מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ - מגזין פסח של 'כיכר השבת', יוצא עם תוכנית מרתקת, במסגרתה משה מנס פוגש דמויות רוויות הוד לשיחה מרתקת על אור ואפילה, על מקומות שהיו או דברים שעשו.
"גדלתי בלי חום, בלי בית, אבל מצאתי את האמת ביהדות"
והיום בתוכנית, תימור דוד, גר צדק מיפו, שחשף מסע חיים מטלטל – מילדות קשה כערבי מוסלמי, דרך משברים עמוקים, ועד הפיכתו ליהודי גאה שחי את התורה מתוך אהבה. סיפורו הוא עדות לכוח הרוח האנושית ולמתנת היהדות, שהפכה עבורו ממפלט למשמעות חיים.
ילדות בצל הרוע
תימור נולד ביפו למשפחה מוסלמית, אך גדל ללא חום משפחתי. "לא הכרתי את אבי, ואמי כמעט לא הייתה נוכחת," הוא משתף בכאב. "חייתי בבתים שונים, תמיד עם תחושת רוע." כילד, הוא חש זר בעולם המוסלמי שסבב אותו, שתפס כמקדם שנאה ודיכוי כלפי מי ששונה. "הדוקטרינה הזו לא מאפשרת להכיל את האחר," הוא מסביר. בגיל תשע כבר שקל להפסיק את חייו, ובגיל צעיר חווה טראומות כמו הפיגוע בדולפינאריום ב-2001, שהותיר בו צלקות עמוקות. "שמעתי את הצרחות, ראיתי את הבכי – זה נשאר איתי עד היום."
המסע אל הלא נודע
בגיל 17, תימור עזב את הארץ בחיפוש אחר משמעות. "לא הרגשתי שייך," הוא אומר. הוא טייל ביותר מ-20 מדינות, ספג תרבויות ומסורות, אך שום דבר לא הרגיש כמו בית. במקביל, הוא החל לחקור את האסלאם לעומק וגילה סתירות שהרעידו את עולמו. "כשנכנסתי לביוגרפיות של מוחמד והחליפות, הבנתי שזו לא האמת," הוא מספר. "היהדות, לעומת זאת, הרגישה אותנטית – הסיפורים התנ"כיים שגדלתי עליהם, כמו משה במצרים, היו שם, נקיים מעיוותים."
בגיל צעיר, הוא נמשך לסיפורי הנביאים כמו דניאל בגוב האריות, וחש חיבור רגשי עמוק ליהדות. "המסקנה ביהדות היא אהבה ומוסר, לא רוע," הוא מדגיש. טראומה נוספת – מחלה קשה בתאילנד שכמעט עלתה בחייו – דחפה אותו לחזור לישראל. "רציתי רופא ישראלי, קופת חולים, בית," הוא מחייך.
המפגש עם היהדות
המסע הרשמי החל כשראה שלט על גיור: "הגיע הזמן לחזור הביתה." הוא התקשר, ובשיחה עם עדיאל בן שחר שיתף: "אני ערבי מוסלמי, אבל מרגיש לא שייך – אני רוצה להיות יהודי." לאחר שתיקה ארוכה, הוזמן לפגישה, ושם התחיל תהליך הגיור. "לא ידעתי מה זה בית דין או תעודה," הוא מודה. "רציתי ללמוד איך להתקרב להשם." התהליך ארך כעשור, כולל שלוש שנים אינטנסיביות של לימוד ומבחנים, אך עבור תימור זו לא הייתה מטלה – זו הייתה דרך חיים.
בבית הכנסת הראשון שבו ביקר, הוא חשש ש"יקיאו אותי החוצה", אך מצא קבלה חמה. "הרגשתי שזה הבית שלי," הוא אומר. מפגש מכונן עם האדמו"ר שינה הכול. "הוא קיבל אותי כפי שאני, הזמין אותי לשבתות, ונתן לי את השם דוד," הוא מספר בהתרגשות. "בזכותו הגעתי לבית הדין והפכתי ליהודי."
חרדי, ליטאי או חסיד?
תימור לא מסתפק בהגדרות. "שאלתי את הרבי מה זה חרדי, והוא אמר: 'מישהו שחרד להשם.' שאלתי מה זה חסיד, והוא אמר: 'מי שעושה מעל ומעבר.' אז אני שניהם," הוא מחייך. הוא אוהב מוזיקה חסידית, מתחבר לפיוטים של חב"ד וברסלב, וחי את היהדות מתוך שמחה. "אני קם כל בוקר ואומר: 'השם, תודה!' זה לא עול – זו מתנה."
הוא מביע כאב על יהודים שלא מעריכים את מורשתם. "מי שנולד יהודי לפעמים שוכח כמה זה יקר," הוא אומר. "אני עבדתי קשה להיות כאן, ואני אוהב כל רגע." תימור מדגיש: "צריך ללמד ילדים לאהוב את היהדות, כי אפשר לאהוב אותה."
לקראת פסח, תימור משאיר אותנו עם תקווה: "יצאתי מחושך גדול, אבל מצאתי בית ביהדות. זה הסיפור שלנו – לצאת ממצרים, להתרומם, ולהאיר." הוא מודה לרבי ולקהילה שפתחו לו את הלב, וקורא לכולנו: "תרגישו את השם קרוב – זו המתנה הכי גדולה."