שלום, זה דביר (23) מירושלים.
בגיל 6 התייתמתי מאבא שלי ז"ל, החלל שנוצר אצלי היה עצום. כבר אז הייתה אצלי ירידה דרסטית בביטחון העצמי, וקושי גדול יומיומי בהתמודדות היעדרותו של אבי ז"ל. חלומות, נדודי שינה, חרדות וחוסר אונים. יתמות זה משהו שמלווה אותך בכל צעד בחיים שלך, ובשביל לעבור אותו, חייב שיישאר איתך מישהו חזק.
>> למגזין המלא - כנסו
אמא שלי אכן אישה חזקה, אבל כשהיא נישאה בשנית די מהר, עבורי זו הייתה מכה קשה. הרגשתי שמישהו לקח לי אותה, ולא יכולתי להרשות לעצמי לחיות עם זה, רציתי רק לברוח מהמציאות הכל-כך קשה שרק מי שעובר אותה יכול להבין אותי.
לאחר שאמי ראתה שלא ייתכן להשאיר אותי במצב הנוכחי, הוחלט די מהר לשלוח אותי לבית יתומים. בית היתומים עליו אמא שלי טרחה כדי שאוכל להיכנס ולגדול בבטחה, היה בית הילדים ציון בלומנטל בירושלים. למרות שהקושי להיכנס לשם היה גדול, הן מבחינת מקום והן מבחינת תנאים בהם היה צריך לעמוד, אמא שלי הלביאה האמיתית, הצליחה לעמוד בכל הקריטריונים, ונכנסתי לשם אחר כבוד.
החיים בבית הילדים החזירו לי אט אט את הביטחון והדימוי העצמי, הרגשתי שמצאתי מקום שהצליח להבין אותי, להכיל אותי, ולתת לי מענה אמיתי, רוחני וגשמי כאחד. יחד עם זאת, מעבר לחברה שהייתה לי שם, לתת לי הוואי משפחתי ומקום בטוח עליו אוכל להישען. אבל כמו בכל פנימייה, צריך מידי פעם להתארח בשבת אצל משפחה, אז מצאו עבורי משפחה מארחת בה אוכל להתארח כשיוצאים לשבת, ומכאן בעצם מתחיל הסיפור שלי.
אב המשפחה ברוך, ואשתו אלישבע, היו צעירים יחסית, הורים ל-3: מאיר, משה ותמי. מהר מאוד הרגשתי חלק מהם, והייתי שותף מלא באורח חייהם. אני עד עכשיו מתרגש כשאני חושב על המתנה הזו שה' נתן לי, משפחה אליה הייתי ממתין כבר להגיע לשבת, לחוש את החום והאהבה שממתינה לי שם, את הליטוף, החיבוק והחוסן, מקום אליו הייתי יכול לברוח, כשקשה.
ואז הגעתי לגיל בר מצוה, חוויה שכל ילד ממתין לה. לא ציפיתי לבר מצוה מצד אימי, המצב לא אפשר זאת. אבל בבית הילדים בו גדלתי, עורכים בר מצווה מפוארת לכל ילד, כולל תפילין, ביגוד, וכל הנלווה, עם הרגשה יוקרתית שילד רגיל לא תמיד מקבל. אתם יודעים, אין דבר כזה 'במקום אבא', אבא זה אבא, אבל יש יכולת לכל יתום לגדול במקום שיוכל להגשים לו את חלומותיו הבסיסיים, ולתת לו אפשרות לחלום על העתיד גם ברמות הגבוהות. בית הילדים הזה, הייתה הכתובת בה יכולתי להרשות לעצמי, לחלום את המחר בכל יום.
כשהגעתי לישיבה קטנה, מימשתי את הזכות להמשיך בישיבה הקטנה "יגדיל תורה" שע"י בית הילדים בה גדלתי. כבר אז התחלתי לחשוב על העתיד שלי: איזו כלה אקבל, מאיזו משפחה היא תהיה, ואחרי הכל איך אוכל להתנתק מברוך ואלישבע ולעבור למקום אחר. עוד מעבר, עוד פרידה, עוד התחלה, מחשבות והתמודדויות של ילד יתום.
בישיבה הגדולה המחשבות רק גברו, אמנם לא שיתקו אותי, אבל כן העסיקו אותי לא מעט. וכשהגעתי לשידוכים, זה יותר בער בי, רציתי רק להיות בטוח, להרגיש שהיתמות לא תפריע. הצעות עלו וירדו מכל מיני מקומות...
ואז קרה הדבר עליו לא חלמתי לרגע...
כשהגעתי לשבת, ברוך ניגש אליי. "דביר, אנחנו צריכים לדבר", אמר בחיוך. התיישבנו על הספה המרווחת, אלישבע הצטרפה מרוגשת כולה. "יש לנו הצעת שידוך, מישהי שאני מכירה טוב מאוד, ואני חותמת עליה", אמרה אלישבע. אותי זה מאוד הרגיע, הנה סוף סוף, אלישבע לוקחת אחריות על הצעה, עבורי זה חשוב, הרי מי מכיר אותי יותר ממנה? הרגשתי כל כך טוב ובטוח.
אלישבע המשיכה: "מדובר בבחורה מאוד מיוחדת, עם לב טוב, מושקעת, נראית טוב...". הסקרנות לא חדלה מלהלום בי. "טוב, על מי מדובר?", שאלתי.
מדובר בתמי שלנו...
קפאתי על מקומי, הצמרמורות לא פסקו, ואת ההתרגשות לא יכולתי להסתיר. שהם יציעו לי את תמי שלהם? לי, בחור יתום שכל חייו גדל בפנימייה? לא העליתי על דעתי, לא יכולתי להרשות לעצמי לחלום על זה אפילו. אלו היו רגעים בהם הבנתי את המעמד, את האמון - שהמשפחה שיודעת הכי הרבה את כל חסרונותיי וחולשותיי - נותנת בי.
התחלתי לבכות, בכי של שמחה, ובעיקר בכי של הודאה על האהבה האמיתית שהרגשתי באותם רגעים. אלישבע פרצה גם היא את גבולות הרגש, וקמה ותפסה פינה לפרוק את רגשותיה. רק אני וברוך, נשארנו על הספה, והוא לא יכול להמתין, ושאל: "נו, דביר, מה אתה אומר?".
קמתי, וחיבקתי את ברוך כפי שמעולם לא קרה.
הפגישות היו לא שגרתיות, אחרי הכל את הבחורה הזו אני מכיר ממש מאז שהיא קטנה, שיחקנו יחד, היינו משתפים חוויות, ומרגישים כל כך אחד את השני. העברנו חוויות, דיברנו על השוני במעמד שלנו כזוג נשוי, לעומת התקופות בהם היינו כ'אחים' זה לזו.
החתונה התקיימה במלוא הדרה, השמחה הייתה עצומה. לא יכולתי לקבל יותר מזה, בפרט שלא העזתי לבקש, אפילו את זה.
• • •
את הסיפור שלי אני מספר דווקא בכדי להסביר לעולם, לפעמים אדם מודאג מהיכן תבוא הישועה, והישועה כל כך קרובה אליו, ממש חיה עימו. הרי אם על דבר שלא חלמתי - קיבלתי, מה ניתן לקבל מה' יתברך כשמבקשים ממנו משהו? היכולות של ה' יתברך עצומות וגדולות, אין צורך לדאוג לרגע עד כמה הרצונות שלנו הגיוניים, כי אצל הקב"ה, הכל הגיוני ויכול לקרות כשהוא רוצה.
שבת מוצלחת ובטוחה לכולנו
הצגת כל התגובות