השעה 7:30 בבוקר, והשעון רץ. אבל הילד? הוא לא רץ לשום מקום. במקום להתלבש, הוא שקוע בחיפוש הגרביים ה"מיוחדות" (שכנראה נעלמו ליקום מקביל), עוצר בדרך לבדוק אם הצמח באדנית צמחה בלילה, ואז מתיישב לשאול שאלה פילוסופית כמו "אמא, למה הזמן בכלל קיים?" אתם צופים בדאגה את האיחור שמציץ מעבר לפינה, שואפים אוויר עמוק, מחליטים להישאר רגועים – ואז, רגע אחרי, נשמעת צעקת הייאוש: "תלבש כבר מכנסיים!"
אלו הילדים- "מעל לזמן!"
ילדים "מעל לזמן": מי אתם בכלל?
ילדים "מעל לזמן" הם אלו שנראים כאילו נולדו לתוך יקום מקביל, שבו השעון הוא רק קישוט ותוכנית המלצה כללית. אלו הם הילדים שמצליחים לבלות שעה שלמה בלבהות בנמלה מטפסת על קיר, אך טוענים ש"היה לי רק רגע אחד!" כשמבקשים מהם להתלבש בבוקר.
מה גורם להתנהלות הזו?
מודעות מתפתחת לזמן: לילדים, בעיקר הצעירים, אין עדיין הבנה ברורה של מושג הזמן. עבורם, "חמש דקות" ו"שעה" הם כמעט אותו הדבר. הזמן הוא מושג מופשט שנדרש ללמוד אותו, וזה לא תמיד בא בקלות.
מעורבות עמוקה: ילדים רבים כל כך שקועים בעיסוק הרגעי שהם שוכחים שהעולם ממשיך לנוע מסביבם. זה יכול לקרות כשמשחק הבובות הופך לדרמת שיא, או כשציור הופך לפרויקט אמנותי.
דחיינות טבעית: כן, יש גם ילדים שלא מבינים 'מה בוער' לעשות כאן ועכשיו. המחשבה על "השלכות עתידיות" נראית להם כמו בעיה של מישהו אחר - אולי של המבוגר שהם יהיו בעוד 20 שנה.
כשמבינים את הסיבות האלו, הרבה יותר קל לנסות ללמד את הילדים איך להתארגן בזמן. מה שנראה כחוסר משמעת או עצלנות הוא פשוט צורת הסתכלות שונה על העולם – כזו שמבקשת הדרכה ועידוד.
בואו נצלול לתוך הילדים ונביא עם כלים וטיפים להתארגנות בזמן
שלב 1: עזרו להם להבין את הזמן
דבר ראשון: הזמן צריך להפסיק להיות מושג מופשט. התחילו עם השוואות ניתנות ליחס:
"חמש דקות זה כמו הזמן שלוקח לחמם תפוח אדמה אפוי במיקרוגל".
"שעה היא כמו הזמן שלוקח לחכות לקינוח בבית של סבתא".
ברגע שהם קולטים את המדדים האלה, הציגו להם שעונים וטיימרים. דיגיטלי או אנלוגי, כל עוד הוא מצפצף, מצלצל או נדלק, זה עובד.
שלב 2: למדו סדרי עדיפויות
ילדים שנמצאים "מעל הזמן" מאמינים לרוב שהכל יכול לקרות... מאוחר יותר. כאן נכנסים לתמונה סדרי העדיפויות:
משימות "עכשיו":
דברים לא ניתנים למשא ומתן כמו צחצוח שיניים, שיעורי בית או איסוף לבני לגו לפני שמישהו דורך עליהם (בדרך כלל אתם).
משימות "מאוחר יותר":
פעילויות מהנות אך גמישות, כמו מיון קלפים לפי נדירות או שווי, משחק לגו, וכו'.
משימות "לעולם לא":
אלו הן פנטזיות אופציונליות, כמו בניית ספינת רקטות הלילה לבד.
רשמו את המדרג בתרשים. ילדים אוהבים תרשימים - או לפחות מדבקות, שמדרבן אותם לאהוב את התרשים.
שלב 3: השתמשו בכלים כדי לתחום פעילויות לפי זמן
טיימרים והתראות:
הגדירו טיימר לכל פעילות. לילדים צעירים יותר, השתמשו בטיימר ויזואלי שמראה שהזמן ממש אוזל (שעון חול).
לוחות שנה:
תנו לילד לוח שנה עם תרשים שבועי עם תזכורות קבועות. זה יכול לחולל פלאים. הוסיפו ציורים, כמו ספר לשעת לימוד או מיטה לשעת שינה.
משחקי תחימת זמן:
"כמה אנחנו מספיקים לנקות לפני שהשיר הזה מסתיים?", עובד בצורה מפתיעה עבור משימות שהם חוששים מהם. אתם יכולים אפילו לכבות את השיר מוקדם כדי לקבל אפקט דרמטי.
שלב 4: קסם ההפסקות
ילדים אינם מיני מבוגרים (למרות טקטיקת המשא ומתן המרשימה שלהם). הם צריכים הפסקות, והרבה:
טכניקת "חנה וסע": 25 דקות עבודה, 5 דקות הפסקה. (או במונחים של ילדים: "תעשה שיעורי בית בחשבון ואז קפוץ על הטרמפולינה).
הפסקות תגמול: הבטיחו משהו מהנה לאחר השלמת המשימות, כמו משחק לוח או 15 דקות של קפיצות.
שלב 5: מודל ניהול זמן
ילדים לומדים על ידי צפייה, אז נסו לעצב הרגלים טובים. כשהם רואים אתכם משתמשים בטיימרים ושעונים, הם יבינו שניהול זמן הוא משהו שמבוגרים באמת עושים.
בסופו של דבר, לא משנה כמה טיימרים, טבלאות או שירי זמן תשלפו – תמיד יהיו רגעים שבהם תרגישו שאתם במירוץ נגד הילד שלכם. אבל זכרו, הילדים האלה, שמאתגרים את הזמן כמו פילוסופים זעירים, הם גם אלה שלומדים אותנו לעצור וליהנות מהרגעים הקטנים. נכון, לפעמים הרגע הזה קורה בשיא הבוקר- כשהם בוחנים אם אורך הגרב עולה עלאורך פניהם, אבל לפחות זה לא משעמם ולפעמים קצת מצחיק. ואם כל השיטות נכשלות? תמיד אפשר להפעיל את נשק יום הדין: "אם לא תמהר, אני אוכל לך את השוקולד של ארוחת עשר."