שנים ארוכות שאני שומע חברים וידידים, וסתם אנשים, רוטנים על תופעת משלוחי המנות הרווחת בחיינו בעשור וחצי האחרונים בדמות סלסלאות מלאות בשוקולדים, בונבוניירות ו..אלומות קש. לא רק כמות הסוכר האגדית מטרידה את הדוברים, אלא חוסר הרגש והחום הלבבי שהורינו היו משקיעים במשלוחי המנות. הם היו מכינים מיני מאפה בית וידעו מה בדיוק נכנס לתוכו, וכמה אכפתיות הושקעה בפנים.
בימינו די לגשת לחנות ולבחור משלוחי מנות על פי מחירונים בהתאם לדרגת הקירבה, וכבר הם בדרך לחברים שאנחנו 'חייבים' לשלוח להם - אחרת...
וכך, ביום הפורים אנחנו עומדים בביתנו מוצפים ומצופים בהררי שוקולדים מכל הסוגים, חבילות סוכריות שלושים בעשר, חמוציות מאתיים בחמישים. זיל הזול.
בכל שנה אני שומע את הקולות הרוטנים הללו, וסביר בעיניי שאתם קוראים את הדברים ומהנהנים בראשכם. כן, אתם יודעים בדיוק על מה אני מתכוון.
העיקרון הבסיסי ביותר בעולם האימון הוא, לקחת שליטה על חיינו ולפעול כפי שאנחנו רוצים שיקרה ולא כפי שהמציאות או הסביבה מכתיבים. אם איננו שבעי רצון, אנחנו יכולים לשנות. זה בידינו. דא עקא, פעמים רבות אנחנו מתקשים לשנות הרגלים לא טובים ולא נכונים.
לחשוב נכון על מי שבאמת זקוק
הרעיון הבסיסי העומד מאחורי משלוח מנות, הוא החיבור בין בני אדם, חיבור לבבי ורגשי שמתבטא גם בהענקת מיני מאכל. אבל באיזשהו מקום איבדנו את תחושת הקירבה הזאת, והפכנו את מסכת משלוחי המנות לעול ולטירחה.
זו רוטינה החוזרת על עצמה מדי שנה בשנה: הולכים לסופר הקרוב, ממלאים מתוקים מכל הבא ליד, עושים חשבון למי צריך לשלוח ומעבירים הלאה. וכך מתחיל הגלגל של משלוחי המנות להסתובב. קיבלתי, אני מעביר הלאה. בקיצור: חבילה עוברת.
מה הפלא שאנשים חכמים מזדרזים לפני פורים לחתום 'הסכמי שביתת נשק' עם חברים ושכנים, "אני לא אשלח לך ואתה לא תשלח אלי", ואנחת רווחה יורדת לעולם. גם הארנק נרגע.
אפשר לעשות את זה אחרת! כעת, ימים אחדים לפני פורים, זה הזמן להתכונן ולפעול על פי סדר עדיפויות נכון. זה הזמן להקצות זמן ולחשוב על אותם אנשים שצריכים לרומם אותם, לקחת בחשבון את האנשים שאינם מקבלים די התייחסות מהסביבה. אין זו חכמה לשלוח משלוחי מנות לאלו שכולם חפצים ביקרם; הם בוודאי יוצפו בהררי שוקולדים יוקרתיים גם בלעדיכם.
כשאנחנו עורכים קניות למשלוחי מנות, צריך לחשוב מה באמת יכול לשמח את אותם אנשים שאנחנו מבקשים לשמח, מה באמת יכול להאיר את עולמם, אפילו לשעה קלה. לא לשלוח להם מה שנוח לי לתת, שוקולדים וממתקים שאפשר לקנות בכמה שקלים.
כאשר מכינים את סעודת פורים במיני תבשילים ומטעמים, אפשר לקחת בחשבון – מעבר לגיסים ולגיסות - עוד שתיים או שלוש מנות של דג ובשר ממה שאנחנו מכינים לעצמנו, ולשלוח כמשלוח מנות וכסעודת פורים גם יחד למי שאכן צריך את זה. רווח כפול: גם מזין וגם חסד.
לחנך את הילדים לרגישות
זו גם הזדמנות נאותה לחנך את הילדים שלנו לנתינה ולחשיבה על הזולת. ללמד אותם לתת לא רק לחברים קרובים ומוערכים, אלא לחשוב על הילדים מהכתה או מהשכונה שעלולים שלא לקבל משלוח מנות מאף אחד, אלה שנמצאים בשולי החברה ובשולי הכתה.
כעת לפני פורים ולפני הקניות זה הזמן הנכון לשבת עם הילד ולברר איתו: למי אתה רוצה לשלוח מנות, מי הם שני הילדים שאתה חושב שהכי פחות יקבלו, ותכין להם משלוח מנות עוד יותר יפה מאשר לחברים הקרובים לך. כך נעצים את הנתינה לא רק אצלנו, אלא גם אצל ילדינו.
• • •
כשנכריז בסוף קריאת המגילה בקול רם וחגיגי "ליהודים הייתה אורה ושמחה", נדע שזו לא רק סיסמה או שיר, אלא בידינו אכן הכוח לשנות את "פורים המודרני" ולגרום לכך, שליהודים שסביבנו תהיה באמת אורה ושמחה. הכוח לשנות נמצא בך, כן בך, ובכל מי שקורא את השורות הללו.
מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי, סופר ומרצה
להערות, פגישות אימון והזמנת הרצאות: 050-3541295. או: eimunmz@gmail.com