחמן לתלמידיו, ובמיוחד ליתומים ששרדו את השואה, להם פתח את ביתו ולבו. הרב חייקין היה ידוע ברכות ליבו הנדירה ובאמונתו האיתנה. הוא גם פעל רבות לחיזוק יהדות צרפת בכלל, ודאג לצרכיהם הרוחניים והגשמיים של יהודים פשוטים. רבים מתלמידיו שלא החזיקו בתורה בתחילה, בזכותו נעשו תלמידי חכמים מופלגים.
מספרים תלמידים: אחד מתלמידיו של הרב חייקין זצ"ל, בתקופה שלאחר השואה, נשלח מהבית בצעירותו. הרב חייקין שם לב שהתלמיד לא מקבל מכתבים מאביו. כששאל הרב חייקין את הבחור מדוע אינו כותב לאביו, ענה התלמיד ותיאר את מצבו של אביו. מיד כששמע הרב חייקין זאת, הוא התערב ודאג לכל מחסורו של הבחור, סיפק לו בגדים חדשים וצרכים אחרים, ואיפשר לו להישאר בישיבה שלוש שנים בחינם. הרב חייקין הסביר לתלמיד שהוא יודע שהוא לא מקבל מכתבים מאביו כי הוא בודק את הדואר שמגיע לתלמידים מדי יום.
הרב חייקין היה מקושר לגדולי הדור הליטאי, כגון הרב מבריסק והסטייפלר גאון זצ"ל, וכן היו לו קשרים עמוקים עם האדמו"ר מפּשעווארסק זי"ע ובנו.
בזקנותו, כאשר החל לקבל פנסיה, ביקש הרב חייקין מהנהלת הישיבה שלא לקבל עוד את משכורתו החודשית, מתוך יושר ותמימות. בשנותיו האחרונות, עבר להתגורר אצל חתנו בסארסל, סמוך לפריז, עד יומו האחרון.
הוא נפטר ביום כ"ד בניסן תשנ"ג, ובמסע הלוויה השתתף קהל רב, ביניהם רבנים וראשי ישיבות, ואף האדמו"ר מפשעווארסק נשא את ארונו. הוא נטמן בבית העלמין זכרון מאיר בבני ברק.