שעת ערב, אני תשושה לאחר יום עמוס במיוחד ו'שעת השכבה' סוערת כמדי יום. אני מתיישבת בשולחן האוכל מול המתבגרת החמודה שלי, שאמנם מגלה סימני בגרות, אך שתי גומות מתוקות עדיין מעטרות את לחייה. פניה חתומות וזיז לא נע בפניה העדינות. אני רק מקווה לשמוע כמה כמה מילים על היום שחלף. לאחר שאני אוזרת אומץ אני שואלת לבסוף, "איך היה בבית הספר?" המתבגרת, בקושי מסתכלת עליי, נוהמת, "בסדר". זהו? זה כל מה שאני זכאית לקבל ממנה כאמא? אני מנסה שוב עם, "קרה משהו מעניין?" ובדיוק של רובוט שמנסה להתחמק מדברי חולין, היא עונה, "לא". אני נאנחת, תוהה איך ילדה כזו פטפטנית שמעבירה את רב היום בפטפוט עם חברות הפכה לכזו סגורה וחתומה עם מנעול איתן על פיה. כל ניסיון לשיחה נחתם מחוסר התעניינות או מתפוצץ לוויכוח מטופש. אני תוהה: מה קרה לילדה הקטנה והמתוקה שלי?"
אם זה נשמע מוכר, ברוכים הבאים לגיל ההתבגרות - שלב המסומן בצמיחה, חקר, וכן, גם תקלות תקשורת בין הורים למתבגרים. מחקרים מראים שדינמיקת תקשורת מאתגרת זו אינה נובעת רק משינויים אקראיים במצב הרוח אלא למעשה היא מתרחשת כחלק מהשינויים ההתפתחותיים במוח המתבגר. על פי מחקרים, בני נוער מתמודדים עם מורכבויות רגשיות חדשות, לחצים חברתיים וגיבוש זהות, מה שהופך את התקופה למרגשת וסוערת עבורם - ועבור כל הסובבים אותם.
למה יש קצר בתקשורת בין בני נוער והורים?- קצת מדע
במהלך גיל ההתבגרות, המוח עובר שיפוץ מאסיבי, במיוחד באזורים הקשורים לוויסות רגשות, חשיבה ושליטה בדחפים. "שיפוץ" מוחי זה מסביר חלקית מדוע בני נוער מגיבים לעתים קרובות בעוצמה למצבים, מפרשים לא נכון את כוונות ההורים או מסלימים במהירות חילוקי דעות קלים לכדי ויכוחים מלאים. מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית מצביעים על כך שקליפת המוח הקדם-מצחית - האחראית על קבלת החלטות ושליטה עצמית - לא מבשילה במלואה עד אמצע שנות ה-20. בינתיים, האמיגדלה, "המרכז הרגשי" של המוח, פעילה מאוד בשנים אלו, מה שעלול לעיתים להוביל להתנהגות תגובתית ואימפולסיבית. לכן, כאשר המתבגר שלכם מפרש את השאלה העדינה שלכם לגבי שיעורי בית כחקירה, זה לא אישי - זה ביולוגיה!
רובד נוסף הוא התפתחות חברתית. מתבגרים מתחילים להעריך במיוחד קשרים חברתיים ועצמאות יותר מבעבר. כל התערבות קלה מצד ההורים 'מרגישה' להם חונקת או חודרנית. מחקרים מצביעים על כך שמתבגרים זקוקים למרחב לבניית אוטונומיה אך גם משתוקקים לתמיכה הורית, גם אם הם לא תמיד מראים זאת. זה איזון עדין שדורש קצת עדינות.
מסובך? לא בטוח! ככה נתקשר עם המתבגרים
טיימינג
בחרו את הזמן הנכון לדבר (ובעיקר להקשיב) התזמון הוא העיקר. ניסיון לניהול שיחה עמוקה כאשר המתבגר שלכם טרוד, עייף או לחוץ יכול להוביל להתנגדות. במקום זאת, חפשו רגעים טבעיים שבהם הם רגועים יותר: במהלך נסיעה, על חטיף מזדמן, או כשהם מתנדנדים בנחת בערסל; ו-כשהם מוכנים להיפתח, הקשיבו ללא הפרעות. לפעמים, התמיכה הטובה ביותר היא הנוכחות השקטה והסבלנית שלכם.
טריק השאלות הפתוחות
אמצו שאלות פתוחות, שאלו שאלות הדורשות יותר מתגובה של 'כן' או 'לא'. במקום לשאול "היה לך יום טוב?" נסו, "מה היה משהו שהצחיק אותך היום?" שאלות פתוחות מראות שאתם באמת מתעניינים בעולמם ונותנים להם מקום לשתף מבלי להרגיש לחץ.
המיקוד אצלכם- בלי האשמות
השתמשו באמירות "אני": מתבגרים רבים מפרשים כל אמירה לביקורת עליהם ולכן תאמצו את שיטת "אני". זה יכול להפחית את ההתגוננות. במקום, "אתה אף פעם לא מנקה את החדר שלך," אמרו: "אני מרגישה המומה לראות בלגן בכל מקום." זה מעביר את המיקוד מאשמה לשיתוף כיצד מעשיהם משפיעים עליכם.
זה לא הרצאה
היו מוכנים להקשיב, לא להרצות. מתבגרים משתוקקים לכבוד ותחושת עצמאות ויש סיכוי גבוה יותר שהם יתקשרו כשהם מרגישים ששומעים אותם ולא מרצים בפניהם. נסו להגיב בהבנה ולא בשיפוטיות, והתנגדו לדחף לקפוץ פנימה עם עצות אלא אם כן הם יבקשו זאת. אם הם חולקים בעיה, לפעמים התגובה הטובה ביותר היא פשוט, "אני שומע אותך".
אמפתיה- גם כשהם מוזרים ולא מובנים
הפגינו אמפתיה, גם כשקשה. קשה לראות את העולם מנקודת מבטו של מתבגר, במיוחד כשבעיות קטנות נראות להם חשובות והם מנפחים כל נמלה לפיל. הגיבו באמפתיה - גם כשהדאגות שלהם נראות לא טריוויאליות - בנו אמון. אם הם מתוסכלים בגלל חבר או לחוצים בגלל מבחן, נסו לומר, "זה נשמע ממש קשה" או "אני יכולה להבין למה זה הרגיז אותך". המאמץ הקטן הזה יעשה את ההבדל בתקשורת.
לא כל מחלוקת צריכה להפוך למלחמה
בחרו את הקרבות שלך בחוכמה לא כל מחלוקת צריכה להפוך לקרב מלא. החליטו אילו נושאים אינם ניתנים למשא ומתן (כמו עקרונות רוחניים) והיכן אתם יכולים להרשות לעצמכם לתת להם לעשות את הבחירות שלהם, גם אם זה אומר ללמוד באמצעות ניסיון (לפעמים כושל). מתן חופש לקבלת החלטות מסוימות מראה על אמון ומכיר בעצמאותם הגוברת.
כמו דג חמקמק
הורות למתבגרים דומה לניסיון להחזיק בדג חלקלק - ככל שאתם תופסים בו חזק יותר, כך הוא מתנועע יותר. עם זאת, אם אתם נותנים להם מקום, יש סיכוי גבוה יותר שהם ישחו חזרה לזרועותיכם. עם קצת הבנה, אמפתיה ואולי אפילו הומור, תצליחו בעז"ה לבנות בסיס של אמון שיעביר אפילו את התקופות הכי נפיצות.
זכרו שכל "גלגול עין" ו"טריקת דלת" היא רק סערה חולפת. אמרו לעצמכם: "אני לא מגדל נער, אני מאמן מבוגר!" וזו המטרה, באמת - לטפח אדם צעיר שיסתכל לאחור יום אחד, ובתקווה יבין ששתיקות ה'ברוגז' המביכות והוויכוחים הפרועים היו רק חלק מקשר שתמיד היה, ותמיד יהיה, מלא באהבה.
בינתיים תמשיכו להתפלל על הילדים- זה הכי חשוב!