לכל ציון יש סיפור. אך ישנם קברים שמעליהם אופפת הילת מסתורין, סיפורים של קדושה ומסורות קדומות שמגוללות דורות של מסעות, אמונה ותפילות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כזה הוא הציון שבכאבול, כפר מוסלמי בגליל המערבי, אשר על פי המסורת העתיקה שוכנים בו גדולי חכמי ישראל – רבי אברהם אבן עזרא זצוק"ל, רבי שלמה אבן גבירול זצוק"ל, ואף יש הטוענים כי רבי יהודה הלוי זצוק"ל טמון שם.
קברי הצדיקים – מסורת של דורות
רבי אברהם אבן עזרא זצוק"ל, מגדולי מפרשי המקרא, חכם מופלג ופייטן, נולד בשנת ד'תתע"ט (1089) ונפטר ביום כ' ר"ח אדר תתקכ"ד (1164). לפי המסורת, הוא נטמן בשטח קברות הגויים בכאבול, במבנה עתיק שבתחתיתו מערה. גם רבי שלמה אבן גבירול זצוק"ל, הפילוסוף והמשורר הנודע, קבור לפי מסורת זו באותו המקום. בספרים קדומים מובא כי האור החיים הקדוש השתטח על קבריהם בשנת התק"ב (1742), והרב חיים הלוי הורביץ זצוק"ל, מחבר "חיבת ירושלים", ביקר בציון והתפלל בו. הוא אף מספר כי שמע מזקן מקומי, שבכל לילה מדליקים כאן נר שמן זית לכבוד הצדיקים – אך בליל תשעה באב, הנר נכבה מאליו.
סיפורים מדור לדור מעידים על כך שכאשר מטים אוזן לפי המערה, נשמעים קולות בכי מעוררי פלצות, ומסופר כי גוי מקומי נשבע בשבועה חמורה כי כך היה מאז ומעולם. יש הסבורים שהמערה הזו מחוברת במנהרה נסתרת לירושלים. עדות זו מופיעה גם היא בספר "חיבת ירושלים" של הרב חיים הלוי הורביץ זצוק"ל, המספר שכך הדבר מאז ומעולם. גם בספר "סדר הדורות" מוזכר כי בכל לילה מדליקים נר שמן זית לכבוד הצדיקים, אך בליל תשעה באב הנר נכבה מעצמו. מסורות נוספות מציינות כי בעבר סיפרו זקני המקום שכשמטים אוזן לפי המערה, ניתן לשמוע קולות בכי עמוקים ומעוררי יראה.
בדרך לכפר המוסלמי: מסע מסוכן עם שליחות קדושה
לאחרונה צוין יום פטירתו של רבי אברהם אבן עזרא זצוק"ל, שחל ביום ר"ח אדר תתקכ"ד (27 בינואר 1164). ההחלטה לצאת למסע הזה לא הייתה פשוטה. להגיע לכפר מוסלמי בתקופה מתוחה כזו, לא לדעת מה מצפה בדרך – זו לא הייתה רק נסיעה, אלא שליחות. אנחנו חייבים להגיע. תיאמנו מראש את הביקור עם אנשי קשר מקומיים, אבל זה לא הספיק כדי להפיג את החשש. רגע לפני הכניסה לכפר, עצרנו בצד הדרך. החולצות הלבנות הוחלפו בשחורות. הורדנו את כל מה שיכול למשוך תשומת לב. הוראה אחרונה: לא לדבר עברית בחוץ. נסענו בשקט בין הסמטאות, בין המסגדים. האנשים ברחוב הביטו לעברנו במבטי חשדנות. הלב דפק חזק. המתח באוויר היה מוחשי. ואז – הגענו.
המערה הנסתרת שבלב הכפר – כך נראה המקום שמרטיט לבבות!
בכניסה לבית הקברות המוסלמי, המבנה נראה פשוט לכאורה – קירות לבנים, כיפה מעליהם. אך כשנכנסים – הכל משתנה. זה לא סתם מבנה. זה עולם אחר. בתוך החדר המרכזי ישנה מערה גדולה. המקום חשוך, רק אלומות אור דקות מצליחות לחדור. התחושה במקום היא של עולם שמעבר, קדושה שאפשר לחוש באוויר. כאן נכנסו להתפלל דורות על דורות. עמדנו רגע בדממה. הרגשנו את הקדושה עוטפת אותנו. ואז התחלנו להתפלל.
האם הרגשנו את נשמת הצדיקים במקום? הרגעים שגרמו לצמרמורת!
ההתרגשות התגברה. לא יכולנו להישאר אדישים. התחלנו לשיר "כי אשמרה שבת", הפיוט שכתב רבי אברהם אבן עזרא זצוק"ל בעצמו. קירות האבן כאילו הדהדו את המילים. קראנו תהילים, אמרנו פיטום הקטורת. בקשנו רחמים – על החיילים, על השבויים, על עם ישראל כולו. החזקנו חזק אחד את השני. זה לא היה עוד ביקור. זה היה חיבור אמיתי בין עבר, הווה ועתיד.
זכינו להגיע לציונם של שני מאורי הדורות, ענקי עמינו. מן הראוי לכתוב בכמה מילים מעט מזעיר ממעלתם.
רבי אברהם אבן עזרא – הגאון שהקדים את זמנו והדהים את הדורות
פייטן, פרשן, מדען – גאון הדורות. הוא היה לא רק פרשן, אלא איש רוח נדיר, אדם שחייו היו מסע אינסופי אחר חכמה ותבונה.
יצירתו והשפעתו
"אין מקרא יוצא מידי פשוטו". זה היה המוטו שלו. לא לתת לפלפולים להסתיר את משמעות התורה. הוא רצה שנבין את הדברים כמו שהם, נעמיק ולא נסתפק בדרשות שטחיות. אך הוא לא עסק רק בפרשנות. הוא היה מדען, אסטרונום, מתמטיקאי – ואפילו על הירח קיים מכתש שנושא את שמו. הוא כתב למעלה ממאתיים ספרים – על תורה, שירה, דקדוק, חכמת האסטרולוגיה ועוד.
רבי שלמה אבן גבירול – המשורר שנרצח בגלל כישרונו הגאוני!
משורר שהקדים את זמנו – ונרצח בגלל כישרונו. "כתר מלכות" – פיוטו האדיר, שנאמר ביום הכיפורים, ממשיך לרגש עד היום. "אזהרות" – יצירתו על תרי"ג המצוות, הפכה לנכס צאן ברזל. "ספר תיקון המידות" – מסכת שלמה על תיקון המידות הוא ספר מוסר יסודי שעליו נסמכו חיבורים רבים. אך חייו לא היו פשוטים. האגדה מספרת כי נרצח בידי מוסלמי שקינא בכשרונו, וגופתו נטמנה תחילה מתחת לעץ תאנה. כשהעץ החל להניב פירות משובחים שלא בעונתם – גילו את האמת.
יצאנו רועדים: החוויה שלא נשכח לעולם!
כשסיימנו את התפילה, ידענו שאנחנו לא אותו דבר כמו כשהגענו. זו לא הייתה עוד נסיעה. זה היה מסע בזמן, מסע לנשמה, מסע לתוך עומק ההיסטוריה של עם ישראל. יצאנו בשקט, לא רוצים להפר את ההילה שמסביב. הלב פועם חזק. הנשמה נרגשת. ולמרות הכל – ידענו שעשינו את הדבר הנכון.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אך שאלה לסיום: אם קבורים כאן שניים מגדולי ישראל, איך ייתכן שאין כמעט מודעות למקום? אולי זה הזמן שנחזיר להם את הכבוד שמגיע להם. כי יש מקומות שאסור לשכוח. יש סיפורים שצריך לספר. ויש צדיקים שעדיין מלווים אותנו, אם רק נהיה קשובים. יהי זכרם ברוך.