*) עם שובו של עם ישראל לארצו התעוררו שאלות הלכתיות סבוכות בהם לא עסקו כמעט אלפיים שנה. הלכות ארץ ישראל היו בבחינת 'הילכתא למשיחא' והנה סובבה השגחה העליונה וחפץ ה' בידינו הצליח ושבנו לביתנו.
אחת השאלות הגדולות ביותר באותה העת הייתה עניין 'ההיתר מכירה'.
השנה היא שנת השמיטה ה'תרמ"ב (1882), ובארץ ישראל, מי היה מאמין כבר ישנם שתי מושבות של יהודיים חלוצים: גיא אוני (ראש פינה) ופתח תקווה. שלמצער ננטשו ונעזבו בעקבות מחלות שונות ומשנות שלא הרפו מהמתיישבים. רק במהלך השנים תרמ"ג–תרמ"ח (1883–1888) נעשו ניסיונות מחודשים להפיח חיים שוב בפתח-תקווה ובראש-פינה. במקביל הוקמו מושבות נוספות: ראשון לציון, זכרון יעקב, נס ציונה, יסוד המעלה, גדרה ומזכרת בתיה.
כשהתקרבה שנת השמיטה תרמ"ט, המתיישבים עוררו לראשונה שאלה הכורכת את הלכות שמיטה עם הלכות פיקוח נפש, חיים או ממוות. כיודע באותה העת כל המושבות התבססו על עבודה חקלאית וכרעו תחת קשיים כלכליים. האם תמנו לגווע?
מה עושים?
ההצעה הייתה 'היתר מכירה' – הוא היתר המציין מכירה של קרקע בארץ ישראל לגוי, שמטרתה להתיר מלאכות חקלאיות בשנת השמיטה.
אך הקשיים הלכתיים נערמו אט אט
אחד מהם עוסק מוזכר בפרשתנו:
הרי אסור למכור קרקע מארץ ישראל לגוי, שנאמר (דברים ז, ב): "וְלֹא תְחָנֵּם", פירשו חכמים (ע"ז כ, א): "לא תתן להם חניה בקרקע". וכן כתב הרמב"ם : "אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל… ומפני מה אין מוכרין להם? שנאמר: וְלֹא תְחָנֵּם, לא תיתן להם חנייה בקרקע, שאם לא יהיה להם קרקע – ישיבתם ישיבת עראי היא".
אולם המצדדים להיתר נימקו שמצוות 'לא תחנם' נועדה לחזק את ישיבתם של ישראל בארץ, שנאמר (דברים ז, א-ב): "כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ… וּנְתָנָם ה' אֱלוֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם, הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם".
ברם במידה ומכירת הקרקע היא לזמן קצר ונועדה אך ורק 'לחזק את ההתיישבות היהודית בארץ', אין בה שום איסור. וכפי שכתב האדר"ת, שהאיסור נועד לחזק את אחיזתם של ישראל בארץ, ולא יתכן שבגללו אחיזתנו תיחלש.
לא תחנם הצד השני
כיום המושג 'החזרת שטחים' הוא פחות אות יותר הזמנה להשמדה עצמית. המציאות של שטחים תמורת שלום (חלום) הייתה סך הכל "הצגה זולה במחיר יקר".
אך המעניין הוא שעניין 'לא תחנם' שכאמור מוגבל במקרה שהמטרה היא כדי לחזק את התיישבות של ישראל בארץ, ובדומה לגבי היתר המכירה בשנת השמיטה היו מגדולי הפסוקים שפסקו שמבחינה הלכתית 'במידה והתברר למעלה מכל ספק שיהיה שלום' אין איסור להחזיר שטחים לידי הערבים, כי לא תחנם בקרקע הרי נאמר רק כדי להחליש ולא כדי לחזק.
וכך כתב מרן הרב עובדיה יוסף (יביע אומר י"א חוש"מ סכ"ב) ושם כתב:
שכל המחלוקת אם שייך דין לא תחנם בישמעאלים אינה אלא שלא במקום חשש סכנה ופיקוח נפש, אבל אם ראשי הצבא והמדינאים יקבעו שיש חשש פיקוח נפש בדבר שאם לא יוחזרו שטחים מארץ ישראל קיימת סכנת מלחמה מיידית מצד השכנים הערבים וכזה וכזה תאבל החרב ח"ו ואם יוחזרו להם השטחים תרחק מעלינו סכנת המלחמה ויש סיכויים לשלום אמת ובר קיימא נראה שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל למען השגת מטרה זו שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש
למסקנה הוא כותב:
המורם מכל האמור שאם יתברר למעלה מכל ספק שיהיה שלום אמת בינינו לבין שכנינו הערבים אם יוחזרו להם השטחים ולעומת זאת קיימת סכנת מלחמה מיידית אם לא יוחזרו להם השטחים יש להחזיר להם השטחים משום שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש ולכן צריך לדון בדבר בכובד ראש כראוי לאחר חוות דעת מוסמכת ממפקדי הצבא והמדינאים המומחים בענייני בטחון וכתורה יעשה והשי"ת יתן בלב שרי הממשלה ויועציה לעשות הכל לטובת הישוב בארץ ישראל ויתקנם בעצה טובה מלפניו שומר ישראל ישמור שארית ישראל לא ישא גוי אל נוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד עכ"ל של מרץ גדול דורנו ותפארתו.
*) סוגיות סבוכות והרות גרול כגון אלו, הם עניינם של גדולי הדור ומורי הוראה בישראל, אין בדברים כאן חלילה לתמצת, להורות או להביע דעה, אלא אך ורק לעורר לב המעיין.