השאלות על ערכי אמת מתחילות מהרגע שהילד יכול לדבר – או לפחות מהרגע שבו הוא מסוגל להפליא בתירוצים בסגנון: "הרוח שברה את האגרטל!". אז איך נגדל ילדים דוברי אמת בלי לפגוע בהם בדרך? בואו נצלול פנימה.
למה ילדים משקרים?
ילדים משקרים לא מתוך כוונה רעה, אלא לעיתים קרובות כחלק מהתפתחותם הרגשית והחברתית. הם עשויים לשקר כדי להימנע מעונש, להגן על עצמם מפני ביקורת, או לנסות לרצות את הסביבה. לעיתים, שקר נובע מדמיון עשיר שמטשטש את הגבול בין מציאות לפנטזיה, במיוחד בגיל צעיר. בנוסף, ילדים משקרים כדי לבחון גבולות – להבין כיצד מבוגרים מגיבים ומה נחשב "מותר" או "אסור". חשוב לזכור שגם שקרים הם כלי למידה: דרך ההתמודדות עם ההשלכות, הם מפתחים מודעות לערך של כנות ולמערכת היחסים בין אמון ואמת.
האמת, כל האמת ורק האמת?
האמת, אנחנו רוצים ילדים שאומרים תמיד את האמת. הרי אמת הוא היא ערך יסודי ביהדות- נכון? ובכן, רגע לפני שאנחנו מחליטים על מדיניות של "האמת תמיד", חשוב לשאול: מה לגבי המצבים שבהם הכנות המוחלטת עלולה להכאיב או לגרום למבוכה? למשל:
הילד נשאל בסעודת שבת אם הוא אהב את האוכל, ומכריז באוזני כל הדודים: "לא, זה היה מגעיל!".
סבתא שואלת אם המתנה שקנתה יפה, והילד עונה ביושר בלתי מתפשר: "ממש לא, סבתא, אני שונא גרביים עם דובונים!".
כאן נכנס לתמונה מושג ה"שקר הלבן". חשוב ללמד ילדים שיש מקרים שבהם הכנות יכולה להיאמר בצורה עדינה יותר או שעדיף פשוט לשתוק.
איך מתמודדים עם שקרים יומיומיים?
בן הארבע שלכם מצייר על הקיר ומכחיש בתוקף: "זה לא אני, זה היה האח הקטן שלי". יש רק בעיה אחת קטנה- האח הקטן עדיין תינוק ולא יודע להחזיק טוש.
מה עושים? במקום להאשים מיד, כדאי לגשת לשיחה רגועה, להסביר שהאמת תמיד תתגלה ושעדיף לספר אותה מיד. השתמשו בהומור: "אה, באמת? התינוק יודע לצייר פתאום?! מעניין מאוד...".
הדגשת ההשלכות
אמא אחת סיפרה שבנה, בן שבע, קיבל בלון כחול ענק. הוא התבקש לקשור אותו לידו כדי שלא יברח, אבל הילד, מתוך ביטחון עצמי חסר גבולות, הכריז: "אל תדאגי, אני מחזיק חזק!"
כעבור כמה דקות, הבלון עף לו ברוח, ולמרות שאמא שאלה מה קרה, הילד ענה בקול בוטח: "הוא לא עף לי, פשוט החלטתי לשחרר אותו כדי שהוא יוכל לראות את השמיים!"
האמא, במקום להתעצבן, שאלה ברוגע: "אבל אם שחררת אותו בכוונה, למה אתה כל כך עצוב עכשיו?" הילד הודה לבסוף: "טוב, הוא פשוט ברח לי..."
במקום לנזוף בו, האמא חיבקה אותו ואמרה: "אתה רואה, אם היית אומר את האמת ישר, היינו יכולים להבין ביחד איך לקשור את הבלון בפעם הבאה כדי שזה לא יקרה שוב. זה בסדר לטעות, אבל כשאתה ממציא סיפור, קשה לי לעזור לך באמת".
הילד למד שיעור חשוב: שקרים אולי עוזרים להימנע מאי נעימות רגעית, אבל הם גם גורמים לאי הבנה ומונעים פתרונות מועילים.
שבחו כנות
אם ילד הודה שהוא זה ששבר את העציץ, חזקו אותו על כך: "איזה יופי שסיפרת את האמת, זה לא קל, ואני גאה בך!". חיזוק חיובי יכול לגרום לו לומר אמת גם בעתיד.
כבוד ואמון- חובה
כדי לא לפגוע בתחושת האמון, חשוב לשמור על גישה שמראה לילד שאנחנו רוצים לעזור לו, ולא "לתפוס אותו על חם". במקום להטיח האשמות בסגנון "אתה משקר לי!", אפשר להשתמש בשפה שמביעה אמון: "אני יודע שאתה רוצה לספר לי את מה שקרה, כי אני תמיד כאן לעזור לך." כך הילד מבין שהוא לא צריך לפחד מהאמת. בנוסף, כדאי להימנע מתגובות מוגזמות גם כשהאמת כואבת – אם ילד ירגיש שהכנות שלו מובילה לכעס קיצוני, הוא ייטה להסתיר דברים בפעמים הבאות. יצירת סביבה בטוחה שבה הילד יודע שגם טעויות מתקבלות באהבה היא הדרך לבנות אמון אמיתי וללמד אותו את הערך של אמת.
לא כל שקר הוא סיבה ללחץ, ולא כל אמת מחייבת גילוי מוחלט. הדרך ללמד ילדים ערכים של אמת מתחילה בשיחות פתוחות, דוגמה אישית, והרבה צחוק על הדרך.
ובפעם הבאה שהילד שלכם יטען שהצעצוע נשבר לבד, נסו להיזכר: גם אנחנו לא תמיד סיפרנו את האמת כשהיינו ילדים.