בשערי תשובה סימן תפ"ט סק"ד ציין לדברי "הברכי-יוסף" שקטן שהגדיל תוך ימי העומר, וכן גר שנתגייר – מונים את שאר הימים בלא ברכה וכו'. ומה שכתב בעניין קטן – אין זה לדידן, שהרי הקטנים שהגיעו לחינוך סופרים וכו'. ואם לא ספר עד שהגדיל – פשיטא שאינו מברך.
וכן היא הסכמת רוב הפוסקים, שקטן שהגדיל בתוך ימי העומר – יכול להמשיך ולספור בברכה, וזאת בתנאי שלא החסיר ספירת שום יום בימי קטנותו. והגר"ח קנייבסקי זצ"ל כתב שיכול להמשיך בברכה, כדי שלא ייפגע עניין החינוך – אף שהגדיל. וכמו שבקטן מחנכים לספור בברכה, כן יש מקום לחנך גם גדול, אף אם נאמר שאינו מחויב בדבר.
ואם כי יש מגדולי הפוסקים (עיין שו"ת אבני נזר) הסוברים שקטן שהגדיל – אינו יכול לספור בברכה, שכן אין זו בגדר "תמימות", מאחר שספירתו בימי קטנותו אינה מצטרפת עם ספירתו בימי גדלותו – מאידך גיסא מצינו פוסקים שלמדו שאף קטן שחיסר ימי ספירה בימי קטנותו, יוכל מיום שהגדיל להתחיל בספירה בברכה, משום שמיום זה נעשה בר-חיובא, ולדידו – מתחיל מיום זה "תמימות תהיינה". (ולפי שיטה זו גם גר שנתגייר בתוך ימי הספירה – יוכל מיום זה והלאה לספור בברכה.) מכל מקום – מנהג העולם כסברא הראשונה.
אמנם, יש להקפיד שאחרים, שהם גדולים, לא יצאו ידי חובתם על ידי ספירת קטן שנתגדל בימי הספירה, מחשש לדעת הפוסקים שאין הוא חייב בברכה, וחיובו רק מדרבנן – ואין חיוב דרבנן מוציא ידי חובה חיוב מה"ת.