הרבנית מלכה רוקח ע"ה היתה צדקת גדולה וסייעה בידי מרן להגיע לכל מדרגותיו העליונות. הצדיק רבי מאיר מפרמישלאן אמר פעם: "מלכי צדק מלך שלם' מפני שמלכה היא צדקת, יכול שלום להיות מלך". אמרו עליה על הרבנית מבעלזא, שהיתה ניעורה אלף לילות יחד עם בעלה הקדוש והיתה אוחזת את הנר ומאירה לו בכל אותם הלילות, למען יוכל ללמוד ליראה את ה' ולהשיג את מדרגותיו. ואם היה ישן יותר מכשיעור של הדלקת נר חנוכה היתה מעירה אותו.
הרבנית מלכה נולדה לרבי ישכר דוב בער רמר"ז, אב בית הדין של סוקאל. כאשר רבי שלום רוקח, בעלה לעתיד, ובן דודה מצד אמו, נשלח על ידי אמו ללמוד בישיבתו של אחיה - רבי ישכר דוב, בחר בו רבי ישכר דוב כחתן לבתו מלכה.
היא נאותה לוותר על חיי שעה, חיי נוחיות ורווחה ובחרה בחיי מחסור וצמצום, כדי לתת לאישה הגדול את האפשרות להגות ולהשתלם בתורה ולקנות לו שם. אהבת התורה שלה היא שעמדה לו שיוכל להתמסר כל כולו לעבודת ה'. הרבנית היתה צירוף מופלא של אהבת תורה ומידות טובות. פיקחותה היתה נודעת בעיר כולה. את סגולות נפשה היא ניצלה לשם עשיית צדקה וחסד, להציל אביון משווע ולהושיע נפשות מרדת שחת
נפטרה בח' באלול בשנת ה'תרי"ג. גם כיום, לרבנית שמור מקום של כבוד בחצר חסידות בעלז. את יום ההילולא שלה מציינים בחסידות בעלז כיום מיוחד, ואף מדליקים נרות לעילוי נשמתה. ועל שמה רשת בתי הספר לבנות של חסידות בעלז "בית מלכה", בארץ ישראל וברחבי העולם.
1.
פעם בא איש אחד חולה בעת שמרן ישן את שנתו. שאלה אותו הרבנית לבקשתו, ואמר לה, כי זה כשנה שיש לו כאב גדול ברגלו. יעצה לו הרבנית שיקבל עליו להדליק בכל יום נר אחד בבית המדרש, ויתרפא. וכך היה. האיש ההוא החלים. כשנודע הדבר למרן שאל את הרבנית: מאין שאבת עצה זו ז" ענתה ואמרה: הלא נעים זמירות ישראל אמר "נר לרגליי".
2.
בבעלזא הייתה פרוכת לבנה מיוחדת ליום הקדוש והיה בזה קצת דבר פלא שלקחו שמלתה של הרבנית הזקינה מרת מלכה, הרבנית של האדמו"ר השר שלום זי"ע. (זכרון שמואל)
3.
פעם אמר השר שלום מבעלזא זי"ע על ה"תפארת שלמה" שהוא ירא שמים, ונענתה הרבנית הצדקת הנודעת מלכה זצ"ל ותמהה על אחד שהוא רבי למאות חסידים רק זה אתה אומר עליו שהוא ירא שמים, וענה לה שיש רבי'ס אחרים שיש להם מאות חסידים ובכל זאת אינני יכול לומר עליהם תואר זה"(במחיצת זקני)
4.
הרבנית הצדקת הנהיגה מנהג קבוע בחצר בעלז: לחלק קאשע" לחסידים בשבתות והיא בעצמה חילקה זאת. פעם בעת חלוקת המאכל ראתה אברך אחד שלקח קערה עם קאשע" ואכל בחיפזון ודומה היה לרעבתן, באופן שלא יאות לחסיד לאכול. קראה לו הרבנית ואמרה לו: האם יודע אתה כמה תפילות עלו למרום בשל מאכל זה ? בעונת הזריעה מתפללים הזרעים שייקלטו באדמה כדי שיצמחו; אחר־כך מתפללים שאם נגזר שתהיה שנת שידפון שלא יוכללו בגזירה זו; אחר־כך בשעת דישה, שאז הולכים הרבה גרעינים לאיבוד סתם או על ידי מתפללים שלא ילך לאיבוד שום דבר; אחר־כך מתפללים הגרעינים שיזכו להגיע לרשות ישראל; אחר־כך מתפללים שיעשו מהם מאכל לש"ק שבזה יהיה להם תיקון ועליה. ואם אחר כל אלה הנך אוכל באופן זה הרי אתה מקלקל הכל, ואי אפשר שיהיה לגרעין תיקון רק כשאוכלים אותו בדרך שיאה לבני אדם לאכול".