תענית אסתר
א. נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר, לזכר הנס ולחזק את האמונה שהקב"ה רואה ושומע כל אדם בשעת צרתו, כאשר הוא מתענה ושב אליו בלב שלם – כפי שהיה בימי מרדכי ואסתר.
ב. קטנים עד גיל מצוות פטורים מהצום, ואף אינם מחויבים בתענית שעות.
ג. חולה, אף אם אין בו סכנה, אינו מתענה, אלא אוכל ושותה כרגיל, ואינו צריך להשלים את הצום ביום אחר.
ד. חולה מוגדר כמי שמותר לו ליטול תרופות בשבת, כלומר, אדם שנפל למשכב או שחולה בכל גופו ואינו מסוגל לתפקד.
ה. גם מי שסובל ממיחושים קשים (כגון כאבי עיניים חמורים הגורמים סבל אך מאפשרים תפקוד) פטור מהצום, אך במקרה זה עליו להשלימו ביום אחר.
ו. מעוברות ומניקות אינן צמות.
• מעוברת: כל מי שיודעת שהיא בהיריון, בכל שלב.
• מניקה: כל עוד היא מניקה בפועל, גם אם מדובר בהנקה חלקית.
• אם אינה מניקה כלל, אף שתוך כ"ד חודשים מהלידה, עליה לצום.
ז. יולדת (גם אם אינה מניקה) תוך ל' יום מהלידה אינה צמה. את שלושים הימים יש למנות במדויק מעת לעת.
ח. אישה שהפילה לאחר ארבעים יום מההתעברות – דינה כיולדת ואינה צמה תוך ל' יום מההפלה.
ט. יש להשתדל לאפשר לעצמו לצום. מי שיודע שאם ינוח במהלך היום לא ייחשב לחולה – עליו לעשות זאת כדי שיוכל לצום.
י. יש ספק האם הפטורים מהצום רשאים לאכול בשר ויין ומעדנים, שכן אין זה צום של אבלות. עם זאת, נכון להימנע כדי שלא להיפרד מהציבור. קטנים, לעומת זאת, רשאים לאכול כרגיל.
יא. הצום מתחיל בעלות השחר השני (המאוחר) ונמשך עד צאת הכוכבים.
• הרוצה לאכול לפני עלות השחר לאחר שינת קבע – עליו להתנות זאת מראש לפני השינה.
• אם לא התנה – אסור לו לאכול, אך מותר לשתות (ולספרדים אף שתייה אסורה).
יב. בתענית אסתר מותר להתרחץ, להסתפר ולשמוע מוזיקה, שכן זהו צום של שמחה.
יג. במקרה הצורך, מותר לשטוף את הפה במים ולצחצח שיניים. (משנה ברורה סי' תקס"ז ס"ק י"א מתיר זאת בארבעת הצומות במקום צער, ותענית אסתר קלה מהם).
זכר למחצית השקל
יד. מנהג ישראל לתת בחודש אדר "זכר למחצית השקל", אך יש להקפיד שלא לומר "מעות אלו למחצית השקל".
טו. המנהג לתת לפני מנחה של תענית אסתר, ויש הנוהגים לתת לאחר מנחה, לפני קריאת המגילה.
• מי שלא נתן לפני פורים – יכול לתת עד סוף חודש אדר.
טז.
• רוב בני אשכנז נוהגים לתת שלושה מטבעות של חצי שקל (דווקא שלושה מטבעות, ולא שניים של שקל וחצי).
• יש הנוהגים לתת שלושה חצאי דולרים ישנים (המכילים כסף טהור), אותם קונים מהקופה בבית הכנסת ומחזירים.
• כיוון שאין זה מטבע עובר לסוחר בארץ ישראל, יש לתת גם שלושה חצאי שקלים ישראליים.
יז.
• יש הנוהגים לתת שווי מחצית השקל של התורה – 9.6 גרם כסף, וזהו מנהג רוב הספרדים.
• גם לנוהגים כך, די לילדים בשלושה חצאי שקלים.
• ערך הכסף משתנה, ויש מחשבים זאת בתוספת מע"מ (בשנה זו כ-43 ₪), ויש שלא (כ-37 ₪).
יח. קטן מתחת גיל י"ג אינו חייב בזכר למחצית השקל, אך נהוג לתת גם עבור בניו הקטנים ואף עבור עוברים. רבים אף נוהגים לתת עבור נשים ובנות.
יט.
• קטן שאביו נתן עבורו פעם אחת – מחויב להמשיך לתת בשנים הבאות.
• לגבי נשים ובנות שניתן עבורן בעבר – יש ספק אם אפשר להפסיק.
• לכאורה, אם לא היה כאן נדר צדקה (ומועילה לזה מסירת מודעה בערב ראש השנה, או אם לא הייתה כוונה להנהיג זאת לעולם ולא נהגו כך שלוש פעמים) – אפשר להפסיק.
כ. מחצית השקל ניתנת לעניים או לצורכי בית הכנסת.
כא. אין לתת את מחצית השקל מכספי מעשר.